אני ואלק- פרק 1

"אלי? אליה? את מקשיבה לי?" קראה ליאה לביא-מורגן "שוב את לא בפוקוס! מה קורה לך?!" חייכתי אליה בחוסר פוקוס מוחלט. "אממ.. אני איתך לונקי. מה אמרת?" שאלתי אותה בעודי מתאפסת אט אט."אז ככה-" ואז הצילצול קטע את דבריה. "אוף איתך אליה! כבר רבע שעה אני מנסה לספר לך איך היה אתמול עם רועי בדייט ואת לא מוכנה לשמוע! אני חייבת להבין מה קורה לך. מאז הראשון לספטמבר את ככה מנותקת. טוב. בואי ניכנס. "

*פלאשבק*
יצאתי למטבח, שהפיק ריחות מדהימים, שיצאו מחמישה בורקסים ושתי חביתות שעמדו על האש.
חייכתי אל אימא שעמדה עם התרבד ביד ליד המחבת.
"יש מה לקחת? אני חייבת לזוז!" "בטח מותק. הנה שם, ליד מגירת הסכו"ם" "תודה אימוש! ביוש!" הכנסתי את האוכל לתיק ויצאתי לחדר הכניסה. העפתי מבט אחרון במראה. אהבתי את מה שראיתי; עיינים כחולות-ירוקות נאות, שיער אדמדם מעט נפוח, אסוף בגומיה לקוקובלוף, וגוף שהתגאיתי בו מאד; רזה, אבל לא מדי, והחזה שלי, גם- לא גדול כמו של אישה מיניקה ולא קטן כמו של ילדה בת שלוש עשרה. חזה מצוין לגיל שש עשרה. חייכתי חיוך עוד יותר גדול,ויצאתי.
*סוף פלאשבק*
שיעור מתמטיקה על הבוקר? יאי! השלמת שעות שינה! זה מה שרוב הכיתה שלי הייתה אומרת. לא אני. אצלי זה אומר שעתיים של בהיה. כן! בהיה! במי? במורה המדהים-מהמם-מושלם שלי, אלכסנדר מרינדית'(או בקיצור אלק). לאלק יש זרועות חזקות, שנראות כאילו בילה לפחות פעמיים בשבוע במכון הכושר, עיינים שחורות בורקות, ושיער שחור מעט מבריק. כל הבנות שלומדות אצלו חולמות עליו. אני חושבת שבתחילת השנה הייתי בדיוק כמוהן, אבל רובן המשיכו הלאה. טוב, עכשיו כבר דצמבר, אז כבר כל המצב הכיתתי נראה יותר…. ברור. כמובן שליאת ריינטו היא הכי פופולרית, אבל השנה משום מה,היא בחרה את מיקה להיות החברה הנגררת. כולם יודעים ששתיהן רוצות את מיכה גורדי… טוב, חצי כיתה רוצה אותו. אפילו רועי החמוד שהוא גיי… אגב, רועי הוא החבר הכי טוב שלי, הוא פשוט בן אדם מקסייייםם!! (;
בקיצור, הבנות בשיכבה עברו מאלק למיכה, ובטח אחר כך זה יהיה טומי, ואז לירוי, ואולי אולי גם שגב יהיה בעיניין. או במילים אחרות, עד שלכל אחד מהבנים ה-"מדליקים" בשכבה תהיה חברה… ורועי היה מוסיף שאולי חבר…(: אחרי הכל, אני חושבת שאני אמממ… איך לומר? מאוהבת במורה שלי…
בקיצור, נכנסתי לשיעור עם תכנון מפורט של מה אני הולכת לעשות בשיעור, אבל חיכתה לי הפתעה; במקום לתרגל כרגיל מתמטיקה אלק חיכה לנו בבגדי ספורט ואמר "בוקר טוב! אף אחד לא לשבת, כולם ללכת להחליף לבגדי ספורט! זריז!" כל הכיתה הרימה גבה והתחילו מילמולים מבולבלים של "מה? אבל…" וכאלה. אבל אלק חייך ואמר "נו, אין לי שלוש שעות, רק שעתיים! נא לזוז!" הילדים החליטו ששעתיים ספורט זה יותר טוב משעתיים ממתמטיקה, והתחילו לזוז לכיוון היציאה ללוקרים. אני נשארתי בכיתה והתקדמתי בביישנות לכיוון שולחן המורה. "מר מרינדית'?" פניתי אליו "כן אלי? מה קרה?" "אני… אסור לי לעשות ספורט עד אחת עשרה בבוקר. בעיות רפואיות…" "בסדר. את רוצה שאשאר איתך?" ההצעה הייתה מפתה. מאד. אבל… "זה נחמד מצידך, אבל אז שאר הכיתה תתבטל… אז אני מניחה שעדיף שתלך איתם…?" "אהה. לגבי זה… שלחתי את מירה, המורה לספורט של כיתה י"ב לטפל בהם.. " הרגשתי שהלב שלי מתחיל לקפוץ מאושר, וחייכתי אליו. "תודה מר מרינדית'!" אני בטוחה שהסמקתי…"על לא דבר. את יכולה לקרוא לי אלק." הוא התיישב ליד השולחן והתחיל לעבור על המבחנים של כיתה ט'3. כשראה שאני ממשיכה להביט הוא אמר "את יודעת לשחק פוקר?" חייכתי "בטח! אני מתה על פוקר!" אמרתי בהתלהבות. למדתי לשחק פוקר כשהייתי בת שבע. כיסכתי אז את אבא שלי בקלות! "יופי, רוצה לשחק כמה משחקים עד שהכיתה שלך תתנשף?" הוא צחק, והיה לו את הצחוק הכי יפה בעולם… הוא הוציא שקיק מטבעות וקלפים וחילק לשנינו קלפים ומטבעות והתחלנו לשחק…
אחרי בערך שעה וחצי של פוקר הילדים המזיעים התחילו לטפטף לתוך הכיתה (גם באופן מילולי פחות או יותר)אספנו את הקלפים לשקיק הקטיפה הירוק שנראה מאוד מפואר ומרשים, ואלק אמר לי "אם תרצי, אני מקיים פעם בשבוע מפגש פוקר עם כמה ידידות וידידים בימי שבת. תרצי לבוא השבוע? " מבפני התפוצצתי מאושר, כשמבחוץ השתדלתי לשמור על חזות שלווה. "בטח! אני אשמח!" עניתי והוא חייך חיוך משועשע, "אה! ורק שתדעי, יש פעמים שזה מוביל למשהו.. יותר רציני מהימורים על כמה מטבעות מסכנים…" הוא נבוך והשפיל קצת ראש למטה, אבל אני חייכתי. "אוקי, לי לא אכפת. איפה זה ומתי?" שאלתי "מחרתיים. בשבע, אצלי."