מספרת333
https://www.youtube.com/watch?v=5E8Yj1pK5Z0&index=45&list=PLESZckURSWjcNKIT2NXW2i_6RC5cJHfp_

אני בך מתאהבת (סונגפיק)

מספרת333 09/01/2016 755 צפיות אין תגובות
https://www.youtube.com/watch?v=5E8Yj1pK5Z0&index=45&list=PLESZckURSWjcNKIT2NXW2i_6RC5cJHfp_

אני עומדת במסדרון, מתעקבת ליד הלוקר, מקווה לראות אותך. נו כבר, מתי המורה המעצבנת הזו תשחרר אתכם?! לבסוף אתה יוצא מהכיתה. אני מחכה שתבחין בי, שלא תדע שחיכיתי לך שם. אני מוציאה מהלוקר את הספרי, סוגרת אותו ומסתובבת ללכת משם. אני מביטה אלייך. עינינו נפגשות ואתה מחייך. אני מחייכת חזרה, מאושרת, וניגשת אלייך. אתה מוציא משהו מהתיק, ואני מתפוצצת מצחוק. תחתוני פנדה. \"ידעתי שהם אצלך\" אמרתי בטון מנצח, לוקחת אותם מידיו. \"האמת שקניתי אותם, הבנתי שעוד לא מצאת אותם ולקחתי את האשמה\" אתה אומר. אני מביטה בך בחיוך, \"תודה\" אמרתי והלכתי, נבוכה. אז, כשנפגשנו לראשונה, אני צעקתי עלייך, הרבה. היית אחראי ניקיון, והייתי משוכנעת שאתה לרחת את תחתוני הפנדה שהשארתי באולם הספורט בטעות. לא ידעתי אז שאתה משכבה גבוהה יותר, הרי ראיתי אותך תמיד באזור של השכבה שלי. טקס הסיום הולך ומתקרב, הנה הוא כבר מגיע…
אני מסתכלת על הבמה, בוהה בך. אתה עומד ליד אח שלי, אז זה לא נראה מוזר. אני מתחילה לבכות, אבל לא כי לא אראה עוד את אח שלי בשנה האחרונה שנותרה ללימודים, אלא בגללך. אותך לא אראה יותר, סנפאי. אבל יש לי את התמונה – זו שצילמה חברה שלי. אני בכיתי ואתה ניסית לעודד אותי. התמונה תלויה בחדרי, ממוסגרת בעץ חום. אני מחייכת מבעד לדמעות שאני נזכרת ביום הזה. עוברת לה השנה האחרונה בבית הספר הזה. אני הולכת לאותו תיכון כמוך. אני מסתכלת ברשימת הכיתות ושמחה למצוא את שמך בכיתת האנגלית שלי.
\"ב-בוקר טוב!\" אתה נכנס. זה באמת אתה? את המשקפיים כבר הורדת, כמה השתנת… בעבר לא היית נכנס ככה. היית נכנס בבישנות, בקושי שמו לב אלייך. כל הבנות מהשכבה הראשונה דברו עלייך, כמה שאתה \"חתיך\" ו\"מגניב\". אבל אני ידעתי שזה לא אתה. הפכת להיות מקובל, השתנת. כבר לא דיברנו. עדיין חייכת אליי, אבל אני הסטתי את מבטי, רוצה לבכות. אני לא מאמינה שהסנפאי שלי…
החלטתי לספר לך, גם ככה התרחקנו. מי יודע, אולי הדבר יחזיר אותנו למצב הקודם? אני כותבת לך מכתב. זה שאתה קורא עכשיו. טוב, ליתר דיוק, המכתב הזה הוא ניסיון שני. את המכתב ההוא באתי לתת לך, בתזמון הכי גרוע שיכל להיות…
אתה בטח זוכר את זה. הנערה ההיא זרקה אותך, ואני ניגשתי אלייך. בכית. לבסוף צעקתי עלייך \"אני אוהבת אותך!\". היית מופתע, חשבת שאני רק מנסה לעודד אותך, אבל טעית. ברחתי משם, נכנסת לכיתה קרובה ובוכה. הוא ניגש אליי, הילד מכיתת מתמטיקה. היינו חברים טובים, מאז ומתמיד. הוא שאל מה קרה ואז… אז הוא נישק אותי.
אני והוא יחד כבר שנים, אבל אותך עדיין לא שכחתי והתמונה עדיין תלויה בחדרי. אני אוהבת אותך, סנפאי, ותמיד אוהב, גם אם אוהב עוד אחד…


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך