אני בחוץ- הקדמה ופרק ראשון.

היי אני דניאל אני אוהבת מוזיקה. זה כל החיים שלי. אני אוהבת גם לצייר לפעמים.. יש לי שיער שחור ועיניים חומות אומרים שיש לי גוף אבל לא אכפת לי.
וכן. אני מהבנות האלה שכל היום עם אוזניות ולא מקשיבות לאף אחד אין לי חברות יש לי רק שני ידידים. מתן ובר. יש לי אח אחד, שון. הוא בן -16 ואני בת 15 הוא לא שומר עלי מאף אחד כי אני לרוב יודעת להסתדר וכי אפחד לא אוהב אותי גם ככה. לפני 3 שנים רצחתי את ההורים שלי . לא כי הייתי עצבנית.. כי הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה. רצו לשלוח אותי לסוג של כלא רק של ילדים בגיל שלי אבל מישהו בשם אריאל הציל אותי ואימץ אותי ואת שון יש לו שני ילדים שהם באמת שלו, דור ואביגיל. כן בן ובת.
ישבתי במחשב שמתי את הפלייליסט שלי שמתחיל עם ״call me a spaceman" ״דניאל בואי לפה״ שמעתי את צעקתו של דור וירדתי לקומה למטה. ״ אני מארגן מסיבה באלך להיות הדיג׳יי ?״ הוא שאל בעודו מדבר בפלאפון ״ אתה מדבר אלי ?״ שאלתי בשקט.. אין לי כבוד בבית הזה בעיקרון אצלהם הבנים זה מסמן כוח והבנות הן משרתות. ״ דניאל שון אני מצטער..״ אריאל נכנס ואמר הסתכלתי עליו בפרצוף לא מבין שון ירד ושאל ״ לא הצלחת ?״ עמדתי מנסה להבין מה קורה ״לא הם התעקשו אבל אני יתן לכם את כל הדברים שלכם יש לכם שם מספיק נקום הוא אמר שיש שם חדר נורא גדול וזה שני בנות או שני בנים בחדר אתם מתחלקים חצי חצי אמרו לי שהחלונות שווים בכל צד ככה שאתם יכולים להסתדר במקרים חריגים שמים בן ובת באותו חדר אני מקווה שזה לא יקרה לכם.״