אני אריאל ועוד מישהו שמפריע……פרק 4…………………….

"היי,אהובתי קומי רגע"אריאל לחש לי בנסיון להעיר אותי.
"אה,כן…אני ערה"אמרתי בקול עמום.
"אני הולך לאיזה חצי שעה למיני מרקט לקנות לנו כל מיני דברים לאכול, תחזרי לישון".
"אוקיי,תודה אתה לא רוצה שאני יבוא איתך?".
"לא, זה בסדר,ביי "הוא נתן לי נשיקה והלך .
התעוררתי לא התחשק לי יותר לישון, אז הדלקתי את הטלוויזיה בחדר.
שמעתי את רעש סגירת הדלת וסיבוב המנעול.
לאחר בערך 5 דקות שמעתי את ההרעש הזה שוב, ולא הבנתי מה זה יכול להיות,הרי אריאל בטוח לא חזר ככה מהר.
טוב, אולי הוא נזכר שהוא שכח משהו.
"אריאל ?!"שאלתי בקול קצת מודאג.
"לא,זה לא אריאל, בואי נראה אם את מזהה מי אני."זיהיתי ישר את הקול של חן.
"חן?! מה אתה עושה פה ??"שאלתי בקול מודאג והתרוממתי מהמיטה.
"באתי לחפש אותך,הבנתי שאת לא גרה איתנו יותר."הוא שאל בקול מפחיד ועכשיו התקדם לחדר וכבר יכולתי לראות אותו
"זה בגללי ?"הוא שאל וגיחך גיחוך קטן.שנאתי את הקול שלו,היה לו קול נמוך וגס.
" אל תחמיא לעצמך יותר מדי !"אמרתי בעצבנות.
"אה לא ?! את בטוחה?"הוא אמר בקול המלגלג שלו.
"עברתי כי רציתי לגור עם אריאל,עם אהובי עם בחירת ליבי,שהוא לא אתה!" צעקתי.
ראיתי בליטה מבצבצת מהכיס האחורי שלו וידעתי מה זה , הייתי בטוחה! זה היה אקדח.
"מ…הההה יש ל…ך בככ…בכיס האחו…רי?"אמרתי בגמגום שואף לבכי.
"מה זבטוח,זה מה שאת חושבת".
"א…קדח?!".
"כן"הוא ענה ברגיעה מוחלטת.
"טוב תקשיבי,אריאל יחזור עוד מעט מאיפה שהוא לא הלך אז אני רוצה לסיים את העבודה שלי אז…".
"לא,חן,בבקשה לא!!!!!!!!!"אמרתי והתחלתי לבכות.
"תסתמי"הוא אמר ואפילו לא נשמעה נימה עצבנית בקולו.
הוא הרים את האקדח וירה בי איפהשהו באזור הלב-כתף.
נשרפתי מבפנים, כל כך כאב לי,הרגשתי כאילו השרפה מתחילה בקצות האצבעות ועוברת לחלקים הפנימיים ,שואבת בנזין מהדם שלי.
והשחור, הכל היה כל כך שחור,ניסיתי להאבק בו,הבטחתי לעצמי,הבטחתי לאריאל להיות איתו ביחד, תמיד,לעד.
פתאום נזכרתי בכל החוויות שהעברנו בנינו , איך שאנחנו מבטיחים אחד לשני תמיד להישאר ביחד,את הבילוי שלנו בים ,את זה שעברתי לגור שם,הגב שלי התקמר בבת אחת ,רציתי למות,לא רציתי לסבול את הכאב הזה בשביל אף אחד.
אבל לא!הבטחתי לאריאל איך אני יוכל להמשיך,בעולם הבא ,או מה שזה לא יהיה , בידיעה שהוא כל כך סובל בידיעה שאני רוצה להיות איתו אבל אני לא יכולה,אסור לי להיכנע לשחור.
השרפה מתחילה להתחזק,היא תיגמר?,אריאל יגיע מתישהו?.
התחלתי לספור שניות ,העביר לי את הזמן,עזר לי לדעת כמה זמן אני נשרפת ככה.
כעבור אלף ארבע מאות וחמישים שניות אריאל הגיע , הוא ניסה לפתוח את הדלת עם המפתח וראה שהדלת הייתה פתוחה,שמעתי הכל הייתי צלולה,וזה היה עצוב , רק בגלל הצלילות שלי הרגשתי את הכאב.בערך לפני חמש מאות שישים ושלוש שניות ,חן ברך,הלך לא חזר, ולא יחזור, השאיר אותי פה,למות ,להישרף.
"אהובתי ?! דניאל תתעוררי!"אריאל צעק והתחיל לבכות,הרגשתי דמעה מלוחה שלו על השפתיים שלי.
שמעתי את אריאל ניגש לטלפון ותחיל לחייג את הספרות בקצב מהיר.