אני אוהב אותך פרק 2

דלת נטרקה רוח נשבה אך יובל אינו נימצא.
ופתאום קול בכי עמוק נשמע באופק.
"יובל?!" קראתי לו.
הלכתי אחרי הקול מחפשת אולי יש תקווה "לכי, לכי מכאן!" שמעתי אותו.
פתאום יובל נגלה אלי יושב על שרפרף קטן ליד חדר המורים ודמעות זלגו מעיניו.
"אבל מה עשיתי?" שאלתי אותו ובתוך ליבי הבנתי שהוא לא רוצה אותי, שאני לא שווה מספיק בשבילו.
"זה לא את!" יובל נשם בחוזקה.
תמיד ידעתי שיובל לא ירצה אותי "החננה של השכבה" כך כולם קוראים לי. בכל חיי הארוכים לא הייתי מקובלת ואף אחד לא אהב אותי ותאמינו או לא אף פעם לא היו לי חברים. כולם היו בחרם נגדי זלזלו קראו לי בשמות גנאי אבל חוץ מיובל שתמיד עזר לי והגיין עלי.
"יובל, אם כל כך קשה לך עם העובדה שאני אוהבת אותך פשוט תגיד."
"לא, זה לא זה."
"אז מה כן?"
הבטתי לרגע בשעון, המורה תגער בי. היא הגבילה אותי ב-5 דקות ועברה כבר רבע שעה.
"אני חייבת ללכת" אמרתי ליובל.
נכנסתי לכיתה "נועה! מה עשית כל כך הרבה זמן בחוץ?"
"אמ… שתיתי והלכתי לשירותים"
"כל כך הרבה זמן?" הבעת פנייה של המורה נראו מאוכזבות.
לפתע דלת הכיתה נפתחה באטיות.
ומי עמד בפתח? יובל!