אני אוהב אותה?!? פרק 14

אני אוהב אותה?!? פרק 14:
נ.מ רון:
חשבתי על רונה ועל ארי. האח הבוגד הזה והחברה לשעבר הבוגדת הזאת. למה אני חושב עליו ועליה?!? אני לא יודע למה אבל אני מרגיש שאני אוהב אותה. למרות שהיא בגדה בי ופגעה בי. היא גרמה לי להיות סגור ולא לדעת לאהוב אנשים ולהיפתח אליהם, ואני עוד אוהב אותה?!? כנראה שאני פשוט לא שולט על האהבה שלי אליה. אני מקווה שאפסיק לאהוב אותה במהירות. אבל, אם כמה שאני רוצה להצליח לשנוא אותה אני רוצה שהיא תהיה החברה שלי שוב. ואם כמה שאני שונא את ארי אני רוצה להרגיש שהוא לא ניסה לפגוע בי, אני רוצה להרגיש שהוא אח שלי. אבל לא תמיד מקבלים את מה שרוצים וזה מה שעכשיו קורא לי. אני רוצה את רונה שוב אבל באותה מידה לשנוא אותה, ואף-אחד משני הדברים האלו לא קורא. אני רוצה להפסיק לשנוא את ארי אבל זזה לא מצליח לי. כנראה שאני באמת אוהב את רונה ואין לי מה לעשות בנידון. הלוואי והיא לא הייתה בוגדת בי בחיים, הלוואי שאני ורוי עדיין היינו חברים, הלוואי שאני לא הייתי שונא את הארי, הלוואי שהיו לי חיים מושלמים. אבל אין לי וגם לא יהיו לי. כשאתה קטן מנסים לגדל אותך לעולם מושלם, לעולם ורוד, מנסים שלא תדע כמה אפל העולם הזה אך בגיל כלשהו קורה משהו, משהו שכורם לך להבין את החיים האמיתיים. קורה משהו שלפעמים בגללו אתה מאבד את העקרונות הבסיסיים שלך, כל מה שאתה מאמין בו. למזלי זה עוד לא קרה לי ואני מקווה שאצליח להימנע מכך וזה לא יקרה לי. אני מקווה שרוני לא תיפגע מהאהבה שלה אל גיל הזה. אני מקווה שדן לא יפגע יותר מדן. אני מקווה שיהיה לרוני ודן חיים ורודים יותר מאשר אני מאחל זאת לעצמי. דפקו בדלת החדר שלי. הלכתי ופתחתי אותה. ראיתי את ארי. באתי לטרוק לו את הדלת בפרצוף אך הוא חסם את הדלת עם רגלו. "מה אתה רוצה?!?" שאלתי אותו בצעקה. אני לא רוצה לראות אותו ולדבר איתו בחיים. אני שונא אותו.
"לדבר איתך," הוא השיב לי.
"כנס," אמרתי בחוסר רצון והוא נכנס לחדרי. הוא הסתכל על קירותיי אשר צבועים בירוק אזמרגד.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי מנסה להישמע רגוע ולהיות רגוע.
"לספר לך משהו." הוא אמר.
"לספר לי מה?" שאלתי בהתעניינות ולמרבה הפתעתי באמת התעניינתי בדבריו, במה שיש לו לספר לי.
"ראיתי היום את רונה והיא אמרה לי להגיד לך משהו." הוא אמר לי.
"להגיד לי מה?" שאלתי.
"שהיא עדיין אוהבת אותך, למרות כל מה שקרה ביניכם." הוא אמר. איזה שקרן! הוא נישק אותה ועכשיו הוא מספר לי סיפורים.
"חתיכת שקרן! היא מעולם לא אמרה לך זאת! אתה בעצמך נישקת אותה!" צעקתי עליו.
"איך אתה יודע?" הוא שאל עם מבט המום על פניו.
"כי ראיתי אותך ואותה מתנשקים מול עיניי!" צעקתי עליו.
"רון…" הוא התחיל לומר אך קטעתי את דבריו. "צא מפה, אני לא מעוניין לדבר איתך יותר." אמרתי והוא יצא מחדרי. סגרתי את דלת חדרי והתיישבתי על מיטתי. אני לעולם לא אפסיק לשנוא אותו, לעולם. אני בטוח בזה. אני אוהב את רונה אבל לא רוצה לאהוב, אני שונא את ארי וסוף כל סוף התחלתי גם לרצות לשנוא אותו. אני מקווה שלא יהיו להם חיים שמחים במיוחד אבל אני לא אעשה כלום, הוא לא אני לא אעשה דבר. אני אגרום לרונה לבגוד בארי. ולא לא איתי, הם הרי מצפים שאני והיא נהיה ביחד אלא אם דן.
המשך יבוא…