"אני אהיה שבוי עמוק בליבך שבוי עמוק יותר באהבתך" השלב הראשון בתחרות הסיפורים של סופרת הצללים

"אני הזכיר לך כל לילה שעובר שאני כאן,
אני אנשק את שפתייך כל ירח מלא כשאת כאן,
כשהלבנה לא תצא לשמיים אשקע באפלה,
אני אהיה שבוי עמוק בליבך שבוי עמוק יותר באהבתך.
ליל הכוכבים יתפרש מעלינו כמו שמיכת אהבה
השחר יעלה לו והשמש תזהר ותהיה זוהרת כמוך
כפי שאת מאירה את דרכי ביום ובלילה.
את תגרשי ממני את החושך האפל ומרירותו של האויב שלי,
האויב הכי גדול של שנינו הוא הזמן
מתי את ואני נתאחד שוב ונאהב יותר מכולם.
אני עוצם את עיניי וצועד עכשיו בלילה בדרכי אלייך נסיכה שלי,
קרוליין אור שושנים שלי צבעוניים מקיפים את גופך הנאה בריחם המתוק
טעם שפתיים מלאים בדודבנים אני בא עלייך אהבת נפשי.
אם הירח האפל לא יאיר את דרכי זכרי בליבך ובנפשך העדינה שם בין הכוכבים אני נמצא אהובך."
(מכתבו של כריסטופר ולריאו לאהובתו נסיכת אלקיסיניאנוס קרוליין מונטיפיורי)

———קרוליין———
קמתי לעוד בוקר שהוא בא בחלומותיי הגבר הנאה הזה שאיני מכירה איני ראיתי nעולם בחיי, הוא בא אליי בכל לילה מליל הנשף 'ליל נשמות אוהבות' זה היה הוא מנהג עתיק במשפחתי לערוך את הנשף הזה. בליל הנשף אף גבר לא משך תשומת ליבי כולם היו כל כך פטתים עבורי, אני תמיד חיפשתי גיבור לוחם ולא עוד אחד בן של אמא ואבא שלו. רציתי אחד שהוא מסוגל להחליט לבד עבור גורלו אחד שמתמרד כמוני אחד שיאהב אותי כפי שאני מורדת קפריזיט אחד שיתייחס אליי כשווה אליו. אני יודעת שבימינו זה לא אפשרי אבל אני מקווה ביום מן הימים אמצא אותו את האחד הזה. באותו הלילה אחרי הנשף המאכזב הלכתי לישון בחדר שעוצב עבורי כליל כלולות באותו לילה המשרתות החליפו לי את שמלתי האדמונית לכותונת לילה יפה ממשי ושכבתי לישון בתוך האפלה.
******בחלומי צעדתי בשדה מלא שושנים וצבעוניים יפים מלאי ריח כל כך מתוק מצופים ביהלומים בריסיסים שלהם כל כך מושלם השמש הזהובה בערה וזהרה יותר מתמיד, בקרני שמש עדינים שהחליפו בכל פעם צבעים ורוד חלש צהוב ירוק כתום כחול כמ קשת וענן. עמדתי וראיתי דמות שוכבת לה תחת עץ דובדבנים כל כך יפה בפריחה יפה של האביב הלכתי לשם רגליי יחפות ואליי שמלתי האדומה מהנשף התקרבתי אל הדמות היפה. הו אלוהים הוא היה כל כך יפה כל כך נאה שיערו היה בלונדיני עדין ורך עורו חיוור שיערו נראה מקרוב מחוספס מעט בצבעים כהים בלונד מלוכלך עיניו היפות עצמות על פניו לא נראים זיפים כאילו קפאו עמוק שם. כתפיו רחבות גופו חזהו שרירי ויפה תחת חולצת המלכות זהובה ומכנס נאה על ראשו כתר עדין גבוה כל כך ידיו נראו שרירי ברזל חיוור בעורו לבן כחלב. שפתיו העדינות עבות ויפות בצבע כחלחל ורדורד. התקרבתי מתיישבת לידו פחדתי כל כך לשלומו של הגבר הצעיר והנאה נגעתי בידו.
"סליחה האדון צעיר האם אתה בסדר?" שאלתי אותו הוא פקח את עיניו העדינות ריסיו היפות בצבע שחור עדינות נפקחו וחשפו בפניי עיניים לא מהעולם הזה עיניים כאלה בחיי לא ראיתי גוון כל כך יפה כגן העדן. עיניו היו בצבע זהוב ירקרק ובתוכן אפור כחלחל כהה כקרח חום וקור בעיניו כמו שלג בשרב כל כך יפה וכל כך מדהים ליבי דפק מטורף ניסיתי לשלוט בעצמי אך זה היה חסר טעם.
"הו כואב לי…" הוא אמר בכאב ישר התכופפתי לראות מה כואב לו הוא תפס אותי בזרועותיו החסונות שהיו חזקים כברזל והפיל אותי על הדשא כשהוא מעליי שפתיו הנאות כל כך הדהימו אותי הוא התקרב אל פניי וליטף אותן ברוך. "אל תאמיני לאף אחד אף פעם שכואב להם במיוחד לבחורים כמוני." הוא לחש לי בקול נמוך ויפיפה כל כך ונשק את שפתיי בכזו עוצמה ורכות ליבי דהר כאלף סוסים הן היו כל כך עוצמתיות שפתיו היפות ידו אחד הזחיקה בפני והשנייה על האדמה הרכה. חיבקתי את צווארו ליטפתי את פניו עם הוריי היו יודעים על העזות הזו מצידי הנזיפה היתה כואבת כל כך והגבר היפה הזה אינו היה נשאר בחיים, באותו רגע זה לא עניין אותי רציתי אותו רציתי את הגבר הזה רציתי אותו בין אם הוא לוחם חייל ובין אם הוא נסיך נאה ויפה גם אם הוא פטתי לא עמדתי בפני שפתיו הרכות. כל כך רציתי להיות כך לנצח בידיו היפות להרגיש את טעם שפתיו בשפתיי לנצח איתי. הוא הפסיק בעדינות לאחר שלשנינו לא נותר אוויר לנשימה הוא התרחק קצת ממני ולחש לאוזני.
"עם טעם שפתייך היין לא אוזל עם אור פנייך השמש לא פוסקת לזרוח, עם כל זריחה שלך אני נולד מחדש. ברוך שפתייך ברוך שיערך חלק ממשי ברוך עורך הלבן כחלב שיערך הזהוב באור השמש. לחייך יפות הבולטות באור עינייך הכחולות ירוקות עם צבע שחור כיער יפה ואפל עינייך, ריח עורך מתוק כגן עדן. הו נערה מה עשית עם ליבי ברגע הפכת את נשמתי רק בטעם שפתייך בקולך הרך יותר מנוצה שמלטף את נשמתי. יופייך המושלם שכמוהו לא נמצא גם אם אהיה בארמון של בתולות הכי מושלמות בעולמינו אף נערה לא יהיה בה חן ויופי
כשלך אהובתי." הוא אמר זאת כל כך בלהט ליבי רטט מאהבה אלוהים מה הגבר הזה עושה איתי. ליטפתי את פניו הרכות הוא התקרב אל הלחי שלי נגע או לא נגע עם שפתיו.
"איך קוראים לך נערה שלי?" הוא שאל בקול הלהוט והנמוך.
"קרוליין מונטיפיורי," אמרתי לו מלטפת אותו. "ולך איך קוראים?" שאלתי נוגעת בלחייו הוא שתק מביט בי בעיניו בלתי קריאות.
"כריסטופר אהובתי," הוא אמר מנשק אותי בלחי שפתיו הרכות חזרו אל שפתיי נישקו אותן ברוך בלתי נסבל ליטפתי את עורו.
"כריסטופר אני אוהבת אותך," אמרתי לו בין נשיקה לנשיקה. "הילחם אליי אל תיתן אותי לאף אחד." אמרתי לו הוא הפסיק ברכות.
"את שלי קרוליין מונטיפיורי ולא אתן אותך לאף אחד אל תדאגי אני מאוהב בך קרוליין מונטיפיורי." הוא לחש קורא בשמי אינו קרא לי כשאר גברתי או נסיכתי הוא קרא בשמי כפי שאני אוהבת.******** כשהתעוררתי לידי היו ורדים וצבעוניים ביהלומים כפי שהיו בחלומי הופתעתי עד כמה החלום הזה היה כל כך מציאותי. הבטתי סביבי בחדרי ראיתי שחדרי עדיין בצבע זהוב וטרה והמיטה עדיין מצופה בורדי הנשף כליל כלולות, הבטתי בחדר הארון שלי וברהיטים שלי שהיו כהרגלם מנורה ענקית בחדרי יפה ומיטה ענקית מכוסה בוילון כאתמול בוילון לבן ועדין. ראיתי מרפסת חדרי פתוחה קמתי ממיטתי באותו היום והבטתי מופתעת כי לא השארתי אותה פתוח אתמול לא היה כל זכר חוץ משני הפרחים היפים. כך חלמתי עליו כל לילה זה המשיך אצלי כשהוא מנשק אותי מבטיח לי שאני רק שלו. היום אבי אמר שיש לי שיחה חשובה איתו ועם אימי.
צעדתי לכיוון המרפסת שפתוחה כל לילה למרות שאני סוגרת אותה חשבתי עליו הבנתי שאין סיכוי שהוא יבוא ונהיה ביחד, כשאני מספרת לו על הממלכה הוא תמיד שותק מבטו אדיש הוא תמיד משנה נושא כשאני שואלת מאיפה הוא מתחיל לנשק אותי ולהגיד 'מגן עדן של אהבה שלנו.'
צעדתי אחרי שהמשרתות הלבישו אליי שמלה כחולה עדינה דפקתי בדלת והשומרים פתחו לי את הדלת ויצאתי למסדרון הארוך של הארמון שלנו שהיה מעוצב בשטיח פרסי ענק דבוק לרצפה וציורים של האבות של המלכים ונסיכים ונסיכות ומלכות בממלכה שלנו כולן היו בזהב. הקירות היו מעוצבות כל כך מושלם הלכתי כשאני בדרכי למדרגות שעשויות מזכוכית טהורה ויפה היו שקופות כל כך יפה עד שזה היה כל כך מדהים. ירדתי נכנסת לחצר המלך אבי אלקסינרינו השני נכנסתי לחדר כס המלכות קדתי קלות לאות כבוד לאבי ולאמי החוק החשוב ביותר כבד את אביך ואת אימך זאת לימד אותי המורה שלי רוי רוזן.
"שבי ביתי היקרה קרוליין," אבי אמר לי התיישבתי לידם.
"בוקר טוב לכם אבי היקר המלך אלקסינרינו ובוקר טוב לאימי אם נשמה טהורה איזבלה," אמרתי להם.
"קרוליין ביתנו היקרה יש לי חדשות משמחות עבורך נסיכתי," אבי אמר לי נשמתי עמוקות לחוצה קצת. "מכיוון שהנשף לא נתן תוצאות ביתי היקרה אני ואימך והחלטנו שאת תנשאי לבנו של המלך ליקסאנינוס הראשון מממלכת אניכדרנדירס." אבי אמר בחיוך חיוכי ירד מהרגע הראשון ששמעתי את השיחה הזאת רשי נדד אל אהובי כירסטופר האהוב.
"מה? זאת אומרת הוד מעלתו שליטי אבל אמרת שממלכת אניכרנדירס הם האויבים המושבעים של סבי לוקאינדירו האם זה לא כך?" שאלתי את אבי ידעתי את ההיסטוריה כי רוי רוזן מורי טחן לי את המוח עם זה.
"אכן זה כך ביתי אבל אביך והמלך ליקסאנינוס הראשון החליטו לעשות הסכם שלום והסמל לכך יהיו הנישואין שלך ושל הנסיך הצעיר בנו אתם תחיו באושר גם השושלות המלכותיות שלנו יקירתי." אימי אמרה בחיוך רך מנסה להרגיעה אותי היא לא הצליחה והם לא יצליחו אף פעם להפריד בינינו כי אני רוצה את כריסטופר כי אני אוהבת את כריסטופר ולא מוכנה לקבל אף אחד אחר מלבד אהוב ליבי שבכל פעם עוזב אותי. קמתי קדתי ואמרתי להם.
"אני לא אנשא לו!" אמרתי ויצאתי משם זעמתי שידלתי את עצמי לא להתפרץ בזעם בחצרו של המלך ניסיתי לשמור על תואר כבוד ויצאתי. יצאתי לפארק ביקשתי מאחת המשרתות להתחלף איתי בבגדי יצאתי בבגדי פשוטי העם מהארמון לאגם בו הייתי מבלה בתור נערה פשוטה ללא בגדי מלוכה. הלכתי לשם לבושה לי ראיתי בחור יושב לו מול האגם כשהתקרבתי הוא היה לבוש בבגדי לוחם רגיל חולצתו מלוכלכת ממש כשל לוחם לאחר מלחמה ארוכה יופיו המושלם בלט כל כך הוא התקרב אליי מביט בי.
"מי את מה לך שיפחה?" הוא אמר לי.
"הנסיכה קרוליין שלחה אותי לכאן לאסוף עבורה מהשושנים האלה," הצבעתי לו הוא הביט בי בוחן את חציונותי.
"הנסיכה המפונקת החליטה לשלוח אותך?" הוא אמר בהתנשאות בעיניו הוא התקרב אליי.
"מדוע אתה מדבר כך על נסיכת ממלכתינו?" שאלתי בקול תמים מבפנים התפוצצתי. "וחוץ מזה מה איש צבא כמוך מסתובב במקום כזה?" שאלתי בזמן שקטפתי את השושנים הוא התקרב אליי מחבק אותי הופתעתי מאוד על פניו חיוך זדוני מאוד.
"קיוויתי שאת תוכלי לי לענות נ-ס-י-כ-ה…" הוא לחש לי את המילה נסיכה באיטיות מפתה.
"מה? אני?" שאלתי מופתעת מרחיקה את ידיו ממני זעמתי וכעסתי נשמתי דרך אפי.
"אל תכחישי הביטי בידייך ידיים שלעולם עבדו עדינות ממשי שיערך מטופח יותר מכל שיער העור שלך נקי ולבן כאילו לא ראה שמש אל תכחישי שאת אינך נסיכה." הוא התקרב אליי יותר פניו קרובות לפניי.
"לא תתרחק ממני אני…לא." אמרתי לו הוא הביט בי בחיוך.
"שמעתי שאת עומדת להינשא לבנו של המלך ליקסאנינוס הראשון ממלכת אניכדרנדירס זה נכון?" הוא שאל מלטף את פניי מתקרב אליי נגד רצוני.
"אני לא הנסיכה," אמרתי מכחישה בפניו.
"באמת מדוע ציפורנייך כל כך נקיות." הוא תפס את ידי מראה לי. נשפתי באי רצון.
"שמעתי שאת עומדת להינשא לבנו של המלך ליקסאנינוס הראשון ממלכת אניכדרנדינרס זה נכון?" הוא שאל בחיוך מנצח.
"לצערי," אמרתי בייאוש חושבת על הגבר הנאה שלי שחלמתי עליו כל כך ארבה בזמן האחרון.
"מדוע לצערך נסיכה לא מוצא חן בעינייך הנסיך הצעיר שמעתי יש לו ארמון שלם עשוי מיופי מדהים יהלומים ובשדו יש ארבה צבעונים אדומים." הוא אמר מביט בי לא מרחיק את עצמו ממני.
"הוא בטח עוד בן מפונק של אבא שלו הוא לא בסגנון שלי והוא בטח לא מסוג הבחורים שאני אוהבת." אמרתי לו כשהוא מלטף את שיערי מצמיד אותי לעץ שפתיו עדינות ועבות היו קרובות ללחיי.
"איזה סוג של גבר מוצא חן בעינייך?" הוא שאל אותי הבטתי בעיניו זהובות כחלחלות אפורות ירוקות יפות כגן עדן.
"אני אוהבת גבר שהוא מסוגל להיות גיבור לוחם ולא עוד אחד בן של אמא ואבא שלו. שמסוגל להחליט לבד עבור גורלו אחד שמתמרד כמוני אחד שיאהב אותי כפי שאני מורדת קפריזיט אחד שיתייחס אליי כשווה אליו. אני יודעת שבימינו זה לא אפשרי קיימים בחורים מהסוג הזה ." אמרתי לו לא יודעת למה אבל פשוט אמרתי.
"כמוני?" שאל אותי מתקרב.
"לא יודעת איך אתה אבל אני בטוחה שאתה לא בסגנון שלי." אמרתי לו מסירה את ידיו.
"באמת? את בטוחה?" שאל אותי מתקרב אל שפתיי ידו תפסה בידי שמה על עורפו.
"כריסטיאן אנחנו צריכים ללכת." אמר לו בחור אחר הוא הביט בתנוחה שלנו.
"סליחה," אמר והסרתי את ידי.
"עוד נתראה יפיפייה," אמר לי בחיוך עוזב.
"אני בספק," אמרתי והוא חייך רק.

(כעבור שבוע)
עבר שבוע אני חושבת על כריסטופר שלי חולמת על יופיו על טעם שפתיו.
****הלכתי לי בחלום אליו חיבקתי אותו בחוזקה את כריסטופר הוא חייך מחזיר לי חיוך עיניי התמלאו בדמעות. "אהובי…" לחשתי תחת זרועותיו החזקות.
"קרוליין אהובתי מדוע את בוכה אהובתי?" הוא שאל מחבק אותי בחוזקה.
"ליבי מאוהב נפשי מטורפת שבור ליבי כאינינו ביחד," הוא הרים את פניי.
"אנחנו ביחד יפתי לא אתן אותך לאיש אהובתי אם אינך שלי איני קיים אם אין אושר בעינייך אין אושר בעיני." הוא לחש מחבק אותי כל כך חזק.
"כריסטופר אהובי גבר שלי אהוב נפשי אור זריחה אבי…רוצה שאנשא לאדם אחר.." דמעות זלגו בעיניי חושבת עליו. "הוא רוצה שאנשא לבנו של האויב כריסטופר אהוב שלי אל תתן לו לקחת אותי ממך אהובי בבקשה!" בכיתי כל כך הוא חיבק אותי ושתק שתיקה ארוכה.
"לא אתן אותך לאיש אני אבוא לקחת אותך לפניו אהובתי לא אתן לא אותך אני אוהב אותך!" קולו היה תקיף ואוהב הוא נישק את שפתיי חזק כשפתיו נצמדו לשפתיי ראשי שכח את הכאב כמעט ליבי היה מרוכז בגבר אציל ונאה בבגדי מלכות כריסטופר שלי חלמתי עליו חשבתי עליו נשמתי רק אותו אני מאוהבת בגבר הזה. אלוואי והיינו יכולים לברוח כבר עכשיו מלבד בחלומות אני רוצה להיות ביחד איתו במציאות לגעת בו להיות לצידו לנצח. הוא נאנח אחרי שיחרר אותי חיבקתי אותו מחייכת עליו רוצה בו כל כך.
"אל תעיר אותי אהובי הישאר איתי תמיד אני רוצה באהבתך בחומך המתוק שכסה אותי." אמרתי לו בקול מלא געגוע.
"חכי לי ביום חמישי שבוע הבא בחצות אהובתי ואנחנו נברח לנו ביחד." הוא אמר לי בחיוך מלא שמחה.
התעוררתי חושבת עליו התלבשתי מהר כאילו משרתות הלבישו אותי בשמלה בצבא טורקיז ויצאתי לי לחצר המלך ראיתי אנשים בחצר המלך ראיתי את המלך ליקסאנינוס הראשון עומד בפני אבי לוחצים ידיים. עיניו ישר הופנו אליי כשנכנסתי הלכתי לאבי נישקתי את ידו לכבוד את יד אימי.
"קרוליין הכירי את המלך לקסאנינוס הראשון." הבטתי באיש שיערו כסוף בצבע בלונד עיניו כחולות אפורות חיוור אבי היה עם שיער שחור פחמי ועיניים אפורות ואימי בלונד ועיניים כמו שלי. גופו של המלך לקסאנינוס הראשון היה גבוה שרירי.
"נעים להכיר הוד מעלתו," אמרתי בנימוס הוא הביט בי.
"גם לי נעים להכיר אותך כלתי קרוליין מונטיפיורי," אמר בנימוס נושק את ידי בנימוס.
"איפה הנסיך הצעיר?" אבי שאל אותו.
"הוא נשאר בממלכתי מתאמן לקרבות שלו." אמר בחיוך.
"קרוליין יקירתי חתונתכם תתקיים בשבוע הבא ביום חמישי בערב חצות לפי מסורת ממלכת אניכדרנדירס," אימי אמרה בחיוך.
"מושלם," אמרתי בקול מנומס למרות שלא הרגשתי כך.
"היה נעים להכיר אותך נסיכה צעירה נתראה בשבוע הבא," אמר המלך לקסאנינוס הראשון הוא הביט בי לשנייה ויצא. כל השבוע עבר בחשש בפחד אלוהים התפללתי שכריסטופר יציל אותי והוריי כבר הכינו לי בגדים שמלה והכל לאותו לילה מוזר.
"יקירתי אנחנו נוסעים לממלכת אניכדרנדירס," אימי אמרה אחרי שהמרשתות הכניסו את חפציי נפרדתי מביתי ממקומי בליבי בוכה אך לא מראה זאת אימי חיבקה אותי.
"קרוליין ביתי היום יום כל כך גדול את הולכת לפגוש את הנסיך עוד שלושה ימים חתונתך," היא אמרה לי לפני שיצאנו בפניה דמעות חיבקתי אותה חזק.
"יהיה בסדר," אמרתי בעצבות.
יצאנו לדרכנו בכרכרות הגענו בחצות הלילה עשו לנו קבלת פנים יפה אך הנסיך אינו נכח בינתיים וטוב שכך היה לנו יומיים לפני החתונה יצאתי לגינה מטיילת שם נושמת אוויר צח עד שהרגשתי ידיים מוכרות.
"כריסטופר," לחשתי הוא נישק אותי הוא היה לבוש כפשוט עם התנשקנו הפעם כשאחנו במציאות.
"אהובה שלי," לחש כל כך מאוהב כל כך להוט כמוני. הוא היה כל כך יפה שיער בהיר שפתיים העדינות שלו גופו שרירי וחזק חיבקתי אותו ישבתי בחיקו כשנינו תחת עצים.
"גבר שלי אהוב שלי כריסטופר הגעת לקחת אותי הגעת ידעתי שתבוא." חייכתי מאושרת.
"אני הבטחתי לך אני ואת נברח מכאן בחמישי בלילה רק חכי לי אהובה שלי." הוא נשק את ראשי התחבקנו הייתי כל כך עייפה מהיום הקשה הזה חיבקתי אותו נוגעת בשיערו.
"קרוליין שלי אם אהבתי אלייך אלך גם לגן…" עיניי נעצמו נרדמתי מאוהבת ורגוע.
למחרת מצאתי את עצמי במיטה לא היה לי חשק לצאת יום החתונה הגיעה, קמתי באי רצון ידעתי שכריסטופר יציל אותי. כאשר הגיעה הזמן כריסטופר לא היה פה לבשתי את שמלה לבנה וכתר יפה ועקבים כשיצאתי כולם הביטו אחרי שהתפארתי במלכות על ידי המשרתות. צעדתי לכופה בחצות מוארת בגחליליות ובאורות כל כך יפים הגן היה מלא ברסיסי יהלומים כל העיניים עליי נשים פילגשות כל הממלכות הלכתי באי רצון לכופה עם אבי באי רצון. ידעתי שכריס אמור היה להגיע אך לא הגיע בזכרוני עלו בי זכרנות מפגישות שלנו מהנשיקה של אתמול. חשבתי על הכל ליבי דופק כמטורף נכנסתי לחופה ו… אלוהים אשמור הוא היה כל כך יפה כל כך נאה שיערו היה בלונדיני עדין ורך עורו חיוור שיערו נראה מקרוב מחוספס מעט בצבעים כהים בלונד מלוכלך. מסודר כל כך יפה עיניו היפות היו בצבע זהוב ירקרק ובתוכן אפור כחלחל כהה כקרח חום וקור בעיניו כמו שלג בשרב, כל כך יפה וכל כך מדהים. ליבי דפק מטורף על פניו לא נראים זיפים כאילו קפאו עמוק שם. כתפיו רחבות גופו חזהו שרירי ויפה היה מעליו חולצה מלכותית מכופתרת לבנה ובגדי מלכותו לבן וכתר על ראשו.
"כריסטופר," קראתי בשמו הוא חייך אליי מתקרב.
"אני רואה שהספקתם להכיר," אמר אביו.
"מזמן מליל הנשף של ממלכת אלקיסיניאנוס." כריסטופר אמר בחיוך. "ונפגשנו אחריו זוכרת ביער לבשת בגדי פשוטי העם." אמר לי בחיוך.
"זה היית אתה?" שאלתי מופתעת.
"כן, חשבת שאני גבר מפונק אבל הינה את יודעת שלא." אמר בחיוך אביו ואבי הביטו בנו.
"אני אוהבת אותך," אמרתי כשהתחילה הכופה הוא לבש על ידי טבעת.
"אני מאוהב בך קרוליין שלי." הוא נישק אותי בחוזקה חייכתי מאושרת.
"כריסטופר…" אמרתי כולם שמחו צעקו את שמותינו.
"בואי נברח עכשיו," אמר הוא הרים אותי בזרועותיו. היום אני אם לילדיו מספרת את סיפורי לילדי שמתקרבים לגיל הזה וינשאו שוב בין ממלכותינו שחיים בשלום ובאושר סיפור אהבתנו כל אחד יודע בממלכותנו על אהבתנו ועל מימושה.
ואנחנו מאושרים לנו חיים באושר וכריסטופר לא מפסיק לכתוב לי שירי אהבה.