אנחנו?
האם אתם זוכרים את האהבה הראשונה שלכם? האמיתי, שכל פעם שמושא אהבתכם היה נכנס לחדר ניסיתם מיד להסתיר זאת? את הפרצוף הסתטתם או כשמבט היה נתקע תמיד הסתרתם שאין שום דבר? או כשהמבטים נפגשו וחיוך היה הרגשתם כל כך טוב עם עצמכם. כשהוא היה מתיישב לידך ומדבר איתך היית מרגישה פרפרים בבטן.
הוא היה עוד אחד מאותם הגברים אשר אף פעם לא מתייחסים לנשים או למורים בצורה רצינית, הוא היה מקובל ופרחח לא קטן. היה שטן והמורים שנאו אותו כל כך שפשוט רצו שכבר יילך משערי בית הספר ולא יחזור. הוא שום מקצוע לא אהב ושום תלמיד לא חיבב. הנשים כמובן שפינטזו עליו ורצו שיהיה בן זוגם אך הוא רק רצה סטוצים ולא יותר מכך. לנשים זה הספיק כי משאלתן התגשמה אך הוא לא נהנה מזה בכלל. כן, אז למה שהוא יעשה את זה? הוא רצה שמשאלתן תתגשם כי הוא אהב לראות אנשים מאושרים או לפחות אנשים שהוא לא שונא מאושרים.
זה לא הולך להיות עוד אחד מהסיפורים הללו שהוא בעצם \"נבל\" אבל הוא טוב וכל אלו. הוא היה שניהם, הדמות הראשית והמשנית. הדמות הרעה והטובה כי זה לא עוד פנטזיה על איזושהי אהבה מתוסבכת ולא פתירה אלא המציאות או במקרה שלנו של בני נוער.
סיפורנו מתחיל בדמות הזאת. מקס גמפל ורושל ספקטור.
תגובות (0)