אנה ולירון (: פרק 3

הגענו לבית חולים והרופא לא נתן לנו להיכנס אמא של רון ראתה אותי בוכה וקראה לי :
״אמה חמודה שלי אל תבכי״ היא אמרה וחיבקה אותי בתקווה שאני ארגע .
״הכל בסדר איתו ? מה קרה לו ?״
״הוא בסדר מאמי׳לה הוא כנראה היה שיכור יותר מידי ונסע באוטו ועשה תאונה״
מה אז כל זה היה אשמתי ! אני לא מאמינה שכמעט הרגתי אותו בגללי הוא שוכב שם וסובל.
*
*
הרופא הכניס אותי פנימה אחרי שאמא של רון יצאה .
כל צעד שצעדתי לכיוון החדר כאב לי הלב יותר ויותר, נכנסתי והוא נרדם כנראה, התיישבתי לידו והחזקתי לו את היד , שמתי את ראשי על הכתף שלו ובכיתי, בכיתי מאשמה, בכיתי מכך שהבנתי שאני אוהבת אותו עדיין.
רון התעורר והסתכל עליי העיניים שלו חדרו לי לתוך הלב, כאב לי לראות אותו ככה.
״אני מצטער״ הוא לחש לי ..
״מצטער ? על מה ?״ אמרתי והרמתי את הראש מהכתף שלו .
״שנישקתי את אור״ הוא נאנח
לא ידעתי מה להגיב.
״אתה צריך לבקש סליחה מאור לא ממני״ עניתי לו.
״צודקת, אבל בכל זאת מגיע לך גם על שסבלת אותי״ הוא לחש וחייך חיוכון קטן, חייכתי בחזרה וחיבקתי אותו ..
״אווץ׳״ הוא צעק , איך נבהלתי אתם לא מבינים..
״טוב מה נבהלת קצת כאב לי״
״זה קצת ? אם צרחה כזאת הערת את הבית חולים כולו. הוא התחיל לצחוק , כמה התגעגעתי לצחוק שלו .. שהוא צוחק מהבדיחות הלא מצחיקות שלי .
-הרופא נכנס-
״אני רואה שאתה מרגיש טוב, מחר אתה יכול ללכת הביתה״ הוא חייך.
״רגע דוקטור, זה יהיה בסדר אם אני יבלה פה ללילה ?״ אמרתי מהר לפני שהוא יצא,
״מה ?! את לא צריכה לעשות אתזה בשבילי״ רון לחש לי .. ״בטח שכן, אחרי הכל בגללי אתה פה״ אמרתי את התירוץ הראשון שעלה לי לראש למרות שהוא נכון.
״אין לי בעיה כל עוד למטופל אין״ הדוקטור אמר ויצא מהחדר.
״השתגעת ?!?!״ רון צעק עליי ״את באמת חושבת שכל זה אשמתך .. אין סיכוי שאני נותן לך לקחת אשמה לכל זה״ הוא התעצבן והרביץ לעצמו,
״היי היי , דבר ראשון תפסיק להרביץ לעצמך דבר שני , אם אני הייתי מקשיבה לך ומבינה אותך לא היית הולך לשתות״ אמרתי ובלי לשים לב קצת הרמתי את קולי.
״תגידי לי נפלת על אבן בדרך לכאן, אני אחראי למצב שלי אז תורידי את זה ממצפונך עכשיו.,״ הוא צעק ולאט לאט הוריד את הקול , ונרדם ..
״מה ? רון , רון דבר אלי רון ?! ״ צרחתי בכל צרוד ובכיתי.
״דוקטור, אורנית ( אמא של רון ) בואוו !״ צעקתי את נשמתי, הם רצו מהר והדוקטור לקח את רון מהחדר עם כמה רופאים.
״מה קרה לו ? הוא מ..״ לא הצלחתי להוציא את המילה הזאת מהפה וניסיתי לחשוב חיובי,
״לא קרה לו כלום״ היא אמרה והייתה הרגשה שהיא מנסה לשכנע את עצמה גם.