אנהי- פרק 6

באחוזת אלרקון:
אנהי: מה קרה,תייה?
קרינה: יש לנו משהו לימסור לך.
אנהי: מה?
סולדד: היינו בבית של אימך ומצאנו שמה את זה. והיא מושיתה לעברה את המכתב
אנהי: מזה?
קרינה: מכתב,שאימך השאירה לך.
אנהי: איפה מצאתן אותו?
סולדד: מתחת למיזרון.
אנהי: באמת?
קרינה: למה את מחכה,קראי אותו.
אנהי: לא לא,אני הקרא אותו כשאני אהיה לבד.
סולדד: תעשי מה שברצונך,אנחנו רק הבאנו לך אותו.
אנהי: תודה.
סולדד: טוב,אנחנו נזוז.
דולסה: אני הילך איתכן.
אנהי: את לא רוצה להישאר?
דולסה: לא,אני לא רוצה להשאיר את אמי לבד יותר מידי זמן.
אנהי: טוב.
קרינה: להת'.
גבריאלה: אני רואה את כבר מביא את כל האנשים האלה לבית הזה.
אנהי: "האנשים האלה" לפחות יותר מכובדים ממך למרות היותם עניים.
גבריאלה: אויי כל כך מרגש אותי ואת לא מבינה את כמה! בציניות
אנהי: את יכולה להיות צינית כמה שאת רוצה כי לי זה לא מזיז.
גבריאלה: תשמעי ילדה,אני יעשה הכל בשביל שאת תלכי מהבית הזה כי בבית הזה את פולשת!
אנהי: כל עוד דודי אדוארדו לא יגיד לי לעזוב אני הישאר כאן!
גבריאלה: זה יקרה מהר יותר ממה שאת חושבת כי את לא תישארי בבית שלי!
אנהי: הבית שלך? לא ידעתי שאת בעלת הבית כי איך שאני יודעת את רק דיירת נוספת כמוני.
גבריאלה: את טועה! אני בכלל לא כמוך את אפילו לא מגיעה לרמת החיים והחיינוך שלי.
אנהי: נכון כי החינוך שלי הוא יותר טוב משלך זה בטוח כי אותי חיינכו לא להשפיל אדם רק בגלל מה שהוא.
גבריאלה: אויי,את כל כך פאתטית!
אנהי: אני מעדיפה להיות זה ולא כמוך שמתחזה לגברת מכובדת.
גבריאלה לא עמדה בזה והרימה את ידה אבל כריסטופר הגיעה בידיוק ואמר "מאמא!! שלא תעזי."
אנהי: לאיזה רמה ירדת? להרמת ידיים,כמה שאני ענייה אני בחיים לא הייתי חושבת על זה.
כריסטופר: מאמא,אתה בסדר? איך חשבת בכלל על זה.
גבריאלה: רק זה היה חסר לי,הבן שלי בצד של מוורתה דה אמברה.
כריסטופר: אני לא רוצה לישמוע עוד הפעם דבר כזה.
גבריאלה: אני לא אשמה שהיא כזאת.
אנהי: כדאי שאני הילך כי אני לא מוכנה לישמוע דברים כאלה,אני לא ברמה הזאת.
גבריאלה: תלכי,זאת האמת בגלל זה את מגיבה ככה!
כריסטופר: אמא,אני בחיים לא ראיתי אותך מתנהגת ככה.
גבריאלה: ה"אספנית" הזאת גורמת לי לכך.
כריסטופר: מאמא…
אנהי: ה',מאיפה האישה הזאת בא? מסכן בעלה,לא סליחה דיוסיטו…טוב הגיעה הזמן לקראו את המכתב,היא פתחה את המעטפה לאט ובזהירות והחלה לקראו "אנהי,מי ווידה!
אני יודעת שעם המכתב כבר בידיים שלך אז סימן שאני כבר לא איתך אבל בליבך.
אני כותבת לך את המכתב הזה בזמן שאני חושבת עלייך ועל כמה שאת מדהימה אבל בבקשה אל תוותרי
אל תתני לאף אחד להביס אותך.
אני יודעת שיהיה לך קשה אבל אל תשכחי אף פעם שיש איתך הרבה אנשים שאוהבים אותך כמו הסנדקים שלך,דול,קרינה ואפילו אדוארדו דודך.
אני רוצה לבקש ממך רק דבר אחד: אל תתני לגאווה שלך להכשיל אותך ואל תוותרי על העזרה שאדוארדו מציע לך ותעשי הכל בשביל
שתוכלי להתקדם בחיים מה שאני לא הצלחתי לעשות בשבילך.
טו\אני לא רוצה להיות כל כך כבדה ואני רוצה לסיים את המכתב במשהו שאני רוצה שתדעי משהו שאולי לא הספקתי להגיד אבל
אני אוהבת אותך,ילדה שלי!"
אנהי סיימה לקראו ודמעה זלגה מעייניה ואמרה "גם אני אוהבת אותך!"

כעבור שבוע:
בשכונת "לה וידה" הכל אותו הדבר ובביתהישן של אנהי השיפוציים מתקדמים ובקרוב הפתח שמה המעון "לוס מילגרוס" וכלום ממשיכים עם חייהם.
באחוזת אלרון היחסיים בין אדוארדו ואנהי יותר קרובים אבל אם גבריאלה הכל ההפך זה כמו מלחמה.
כריסטופר וגבי התרחקו יותר רחד משנייה אבל מראינו ממשיך לחזר אחר אנהי שלא מוכנה עדיין לצאת איתו למרות הנידנודים.
אלפונסו וחימנה היו צמודים יותר בשבוע האחרון בגלל ההכנות למסיבת יום ההולדת של אלפונסו אבל למרות כל זה אלפונסו מרגיש כלפיי אנהי משהו שהוא בעמצו לא יודע מזה.
כריסטופר ודולסה ניראו קרובים אבל אי אפשר להגיד כלום כי הוא עדיין נימצאה במערכת יחסיים עם גבי ודולסה לא מוכנה לשום קשר כרגע.

באחוזת אלרקון:
אלפונסו: מה שלומך?
אנהי: בסדר…
אלפונסו: לא דיברנו כימעט בכל השבוע.
אנהי: בגלל שהייתה עסוק יותר מידי עם המסיבה שלך.
אלפונסו: אני יודע,אולי נימצא קצת?
אנהי: אפ…
חימנה: פונצ'ו!!
אלפונסו: חימנה?
חימנה: אתה לא מאמין מצאתי דיי ג'יי הכי טוב שיש באקפולקו.
אלפונסו: לא,מה שאני חושב?
חימנה: כן כן,מה שרצית!
חימנה: אויי,היי אנני,לא ראיתי אותך.
מריאנו: פונצ'ו,איפה כריס? היי אנני.
אלפונסו: הוא נימצאה בח…
אנהי: מריאנו,אתה זוכר שהזמנת אותי לגלידה?
מריאנו: כן אבל את לא הס…
אנהי: אני מסכימה ובא לי רצח על גלידה.
מריאנו: בואי נילך.
אנהי: בשמחה.
אלפונסו עמד והסתכל בקינאה על מריאנו שהיה כל כך קרוב לאנהי.
אסטפניה: שלום,דול.
דולסה: מה שלומך,טפי?
אסטפניה: הכל טוב מה איתך?
דולסה: הכל טוב,אנני בבית?
אסטפניה: היא כרגע יצאה עם מריאנו.
דולסה: אנני ומריאנו?
אסטפניה: כן.
דולסה: מוזר… טוב אני הילך.
כריסטופר: לא,חכי!
אסטפניה: ברשותכם.
דולסה: כריס,אני לא רוצה לדבר על מה שדיברנו אותמול.
כריסטופר: אני רוצה רק להגיד לך משהו מאוד חשוב.
דולסה: לא,אני לא רוצה לשמועה גם ככה חברה שלך כועסת עליי.
כריסטופר: אבל היא כבר לא…
דולסה: די,אני לא רוצה לשמועה.
כריסטופר: דול…
דולסה: אני צריכה ללכת,ביי.
כריסטופר: עם רק היית יודעת שאני הולך להגיד לה שניפרד הכל היה אחרת.
גבריאלה: בני,איפה אדוארדו?
כריסטופר: במשרד שלו.
גבריאלה: תודה.
כריסטופר: אין בעד מה…
גבריאלה: אדוארדו?…
אדוארדו: כן?
גבריאלה: אני צריכה כסף,האשראי שלי מלאה.
אדוארדו: למה אני לא מתפלא?
גבריאלה: אתה תביא לי או לא?
אדוארדו: את יודעת מה,לא! לכי ותרוויחי את כספך לבד.
גבריאלה: אני עקרת בית עם לא שחכת.
אדוארדו: לא,אבל אני חושב שהגיעה הזמן שתעשי משהו כי את עדיין צעירה בשביל לבזבז את חייך.
גבריאלה: רק זה חסר לי שתגיד לי מה לעשות.
אדוארדו: אני מציע לך.
גבריאלה: תודה על העצה אבל לא תודה.
אדוארדו: כמה את צריכה?
גבריאלה: 1000 שקל.
אדוארדו: בבקשה.
גבריאלה: תודה,ג'רנו.

בשכונת "לה וידה":
פקונדו: קרינה,אנני מתי מגיעה?
קרינה: לא יודעת היא הייתה כאן אתמול עד שעה מאוחרת ראיתה את השיפוצים?
פקונדו: לא היה לי זמן ללכת לשם.
קרינה: אני בטוחה שהמעון הזה יצליח.
פקונדו: עם מנהלת המקום היא אנהי אז אני לא מפקפק בזה.
קרינה: צ'לה קיבלה מתנה מאוד טובה מה',את אנהי.
פקונדו: אני יודע שאת חולמת על ילד משלך ואת עוד יכולה להגשים זאת.
קרינה: לא,היייתה לי רק אהבה אחת בחיים והאהבה הזאת מתה ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום.
פקונדו: ועם תאמצי ילד?
קרינה: לבד? לא.
פקונדו: בשביל להיות אמא את לא צריכה אף אחד רק רצון את עצמך.
קרינה: אני לא רוצה לדבר על זה.
ראול: שלום!
קרינה: רא..ול?
ראול: כן,זה אני.
פקונדו: מה אתה עושה כאן? למה חזרת?
ראול: למשפחה שלי,מה חשבת?
פקונדו: בשביל לתת להם לסבול?
ראול: השתנתי ואני…
סולדד: על מי אתה מנסה לעבוד?
ראול: סולדד…אמור. והוא בא לחבק אותה
סולדד: לא,אתה לא תתקרב אליי יותר בחיים שלך.
ראול: אני באמת השתנתי,אמור.
קרינה: אני לא מאמינה לשון מילה שלו.
פקונדו: עכשיו אתה אומר שהשתנתה אבל אחרי כמה שעות אתה הופך לאותו ראול שאנחנו מכירים.
סולדד: עכשיו תלך ואל תחזור.
ראול: אבל…
סולדד: אני רוצה גט!
ראול: גט?!
קרינה: לא שמעת?
ראול: את זה בחיים אני לא יתן לך!
פקונדו: אתה לא שמעת,לך!
דולסה: אתה?!
ראול: דול,בתי,באתי לבקש ממכן סליחה על הכל.
דולסה: איי… אתה כל כך מצחיק,בחיים אני לא הסלח לך!
סולדד:איחה,בואי לכאן.
דולסה: אתה חושב שעם תבוא אחרי מס' שבועות ותבקש סליחה אז ניסלח לך? אתה טועה!
סולדד: הבת שלך צודקת!
דולסה: לא,אני לא הבת של האדם הזה.
ראול: אל תשכחי שאני אבא שלך.
דולסה: בגלל אבא כזה החיים שלי היו מרירים,מגיל קטן אנחנו סובלות את הצעקות והמריבות שלך.
ראול: אני הולך אבל את הגט את תקבלי רק על גופתי המתה!
סולדד: איי,חשבתי שהוא יעשה משהו.
דולסה: בחיים יותר אני לא יתן לו לפגועה בך.
פקונדו: אני לא יתן לאף אחד לפגועה בכן.
קרינה: אנחנו תמיד נדאג אחד לשנייה.
סולדד: כן…

אצל אנהי:
מריאנו: חשבתי שכבר את לא תסכימי אף פעם לצאת איתי? בזמן שהם הולכים
אנהי: אממ… מריאנו,הסכמתי רק בשביל לברוח ואני לא רוצה שזה התפרש כמשהו שזה לא נכון.
מריאנו: אנני,יצאנו סה"כ לסיבוב.
אנהי: התכוונתי שאתה לא תפרש את זה לא נכון.
מריאנו: אני לא מבין אותך.
אנהי: סליחה,אבל אני רק השתמשתי בך כדאי ללכת מהבית.
מריאנו: או מפונצ'ו?
אנהי: לא,למה אתה אומר את זה?
מריאנו: כי ככה זה ניראה.
אנהי: אתה מדבר שטויות.
מריאנו: אלה לא שטויות ואת יודעת זאת טוב מאוד.
אנהי: אני לא מוכנה לשמועה את זה כדאי שאני הילך.
מריאנו: את מסרבת לשמועה את האמת וזה הדבר הכי גרועה.
אנהי: כדאי שלא תתערב בחיים שלי ואני הודה לך על כך. והלכה
מריאנו: איי,את לא יודעת כמה אני רוצה לטובתך.

בדירה של גבי:
כריסטופר: היי! כשהוא עומד בפתח הדלת
גבי: סוף סוף ניזכרת שיש לך חברה?
כריסטופר: אפשר?
גבי: כנס…
כריסטופר: הגעתי בשביל שנדבר.
גבי: גם אני חושבת שהגיעה הזמן שנדבר.
כריסטופר: אני חושב שבגענו לסוף!
גבי: "לסוף"? אני לא מבינה.
כריסטופר: אני רוצה שניגמור את המערכת היחסיים האלה שלא מגיעים לשום מקום ואנחנו בסוף נפגעים.
גבי: לא,אני לא חושבת שזאת הדרך הנכונה.
כריסטופר: אין טעם שנמשיך להיות חברים כי אין בינינו יותר שום דבר.
גבי: אני אני אוהבת אותך.
כריסטופר: האבה הזאת הפכה אצל לאובססייה ואני כבר לא יכול לסבול את זה.
גבי: לאובססייה? ממש לא,אני אוהבת אותך כמו שאדם אוהב מישהו וזאת לא אובססייה.
כריסטופר: עזבי אני לא רוצה להתווכח כי בסוף אנחנו נריב כמו תמיד.
גבי: יש לך מישהיא אחרת?
כריסטופר: מה?… מאיפה הבאת את זה?
גבי: כי אתה אומר שאתה כבר לא אוהב אותי אז זה סימן שמצאת מישהיא אחרת.
כריסטופר: את כבר מדברת שטויות.
גבי: אלה בכלל לא שטויות ועם זה נכון אני רוצה לדעת.
כריסטופר: אז כן,יש מישהיא אחרת כמו שאת אומרת.
גבי: מי זאת?
כריסטופר: את באמת חושבת שאני הגיד לך?
גבי: אני רוצה לדעת מי אותה הבחורה שיותר טובה ממני.
כריסטופר: לא בגלל שהיא יותר טובה ממך אז אני עוזב אותך ממש לא פשוט אני לא רוצה לפגוע בך.
גבי: אתה לא רוצה לפגוע בי? אבל כבר עשית את זה.
כריסטופר: גבי,את בחורה מדהימה ואת יכולה למצאו לעצמך מישהוא שהוא יותר טוב ממני.
גבי: אני לא רוצה מישהוא אחר אני רוצה אותך.
כריסטופר: אני מצטער אבל אנחנו כבר לא נחזור.
גבי: כריס,עם אתה הולך אני העשה הכל בשביל למרר לך ולחברה החדשה לך את החיים.
כריסטופר: אני לא התייחס לזה כי את עכשיו ברגע לא הכי טוב.
גבי: אני נשבעת לך שאני לא צוחקת.
כריסטופר: גבי… אני רוצה שתדעי רק דבר אחד,אני תמיד היה כאן שתצתרכי משהו. והוא הלך
גבי: כריס… אתה לא יודע מה אני יכולה לעשות כי אף אחד לא עוזב ככה סתם את גבי אספינו!

בים:
אנהי טיילה לאורך שפת הים וחשבה על כל מיני דברים ופיתאום "בוםםםםם…" אנהי ניתקלה במישהו והם נפלו כשאותו אחד מעלייה.
****: סליחה,לא ראיתי אותך!
אנהי: לא,תסלח לי אתה כי אני זאת שלא ראיתי אותך.
****: לא,זה אני שצריך להתנצל.
אנהי: אממ… כדאי שנקום ואז נתווכח.
****: כן,אני העזור לך. והוא עוזר לה לקום
אנהי: תודה.
****: פאבלו מרטינז,נעים מאוד.
אנהי: אנהי פונטה,כנ"ל.
פאבלו: סליחה על מה שקרה מקודם.
אנהי: זה בסדר,נעזוב את זה.
פאבלו: אממ… את חדשה כאן? כי אף פעם לא ראיתי אותך בחוף הזה.
אנהי: לא ידעתי שהחוף הזה הוא שלך.
פאבלו: לא,פשוט אני מבלה כאן את כל היום ולא ראיתי אותך אף פעם.
אנהי: כן,אני חדשה,אני גרה באחוזת אלרקון.
פאבלו: אז בטוח את מכירה את פונצ'ו.
אנהי: כן,הוא בן דודי ומאיפה אתה מכיר אותו.
פאבלו: אנחנו באותה קבוצת כדורגל כאן בשכונה.
אנהי: לא ידעתי שפונצ'ו משחק כדורגל.
פאבלו: באמת? אולי תבואי למשחק פעם אחת?
אנהי: ואני גם השחק?
פאבלו: את יודעת לשחק?
אנהי: כן,בשכונה שלי הייתי משחקת עם כל הילדים.
פאבלו: אולי נעשה משחק ואני הכניס אותך.
אנהי: סבבה.
פאבלו: אממ…
אנהי: טוב,אני צריככה ללכת,ניתראה?
פאבלו: טוב,ביי.
אנהי: צ'או. והיא הלכה
פאבלו: צ'או… ה' כמה שהיא יפה!

בחזרה לאחוזה:
אלפונסו: ניזכרת לחזור?!
אנהי: סליחה? מי אתה חושב שאתה שתדבר איתי ככה?
אלפונסו: חשבתי שכבר לא תחזרי מהטייול הזה.
אנהי: פונצ'ו,אני לא רוצה לריב. והיא הלכה לחדרה ואלפונסו אחריה
אלפונסו: את לא תתחמקי ממני.
אנהי: עזוב אותי…
אלפונסו תפס אותה והצמיד עליו ואמר "למה את עושה לי את זה?"
אנהי עמדה כל כך צמוד עליו ואמרה "עושה מה?"
אלפונסו: למה הלכת איתו?
אנהי: כי אתה הייתה עם חימ….
אלפונסו הפתיעה את אנהי בנשיקה היא התנגדה לזה בהתחלה ואחר כך זרמה ו….