אנהי – פרק 5

בבית הישן של אנהי:
היא ניכנסה אל תוך הבית והרגישה צמרמורת שאפילו הדמעות ביצבצו מעייניה היפות כה ים,היא הלכה בכל הבית כשהזיכרונות מציפות את מוחה,היא נעמדה מול תמונתה של אימה ואמרה "מאמא,אף פעם אני לא השכח את כל מה שעברנו כאן יחד לפני המחלה ואחרי המחלה…אני יודעת כמה הבית הזה חשוב לך ובגלל זה החלטתי בעזרת דול ודודי אדוארדו לשנות אותו ולעשות ממנו כמו מעון לילדים חולים ושזקוקים לחום ואהבה,אני בטוחה שאיפה שאת נימצאת במקום כלשהו את מאוד שמחה כי תמיד רצית לעזור לילדים שזקוקים להרבה אהבה אבל לא יכולת לתת להם זאת בגלל שהמחלה והעוני לא נתנו לך להגשים זאת ולכם אני הקיים את המשאלה שלך…תה אמו ואת תמיד נימצאת בליבי!"
דולסה: אנני…?
אנהי: כנסי.
דולסה: הכל טוב?
אנהי: כן,ואת יודעת על מה חשבתי?
דולסה: על מה?
אנהי: להפוך את הבית הקטן הזה למעון שילדים רבים זקוקים לו ונוכל לתת להם חום ואהבה שהם לא מקבלים בגלל הרבה סיבות.
דולסה: אנני,הרעיון מדהים!
אנהי: אני רק צריכה לבקש מדודי אדוארדו שיעזור לנו לצבוע וליקנות כמה דברים שישמחו את הילדים.
דולסה: אני ואמא שלי בעסק בלי שום שאלות.
אנהי: תודה.
דולסה: את תראי,אנחנו עוד נקיים פה מעון הכי טוב שיש העולם.
אנהי: זה החולם של אמי ואני הגשים אותו.

באחוזת אלרקון:
אדוארדו: גבריאלה?…
גבריאלה: מה רצונך?
אדוארדו: תפסיקי כבר להתנהג כמו ילדה בת שש.
גבריאלה: מתי שתפסיק להביא לכאן כל מיני אנשים.
אדוארדו: אנהי היא לא סתם בנאדם זאת האחיינית שלי כל הבנים שלך.
גבריאלה: אל תישכח שהבנים שלי התייחסו ומתייחסים אלייך כאל אבא.
אדוארדו: את יודעת טוב מאוד שבשבילי הם כמו הבנים שלי שמעולם לא היו לי.
גבריאלה: אז אני רואה שאנהי הזאת מלאה את המקום החסר שילדים שלי לא הצליחו למלאה אותו.
אדוארדו: את לא מבינה כלום.
גבריאלה: מה אני אמורה להבין ש"אחיינית" שלך כלומר עם אפשר להגיד זאת… אני לא מבינה דבר אחד: איך אתה כל כך בטוח שאבא שלה הוא הכן אחייך?
אדוארדו: עשינו בדיקת דנ"א וזה הוכיח הכל.
גבריאלה: למה הכחשת שיש לך עוד אח?
אדוארדו: הוא לא רק היה אחי אלה גם של בעלך!
גבריאלה: מה שידועה לי שרק אתה הספקת להכיר אותו ולכן אני לא מאמינה לשום מילה.
אדוארדו: תעשי מה שאת רוצה! והוא הלך
אלפונסו: הולה,מא… שהוא חזר מבי"הס
חימנה: צהריים טובים,גברת גבריאלה.
גבריאלה: הולה,איחו,מה שלומך?
חימנה: טוב,תודה.
אלפונסו: טוב,אנחנו זזנו לגינה.
גבריאלה: אני הגיד לטפי שתביא לכם שתייה וחטיפים.
אלפונסו: בסדר…
דולסה: חשבת כבר על שם למעון? שהן ניכנסות לאחוזה
אנהי: כן "לוס מילגרוס". (הנסים)
דולסה: זה באמת יהיה נס.
אנהי: רק צריך לדבר עם דוד אדוארדו וזהו.
דולסה: למה שלא תדברי איתו עכשיו?
אנהי: אני הדבר איתו בערב.
דולסה: איך שבא לך.
אנהי: רוצה ללכת לישחות קצת?
דולסה: תמיד חלמתי לשחות בברכה של עשירים.
אנהי: הינה יש לך הזדמנות.
דולסה: ובגדי ים?
אנהי: את דואגת לזה?
דולסה: איתך? ממש לא!
אנהי: בואי נילך להחליף בגדים.

בדירה של גבי:
גבי: מה נעשה היום,קטנטן?
כריסטופר: אני לא יכול אני צריך לקום מחר מוקדם.
גבי: מה קרה לך,כריס? אתה כבר לא רוצה להיות איתי?
כריסטופר: לא אמרתי לך דבר כזה! ובליבו הוא אומר "הלוואי ולא היינו יחד."
גבי: אז למה אתה לא רוצה לצאת? ושאני מתקשרת אתה לא עונה לי?
כריסטופר: פשוט עוברת עליי תקופה לא קלה.
גבי: אז בשביל מה יש לך אותי? אני תמיד כאן לצידך.
כריסטופר: אני יודע ואני מודע לך על זה.
גבי: אז…?
כריסטופר: אני צריך ללכת.
גבי: לא סיימנו לדבר.
כריסטופר: נסיים מחר,ביי. הוא נתן לה נשיקה והלך
גבי: אתה עוד תצטער על זה כי את גבי אספינו אף אחד לא מנפנף אפילו לא בן אלרקון!!

בחזרה לאחוזה:
אלפונסו: נזמין את רמה וולדאס?
חימנה: ניראה לי שכן,הוא מאוד טוב.
אלפונסו: סבבה,מי עוד?
חימנה: מי חסר לנו?
אלפונסו: תעברי על הרשימה.
חימנה: אממ…רוסיו אקוסטה.
אלפונסו: נכון,איך יכולנו לשכוח אותה?
חימנה: ומהמורים?
אלפונסו: את רודריגו,מרינה,ויקטוריה…אמממ רוברטו וסופיה וכמובן המנהלת.
חימנה: והמורה לספורט,רות?
אלפונסו: נכון.
אנהי: מי שהאחרון נופל לו התחתון!
דולסה: ניראה… והן קפצו אל תוך המים שהשפריצו על חימנה ואלפונסו
חימנה: אתן לא רואות שאנחנו כאן?
דולסה: סליחה,לא ראינו אותכם.
אנהי: כן,סליחה.
אלפונסו: פעם הבא תיהיו זהירות יותר.
אנהי: כן,גם אתה ממי שאיתך.
דולסה: אנני!!
חימנה: את התכוונת אליי?
אנהי: לא,למי שנימצאת עם פונצ'ו.
חימנה: זאת הפעם האחרונה שאת מעזה להגיד משהו כזה!
אנהי יצאה מהברכה,נעמדה מולה ואמרה "אני הגיד מה שבא לי,מתוקה!"
אלפונסו: דול,תקחי אותה,בבקשה.
דולסה: כן,אנני,בואי.
חימנה: ו"מתוקה" תיקראי לאמא שלך,הבנת?!
כולם שמעו את זה והבינו שהיא נגע במקום הכי רגיש של אנהי ולא רצו לחשוב מה הולך ליקרות
אנהי: מה אמרת? והיא חוזרת לעמוד מולה
אלפונסו הבין שאנהי התעצבנה ואמר "בנות,תירגעו."
חימנה: אמרתי ש"מתוקה" תיקראי לאמא שלך!
באותו הרגע אנהי לא ידעה מה לעשות ופשוט החטיפה לחימנה בוקס לפרצוף והחלה לריב איתה ואמרה "זאת הפעם האחרונה שאת אומרת משהו כזה ועוד שאת מערבת את אמא שלי!!"
אלפונסו: אנני,תעזבי אותה!
דולסה: אנני,תירגעי!
חימנה: איי,השיער שלי!!
אנהי: אני יהרוג אותך,סנובית אחת!! והיא המשיכה למשוך לה בשיער
אלפונסו: מספיק!!! הוא צעק והן הפסיקו
דולסה: אנני,תירגעי! והחזה בה
אנהי: אף אחד לא יגיד משהו עליי ועוד שמדובר על אמא שלי!
חימנה: השיער שלי… מטומטמת.
אנהי: מטומטמת את!
אלפונסו: לא,לא,לא. ותפס אותה
אנהי: תעזוב אותי!
אלפונסו: בואי לחדר,דול,תישארי איתה.
דולסה: בסדר.
כריסטופר: לא ידעתי מה לענות לה.
מריאונו: ואיך הצלחת להתחמק ממנה?
כריסטופר: אמרתי שאני צריך ללכת.
מריאנו: והיא נתנה לך ללכת?
כריסטופר: מה ניראה לך?…ברחתי.
אלפונסו: נני,תעלי לחדר שלך!
אנהי: הי…סתו…איי,בסדר. ועלתה
כריסטופר: מה קרה?
אלפונסו: מה קורה,מריאנו?
מריאנו: הכל טוב,מה איתך?
אלפונסו: בסדר,אנני וחימנה ידידה שלי רבו.
מריאנו: עלייך?!
כריסטופר: מריאנו!
מריאנו: סליחה.
כריסטופר: למה הן רבו?
אלפונסו: כי חימנה אמרה משהו על אמא שלה ו… אתה יודע.
כריסטופר: שאני הילך לדבר איתה?
אלפונסו: לך…
כריסטופר: אני תכף חוזר.
מריאנו: אחרי זה תכיר בינינו.

בשכונה "לה וידה":
קרינה: איך עבר עלייך היום?
סולדד: רגוע יותר.
קרינה: אנני,הייתה היום כאן.
סולדד: אני יודעת,היא הייתה בחנות של פדונדו.
קרינה: היא ניראתה כל כך שונה.
סולדד: כל אדם משתנה לאחר שמישהוא קרוב ניפטר וזאת הייתה אמא שלה,האדם הכי קרוב אלייה.
קרינה: אתמול חלמתי על צ'לה.
סולדד: אין יום שאני לא חולמת עלייה.
קרינה: זה סימן שהיא רוצה להעביר לנו מסר.
סולדד: על מה את מדברת?
קרינה: לפני כמה ימים קראתי שעם כמה אנשים חולמים על אותו אדם אז הוא רוצה לימסור לנו מסר.
סולדד: אולי זה משהו שקשור לבית?
קרינה: גם אני חשבתי על זה אבל לא הייתי מסוגלת להיכנס לשם.
סולדד: אני כן מסוגלת.
קרינה: רוצה שניכנס?
סולדד: יש לך מפתח?
קרינה: רגע,אני הביא אותו.
סולדד: מהר!

בחזרה לאחוזה:
אנהי: כן… שהיא שמעה דיקה בדלת חדרה
כריסטופר: אפשר?
אנהי: כנס. והיא התיישבה על המיטה
כריסטופר: פונצ'ו,סיפר לי מה שקרה ובאתי לדבר איתך.
אנהי: עם שמעת הכל אז אין עוד מה להוסיף.
כריסטופר: הגיעה הזמן שנכיר אחד את השני,לא?
אנהי: מה אתה כבר רוצה לדעת על בחורה פשוטה שלא שווה כלום.
כריסטופר התיישב מולה ואמר "אף פעם אל תזלזלי במי שאת ההפך את צריכה להיות גאה במה שעשית בשביל אימך ובשביל עצמך."
אנהי: לא עשיתי מספיק כי עם הייתי עושה משהו אז היא הייתה כרגע איתי.
כריסטופר: אני בספק עם מישהוא אחר במקומך היה מתנהג ככה אל אימו.
אנהי: תודה על המילים היפות האלה אבל הן לא עוזרות כרגע.
כריסטופר: אני איתן לך עצה: אל תיהיא פסימית אחרת לא יצאה לך כלום מזה.
אנהי: החיים גרמו לי להיות פסימית.
כריסטופר: אז תנצלי את ההזדמנות שדודי נתן לך ותשני את חייך ואנחנו ניתמוך בך עם תצטרכי יד תומכת.
אנהי: תודה.
כריסטופר: על מה?
אנהי: על זה שאתה מעודד אותי מבלי להכיר אותי מספיק.
כריסטופר: אני מכיר את האנשים דרך העיינים והעיינים שלך אומרות לי שאת אדם טוב ואת גם בת דודתי,לא?
אנהי חייכה ואמרה "עם אתה מרשה בכלל לזה."
כריסטופר: עכשיו יותר מתמיד!
אנהי: תודה שוב.
כריסטופר: את לא צריכה להודות לי ואפשר סוף סוף לבקש ממך חיבוק?
אנהי: בטח שכן. והם היתחבקו
כריסטופר: תתני לעצמך את ההזדמנות לשנות את החיים.
אנהי: אני החשוב על זה.
כריסטופר: בואי,אני רוצה להכיר לך חבר טוב.
חימנה: אני מצטערת על הכל.
אלפונסו: זה בסדר אבל פעם הבאה תישקלי את דברייך.
חימנה: אני לא ידעתי ואני מאוד מצטערת.
דולסה: היא תסלח לך,אל תידאגי.
חימנה: ביי.
אלפונסו: ביי.
כריסטופר: מריאנו,תכיר זאת אנהי,בת דודתי.
מריאנו: נעים מאוד,מריאנו מרטינז.
אנהי: אנהי פונטה,אבל אתה יכול ליקראו לי אנני,כמו כולם.
מריאנו: אחי,לא ידעתי שיש לך בת דודה כזאת יפהפייה.
כריסטופר: הגיעה הזמן שתדעה.
דולסה: אממ…אנני,אני חוזרת הביתה.
אנני: לא!
דולסה: למה?! כשהיא לא מבינה למה אנהי הגיבה ככה
אנהי: כי… כי אני רוצה לדבר איתך.
דולסה: זה רק זה?
אנהי: כן,בואי לגינה.
מריאנו: אני מקווה שניתראה שוב!
אנהי: כל עוד אתה בבית הזה אז אתה תיראה אותי.
כריסטופר: מה כבר נידלקת עלייה?
מריאנו: היא מהממת!!
כריסטופר: תיזהר כן,זאת בת דודה שלי.
מריאנו: אני לא שוכח.
אלפונסו: טוב,אני הולך לחדר.
מריאנו: ביי.
כריסטופר: נילך לברכה קצת?
מריאנו: סבבה…

בחזרה לשכונה:
קרינה: כמה שהבית הזה ריק? שהיא עומדת באמצע הביב
סולדד: לא רק צ'לה מתה גם החיים של הבית הזה כבר לא כמו פעם.
קרינה: יש לי צמרמורת שאני מסתכלת על התמונה שלה.
סולדד: תפסיקי לעמוד ובואי תעזרי לי קצת לנקות אותו,נתחיל בחדר של צ'לה.
קרינה: בסדר.
סולדד: את יודעת מה חשבתי לעשות?
קרינה: מה?
סולדד: להתחיל לעבוד בתור משרתת.
קרינה: איפה תימצאי את העבודה הזאת?
סולדד: אני הילך לאחד הבתים העשירים והם בטוח הזדקקו לאחת כמוני.
קרינה: את חושבת ללכת לבית של אדוארדו?
סולדד: איזה חוסר כבוד,אדון אדוארדו ולא,אני לא הילך לבית שלו.
קרינה: "אדון אדוארדו",למה לא?
סולדד: כי אני לא רוצה שזה התפרש לא נכון.
קרינה: את כל כך…
סולדד: וזה?! כשהיא מוצאת מיכתב מתחת למזרון של המיטה
קרינה: מכתב,ממי הוא?
סולדד: "לאנהי,בתי היקרה!".
קרינה: תפתחי אותו.
סולדד: לא,כתוב כאן שזה בשביל אנני.
קרינה: אולי זה משהו לא טוב?
סולדד: אני לא חושבת שצ'לה תכתוב כאן משהו שהפגעה בבת שלה.
קרינה: את תמסרי לה אותו?
סולדד: זה מה שאני העשה ועכשיו. והלכה לכיוון הדלת
קרינה: לאין את הולכת?
סולדד: לאחוזת אלרקון.
קרינה: חכי,אני בא איתך.
סולדד: תסגרי את הדלת.

בחזרה לאחוזה:
אנהי: אני לא יודעת מה לעשות ככל שהימים עוברים אני לא משתלבת בבית הזה.
דולסה: את רוצה לחזור לשכונה?
אנהי: אני לא יודעת ועכשיו עוד יותר לאחר השיחה שלי עם כריסטופר.
דולסה: לאחר השיחה? אני לא מבינה.
אנהי: הוא אמר לי שאני צריכה לנצל את ההזדמנות שהחיים נותנים לי ולשנות את חיי.
דולסה: זה מה שהוא אמר לך?
אנהי: כן,ועכשיו אני מבולבלת.
דולסה: שמעי הוא לא אמר לך את זה סתם…
אנהי: אני יודעת אבל מה אני העשה עכשיו?
דולסה: אולי באמת תתני לך הזדמנות ותשני את חייך.
אנהי: ממה להתחיל?
דולסה: תתחילי קודם בהשכלה,לכי ללמוד משהו כי יש לך מישהו שיממן לך את זה.
אנהי: ומה אני הלמד?
דולסה: משהו שחלם לעשות.
אנהי: מה שחלמתי?
דולסה: כן.
אנהי: החלום היחיד שלי היה ללמוד משהו שקשור לעיצוב,אופנה וכל מה שקשור לזה.
דולסה: אז מה הבעייה את יכולה להירשם ואפילו יכולים לעזור לך כאן בבית הזה.
מרתה: העלמה אנהי?
אנהי: מרתה,מה אמרתי לך בלי "העלמה".
מרתה: כן,אנהי.
אנהי: אנני,עבל עזבי בשביל מה רצית אותי?
מרתה: יש לך אורחים.
אנהי: לי?!
מרתה: כן,הם בסלון.
אנהי: תודה.
מריאנו: מה כבר אתן הולכות?
אנהי: כן.
מריאנו: למה שלא תיכנסו לברכה קצת?
אנהי: לא,יש לי משהו לעשות.
כריסטופר: עזוב אותן.
מריאנו: מה קרה?
כריסטופר: אל תציק לה.
דולסה: מאמא?… והיא ניגשת אלייה
סולדד: אנני,מי ניניה.
אנהי: מה קרה?..