אנהי- פרק 4

בשכונה "לה וידה":
הלילה ירד וכמו תמיד הרחוב כבר ריק בשעות כאלה ודולסה בדרכה הביתה והיא הרגישה שמישהו הולך אחרייה אבל כשהיא הסתובבה לא היה אף אחד ואמרה "מוזר…" והלכה יותר מהר
****: דול…?
דולסה: זה אתה?
אדוארדו: כן,ציפית למישהו אחר?
דולסה: לא,פשוט הרגשתי ש…,אממ…עזוב,אתה מחפש את אנני?
אדוארדו: לא,אני מחפש את גברת קרינה.
דולסה: היא בטח בביתה.
אדוארדו: נילך ביחד?
דולסה: סבבה.
קרינה: רגע…הו,היי.
אדוארדו: שלום…
קרינה: תיכנס,בבקשה.
אדוארדו: למה ביקשת לראות אותי?
קרינה: תירצה לישתות משהו.
אדוארדו: לא,זה בסדר,תודה.
קרינה: טוה אז ככה,הזמנתי אותך בגלל שחברתי,סולדד,צריכה עזרה ורק אתה יכול לעזור לנו.
אדוארדו: במה אני יכול לעזור?
קרינה: ראול,אביה של דול,הוא מאיים על אימה ליפגוע בדול ואנחנו לא יודעות מה לעשות כי הוא מסוגל להכל.
אדוארדו: מה אתן מתכוונות לעשות?
קרינה: בשביל זה קראתי לך,אנחנו חייבים להרחיק אותה מכאן אבל אין ברשותינו כסף.
אדוארדו: היא יכולה לעבור לגור אצלי יחד עם אנני.
קרינה: אבל אנחנו לא יודעות איך להגיד לה את זה כי היא לא תסכים לעבור ככה סתם.
אדוארדו: תשאירי לי את זה.
קרינה: תודה…

באחוזת אלרקון:
אלפונסו: אהבת ת'שמלה?
אנהי: כן,אבל אני לא בטוחה שאני הלבש אותה.
אלפונסו: למה לא?
אנהי: כי אני לא אחת ששמה שמלות ובעיקר לא חשופות.
אלפונסו: היא ממש חשופה?
אנהי: אני לא יודעת עם אצלכם זה ניחשב חשוף אבל אצלי כן.
אדוארדו: אני בטוח שתרגישי נוח… הו הינה אנהי.
דולסה: אנני,אמיגה!!
אנהי: דול…!! והן התחבקו
דולסה: דודך אמר לי שאת זקוקה לחברה ולכן אני כאן.
אנהי: אני…
אדוארדו: כן,אנני,תיגשי למשרד שלי.
דולסה: אני יחכה לך.
אנהי: פונצ'ו,תישאר איתה.
אלפונסו: סבבה.
דולסה: היי…דולסה מריה אבל אתה יכול ליקראו לי "דול" כמו כולם.
אלפונסו: אלפונסו אבל איך ששמעת את אנני "פונצ'ו".
דולסה: אתה הבן של אדון אדוארדו?
אלפונסו: לא,אני האחיין שלו כלומר הבן דוד של אנני.
דולסה: הבנתי… והיא חייכה אליו
אנהי: אני לא זוכרת שאמרתי לך שאני זקוקה לחברה למרות שדול לא מפריעה לי.
אדוארדו: הייתי צריך להמציא לה משהו רק בשביל שהיא תעזוב את השכונה.
אנהי: אני לא מבינה.
אדוארדו: ראול,אביה של דול מאיים על אימה לפגוע בדול והיא בקשה ממני לעזור לה.
אנהי: הוא הגיעה לדבר כזה?
אדוארדו: כן.
אנהי: עם הוא היפגעה בדול אני יהרוג אותו.
אדוארדו: תירגעי,בגלל זה אנחנו לא צרכים להגיד לה כלום ולבחזיק אוה כאן כמה שיותר.
אנהי: אני לא יכולה לשקר לה כי אף פעם לא שיקרנו אחת לשנייה.
אדוארדו: תעשי זאת בשביל להציל את חייה.
אנהי: אני לא מבטיחה כלום.
אדוארדו: לפחות לא בימיים הקרובים עד שהכל הרגעה.
אנהי: בסדר.
אלפונסו: אתן חברות טובות?
דולסה: אנחנו יותר מחברות אנחנו כמו אחיות.
אלפונסו: אז את יודעת הכל עלייה?
דולסה: הכל!
אדוארדו: טוב,דיברנו ואנני רוצה להגיד לך משהו.
אנהי: את יכולה להישאר כאן לכמה ימיים?
דולסה: הייתי שמחה אבל אני לא יכולה להשאיר את אמא שלי לבד,את יודעת.
אדוארדו: אני כבר דיברתי עם אמא שלך ואין לה בעייה עם זה.
אנהי: בבקשה…
דולסה: בשבילך הכל!
אנהי: תודה,ארמנה! והיא חיבקה אותה

בחזרה לשכונה:
סולדד: כן,הוא לקח אותה ואני שקטה כי הוא בחיים לא יגיעה לשם.
קרינה: דול לא נימצאת בסכנה אבל את כן כי לכאן הוא יכול להגיעה כל רגע.
סולדד: אני פחות חשובה…
קרינה: זה לא נכון ואני לא רוצה לאבד חברה נוספת.
סולדד: הוא לא יעשה לי כלום.
קרינה: את יודעת טוב מאוד שהוא יכול לעשות הכל.
סולדד: כן אבל…
קרינה: בלי אבל,פשוט בואי לגור איתי בינתיים.
סולדד: ומה אני יעשה עם הדירה?
קרינה: יהיו לך פחות הוצאות עם את ודול תעברו אליי.
סולדד: וראו..ל…
קרינה: אחרי הכל את עוד דואגת לו?
סולדד: אני כל יום מקווה שהוא השתנה אבל לא,הכל ההפך.
קרינה: עם עד עכשיו הוא לא השתנה אז זה לא יקרה בעתיד.
סולדד: הוא בעלי ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום.
קרינה: תתגרשי!
סולדד: בשביל להתגרש צריך שבשניי הצדדים יהיה הסכם ופה זה לא יקרה.
קרינה: לפחות תגישי תלונה עליו.
סולדד: מאיפה אני ישיג את הכף לעורכי דין?
קרינה: את יודעת שאני תמיד לרשותך ויש גם את אדוארדו.
סולדד: לא,אני כבר לא יהיה מסוגלת לבקש ממנו עוד משהו.
קרינה: אבל אני לא.
סולדד: לא,אני לא מסכימה לזה!

בחזרה לאחוזה:
מרתה: חובאן כריסטופר,יש לך אורחת.
כריסטופר: תודה,מרתה.
מרתה: ברשותך!
כריסטופר: גבי…
גבי: אהובי,כמה התגעגעתי אלייך! והיא קפצה עליו בנשיקות וחיבוקים
כריסטופר: איך הייתה הנסיעה?
גבי: היה כייף אבל איתך היה יותר!
כריסטופר: פעם הבא,מה שלומך?
גבי: בסדר,מה איתך?
כריסטופר: עייף אבל בסדר.
גבי: קרה משהו שלא הייתי?
כריסטופר: כן,יש לי בת דודה.
גבי: בת דודה? ומי זאת?
כריסטופר: את לא מכירה אותאבל בקרוב תכירי אותה.
גבי: היא בבית?
כריסטופר: אני לא יוד…
דולסה: אני חייבת לספר לך הכל.
אנהי: יש לנו את כל הלילה בשביל זה.
כריסטופר: אנהי!
גבי: זאת היא?
כריסטופר: תכירי זאת החברה שלי גבי אספינו.
אנהי: נעים מאוד,אנהי פונטה.
גבי: לא ידעתי שיש לו בת דודה כזאת יפהפייה.
אנהי: גם הוא,אני מתכוונת לבת הדודה.
גבי: מצחיקה…
כריסטופר: ומי זאת?
אנהי: זאת חברה שלי.
כריסטופר: אהה,טוב,גבי נילך?
גבי: כן,אני צריכה שתעזור לי עם המזוודות.
כריסטופר: בואי. והם הלכו
דולסה: לא ידעתי שיש לך בני דודים כאלה חתיכים!!
אנהי: הוא טפוס דול.
דולסה: כן… עם פנים מבואסות

למחרת בבית הספר:
אלפונסו: החלטתי לעשות מסיבת תחפושות ביום הולדת שלי.
כריסטיאן: דווקא רעיון טוב.
אלפונסו: כן…
מאיטה: הולה,צ'יקוס.
חימנה: מה קורה?
כריסטיאן: מה שלומכן?
חימנה: הכל טוב,על מה אתם מדברים?
אלפונסו: אני מספר לצ'אווה על המסיבה שאני מתכנן לעשות ואני כבר אומר לכן שתתחילו לחפש לכן תחפושות.
מאיטה: תחפושות? איזה מן מסיבה אתה עושה?
כריסטיאן: מסיבת תחפושות,נכון שהרעיון מצויין.
חימנה: כן,ואתה מזמין את כל הביה"ס?
אלפונסו: עדיין לא עשיתי רשימת מוזמנים.
חימנה: עם אתה רוצה אני יכולה לעזור לך.
כריסטיאן: אז כדאי שתעשו את זה בהקדם האפשרי כי לא נישאר הרבה זמן
אלפונסו: נכון יש לי רק שבועיים אז היום אחרי ביה"ס ניסע אליי.
חימנה: סבבה.
מאיטה: טוב,אני זזה לשיעור ביאולוגיה,ניתראה בהפסקה.
כריסטיאן: ולנו יש חשמל.
אלפונסו: בואו.

בשכונה "לה וידה":
פקונדו: הולה,סולדד.
סולדד: שלום…
פקונדו: קרה משהו שאני לא יודע?
סולדד: בעיות,כמו תמיד.
פקונדו: ראול!
סולדד: במיוחד.
דולסה: מאמא,תייו פקונדו…
סולדד: מה את עושה כאן?
דולסה: זאת השכונה שלי מאמא.
סולדד: כן,איך היה אצל אנני?
דולסה: בסדר והבאתי איתי הפתעה.
פקונדו: איזו הפתעה?
דולסה: כנסי…
פקונדו: אנני!
סולדד: מי ניניה… והם הלכו לחבק אותה
אנהי: זאת אני,כן.
פקונדו: למה לא חזרת? דאגתי לך כל כך.
אנהי: פשוט רציתי להתרחק קצת.
סולדד: הכי חשוב שאת בסדר.
פקונדו: רוצה לישתות משהו?
אנהי: לא,באתי רק להגיד שלום ולקחת כמה דברים מהבית.
סולדד: המפתח נימצאה אצל קרינה.
אנהי: אני יעבור אצלה.
דולסה: שאני הבוא איתך?
אנהי: לא,אני רוצה להיות לבד,תודה.
פקונדו: לכי בזהירות.
אנהי: בסדר…
סולדד: למרות שהיא לא מראה את זה היא עדיין נימצאת בשוק אחרי מות אימה.
דולסה: זה נכון. וחיבקה את אימה