אנהי- פרק 3
למחרת,בשכונת "לה וידה":
דולסה: הולה,תייו פקונדו.
פקונדו: היי,מה קורה?
דולסה: מה שקורה בכל יום,אתה לא פותח היום את החנות?
פקונדו: אין לי מצב רוח היום לעבוד.
דולסה: כן… מה שקרה הוא מאוד עצוב.
פקונדו: כן,ואנני לא מגיעה.
דולסה: היא עדיין לא חזרה מאתמול?
פקונדו: לא,ואני מתחיל לידאוג.
דולסה: היא תחזור,אל תידאג.
פקונדו: ומה איתך? למה את עצובה?
דולסה: סתם שטויות.
פקונדו: עוד הפעם אבא שלך?
דולסה: האיש הזה יותר לא אבא שלי.
פקונדו: אבל זאת האמת,ועכשיו תספרי מה קרה.
דולסה: הוא הרים יד על אימי.
פקונדו: איך הוא העז?
דולסה: למזלי הגעתי בזמן והוא לא הספיק לעשות את מה שרצה…
פקונדו: ומה עשית?
דולסה: החטפתי לו.
פקונדו: איי דול…
באחוזת אלרקון:
אדוארדו: בוקר טוב,מרתה.
מרתה: בוקר טוב,אדוני,להגיש לך את הארוחה?
אדוארדו: רק קפה…והשאר?
מרתה: הילדים עדיין ישנים והגברת בברכה.
אדוארדו: ואנהי?
אנהי: אני כאן!
אדוארדו: בוקר טוב,ילדתי.
אנהי: בוקר…
אדוארדו: רוצה לאכול?
אנהי: לא,אין לי תאבון,תודה.
אדוארדו: גם אתמול לא אכלת,מרתה,תגישי לה את הארוחה,בבקשה.
מרתה: כן,אדוני.
אנהי: אני חוזרת היום הביתה.
אדוארדו: אבל סיכמנו שאת נישארת כאן.
אנהי: ראית למה זה גרם.
אדוארדו: אל תתיחסי אלייה.
אנהי: אני לא רוצה להרוס לך את המשפחה.
אדוארדו: ההפך,את משלימה את המשפחה הזאת.
אנהי: ומה עם החברים שלי,הסנדקים,הדודים ודול? מה איתם?
אדוארדו: הם יכולים לבוא לכאן או שאת תלכי לבקר אותם.
אנהי: אבל אני חייבת את דול לצידי.
אדוארדו: אז שהיא תיהיה כל היום איתך.
אנהי: בסדר.
כריסטופר: בוקר טוב…
אלפונסו: בוקר טוב…
אדוארדו: בוקר אור,פונצ'ו,לא היית אמור להיות בבה"ס?
אלפונסו: לא,היום אני מתחיל ב2.
אדוארדו: אחר כך אני צריך לדבר איתך במשרד שלי.
אלפונסו: אין בעייה.
אדוארדו: כריס,איך הולך לך בלימודים?
כריסטופר: מצויין,החודש יש לי בגרות אחרונה ואני יכול להתחיל לעבוד בחברה.
אדוארדו: אני שמח כי אני צריך אותך כבר.
כריסטופר: קצת סבלנות.
מרתה: אדוני,יש לך שיחת טלפון.
אדוארדו: ברשותכם!
אלפונסו: איך ישנת,אנני?
אנהי: בסדר,תודה.
כריסטופר: הייתי רוצה להכיר אותך יותר מקרוב כי את בת דודתי,לא?
אנהי: אממ… מה אתה רוצה לדעת?
כריסטופר: יהיה לנו עוד ימיים לדבר על הכל ועכשיו אני חייב לזוז,להת'.
אלפונסו: ביי.
אנהי: הוא תמיד כזה?
אלפונסו: כן,מה את רוצה לעשות היום?
אנהי: אין לי מה לעשות.
אלפונסו: אממ בא לך לבוא איתי לקניון?
אנהי: אני? לקניון? ואיתך?
אלפונסו: כן,ניקנה כמה בגדים וככה גם נכיר אחד את השנייה.
אנהי: אין לי כסף.
אלפונסו: אל תידאגי יש לנו את אדוארדו,לא?
אנהי: כן,אבל אני לא יכולה לבקש ממנו כסף,הוא לא חייב לי כלום.
אלפונסו: עד עכשי הוא מימן אותך ולא נוח לך לקחת ממנו כסף?
אנהי: אותי אף אחד לא מימן אני תמיד דאגתי לעצמי ולאימי כי לא היה לי אבא או משפחה עשירה כמו שלך! והיא קמה בעצבים
אדוארדו: איפה אנני?
אלפונסו: הלכה,דוד,אני צריך כסף לי ולאנני.
אדוארדו: למה?
אלפונסו: לבגדים.
אדוארדו: אני השאיר לך את האישרכרט שלי.
אלפונסו: תודה. והלך
בחזרה לשכונה:
סולדד: מה אני עושה,קרינה?
קרינה: את חייבת להרחיק את הבת שלך מכאן.
סולדד: לאין,אין לי כסף.
קרינה: אולי תבקשי עזרה מאדוארדו,הדוד של אנני?
סולדד: לא,האיש הזה לא חייב לי כלום.
קרינה: תחשבי על הבת שלך לרגע.
סולדד: אני לא מסוגלת.
קרינה: תעשי משהו לפני שזה יהיה מאוחר.
סולדד: כמה צ'לה חסרה לי.
קרינה: כן,היא הייתה יודעת מה לעשות.
סולדד: כן…
דולסה: הולה…
סולדד: ילדתי,את בסדר?
דולסה: כן,למה?
סולדד: לא,סתם…
קרינה: פשוט את ניראת חיוורת.
דולסה: אהה… כי אני עייפה.
סולדד: אולי תלכי לנוח,ילדתי.
דולסה: לא,הבטחתי לדוד פקה שאני יעזור לו בחנות.
סולדד: אז תלכי עם קרינה,היא בידיוק אמרה לי שהיא צריכה משהו ליקנות.
קרינה: אהה,נכון,בואי.
סולדד: תשמרי אלייה.
קרינה: בסדר.
בחזרה לאחוזה:
אלפונסו: טפי,ראית את אנני?
אסטפניה: כן,היא בברכה.
אלפונסו: סבבה.
אנהי שחתה בברכה ואלפונסו ניכנס גם הוא לברכה ושחה לעברה ויצאה ככה שהם נעמדו באמצע הברכה אחד מול השני.
אנהי: מה אתה עושה כאן?
אלפונסו: שוחה,זאת הברכה שלי.
אנהי: הבנתי,אני כבר יוצאת!
אלפונסו תפס אותה מהמותניים ואמר "התכוונתי שזאת גם הברכה שלי ושל כל דיירי הבית."
אנהי התרחקה קצת ואמרה "בכל זאת אני יוצאת!"
אלפונסו התקרב אלייה ואמר "אני מצטער עלמה שאמרתי היום בבוקר."
אנהי: זה בסדר אבל פעם הבא תחשוב טוב טוב לפני שאתה אומר דבר כזה אחרת…
אלפונסו: אחרת מה? והוא התקרב אלייה יותר צמוד
אנהי: זה היגמר לא טוב.
אלפונסו: סבבה. והוא הניח את ידיו שוב סביב מותנייה
אנהי ניבהלה ורעדה טיפה ואמרה "תעזוב אותי."
אלפונסו: ממה את פוחדת או יותר נכון מה את חושבת שאני הולך לעשות?
אנהי: כל…כלום… זאת הפעם הראשונה שהיא עם גבר לבד וכל כך קרובה אליו
אלפונסו: אז בואי איתי לקניון,בבקשה!
אנהי: בסדר.
אלפונסו: אני מחכה לך עוד חצי שעה למטה. והוא הלך
אנהי נשמה לרווחה ואמרה "איי,ה',מה זה היה?" וגם היא יצאה מהברכה
בדירה של מריאנו:
מריאנו: איזה אנשים הגיעו. כשהוא פתח את הדלת
כריסטופר: פשוט לקחתי לעצמי יום חופש,רק לעצמי.
מריאנו: קרה משהו שאני לא יודע?
כריסטופר: כן,אתה תאמין עם אני הגיד לך שיש לי בת דודה או יותר נכון דוד חורג?
מריאנו: רגע רגע,אני לא מבין כלום,דוד חורג ובת דודה?
כריסטופר: מסתבר שלסבא שלי היה בן מחוץ לנישואין.
מריאנו: ואיפה הוא עכשיו?
כריסטופר: הוא ניפטר לפני 10 שנים.
מריאנו: ומאיפה צאצה הבת דודה הזאת?
כריסטופר: זאת הבת של האח החורג של דודי ואבי.
מריאנו: לפחות היא יפה?…
כריסטופר: אתה צוחק?
מריאנו: סתם… נו ו….?
כריסטופר: ועכשיו היא גרה באחוזה יחד איתנו ואמי לא מוכנה לקבל אותה.
מריאנו: ומה אתה חושב על זה?
כריסטופר: לדעתי היא נחמדה ומישהיא שאפשר להסתדר איתה.
מריאנו: דיברתם או משהו?
כריסטופר: עדיין לא.
מריאנו: אז אתה לא יכול לדעת מה האופי שלה.
כריסטופר: כן,אבל איך שהבנתי היא פשוטה ואמיתית.
מריאנו: אוקיי.
כריסטופר: רוצה לבוא אליי?
מריאנו: אממ…. סבבה.
בקניון:
אלפונסו: את לא רוצה ליקנות כלום?
אנהי: לא,אין לי שום סיבה.
אלפונסו: ועם הייתי אומר לך שיש סיבה?
אנהי: איזה?
אלפונסו: מסיבה…יום הולדת…שלי…עם תחפושות…
אנהי: באמת?
אלפונסו: כן,ואני עושה מסיבה ענקית ואני רוצה שאת תיהיי לבושה בהתאם.
אנהי: אבל אני לא מבינה בזה כי אני תמיד עם שורט וגופייה איך שאתה רואה.
אלפונסו: אין לך רעיון? תחשבי על תחפושת שתמיד רצית להתחפש לזה.
אנהי: אממ…. חכה,יש לי אבל אני צריכה חנות של… נעשה ככה ניפגש כאן בעוד שעתיים.
אלפונסו: סבבה.
אנהי: הכסף?…
אלפונסו: חכי… והוא נתן לה כרטיס אשראי
אנהי: תודה,צ'או.
אלפונסו: ביי.
הערב הגיעה ובחזרה לשכונה:
דולסה הייתה בדרכה הביתה לאחר יום ארוך של עבודה בחנות של פקונדו והשכונה כבר הייתה ריקה מאנשים ופיתאום……………………….
תגובות (0)