אנהי-פרק 24
באחוזת אלרקון:
אנהי: אני עסוקה,לא להפריעה לי! כשהיא שמעה דפיקה בדלת
אלפונסו: אנני…
אנהי: אמרתי לא להפריעה לי,לא שמעת? כשהיא אורזת מזוודה
אלפונסו: באתי לשאול אות… מה את עושה?
אנהי: אורזת,אתה לא רואה?!
אלפונסו: את שוב נוסעת?
אנהי: לא,אני עוזבת את האחוזה לתמיד!
אלפונסו: מה? למה?
אנהי: אני בטוחה שכבר שמעת מה קרה היום.
אלפונסו: כן שמעתי,אבל אני לא חושב שבגלל האישה הזאת את עוזבת.
אנהי: אני עוזבת בשלל הדוד שלך.
אלפונסו: את מוכנה לעצור רגע ולהסביר לי?
אנהי: האדון אדוארדו,שיקר לי כל הזמן הזה כי הוא היחיד שידע על כל הזוועה שנודע לי עליו.
אלפונסו: דוד אדוארדו,ידע הכל?
אנהי: כן,והוא שתק ולא אמר כלום,כלום!
אלפונסו: ולאין את הולכת?
אנהי: בקשתי ממנו שישכור לי דירה קטנה ומחר אני יעבור מידית.
אלפונסו: חכי,אני יעבור לגור איתך.
אנהי: לא!
אלפונסו: את לא יכולה לגור לבד.
אנהי: אני לא יגור לבד,אל תדאג,פאבלו,יגור איתי.
אלפונסו: פאבלו… הכל מובן.
אנהי: כן,פאבלו,הוא החבר שלי והוא הציעה לי לעבור לגור ביחד מזמן אז עכשיו יש לנו הזדמנות ואנחנו לא נפספס את זה.
אלפונסו: אהה… איך היה בהפלגה.
אנהי התיישבה לצידו על המיטה ואמרה בטיפת חייוך ואמרה "ההפלגה,הרגעים הכי יפים בחיי חוויתי שמה,על הספינה יחד עם אדם שאוהב אותי ושהפך אותי ל…" היא עצרה בגלל שהבינה שהיא דיברה יותר מידי.
אלפונסו: שמה? למה עצרת?
אנהי: כלום,זה לא קשור אלייך.
אלפונסו: נו,אני לא טיפש.
אנהי: פונצ'ו,אני רוצה להיות לבד,הספיק לי כל מה שקה היום.
אלפונסו: טוב,עם את צריכה משהו אני בחדר.
אנהי: בסדר ותודה!
בבית של פרנקו ומשפחתו:
מלווינה: פרנקו,אני צריכה לדבר איתך על משהו עדין מאוד.
פרנקו: אני שומע,אהובתי.
מלווינה: אני יודעת שאתה תכעס אבל שתדע עשיתי את זה לטובתך.
פרנקו: את מוכנה לדבר כבר את מכניסה אותי ללחץ.
מלווינה: היום אני… אני עשיתי…
פרנקו: עשית מה?!
מלווינה: הלכתי לבית אלרקון וסיפרתי לבת שלך את כל האמת!
פרנקו: מה?!
מלווינה: כן,אני יודעת שעשיתי צעד מאוד גדול אבל הייתי מוכרחה לפני שאנחנו טסים בחזרה לארה"ב.
פרנקו: למה עשית את זה? למה?!
מלווינה: עם לא אני אתה לא היית עושה את זה ולילדה הזאת,כן,לילדה הזאת מגיעה לדעת את האמת!
פרנקו: לא היית צריכה לעשות את זה!
מלווינה: אבל עשיתי את זה ואין דרך חזרה.
פרנקו: מה אני עושה עכשיו,מה?!
מלווינה: כלום,אנחנו צריכים להישאר כאן ולתת לה זמן בשביל שהיא תסלח לך על הכל.
פרנקו: היא לא תסלח לי בחיים,עשיתי את הדבר הכי איום שאפשר לעשות לאדם!
מלווינה: אתה צודק אבל אתה צריך ללכת ולדבר איתה ולהסביר הכל מההתחלה ועד הסוף.
פרנקו: לא,אני לא יכול.
מלווינה: אתה לא צריך ללכת,אתה חייב!
פרנקו: לא…
בדירה של גבי:
לוסיה: שמעתי הכל.
גבי: ומה דעתך?
לוסיה: זה לא מכעיס אותך שאתם לא תחלקו את אותו החדר שאתם כבר בעל ואישה.
גבי: לא,ההפך זה טוב בשבילי כי ככה הוא לא ישים לב שהבן הזאת לא אמיתי.
לוסיה: כן,זה נכון.
גבי: עכשיו בואי תעזרי לי לארוז את כל בגדי החורף שלי שמחר יבואו ויקחו אותם כבר.
לוסיה: גבי,אני השכור ממך את הדירה הזאת.
גבי: בשום אופן לא! זאת הדירה שלך.
לוסיה: אז אני ישלם על הכל.
גבי: לא.
לוסיה: אז אני מעדיפה לעזוב.
גבי: טוב,בסדר למרות שממש לא אכפת לי עם את תשלמי או אני כי כול מה ששלי הוא שלך.
לוסיה: אני יודעת אבל בכל זאת אני רוצה לשלם בשביל לא להרגיש חייבת למישהו גם עם זאת את.
גבי: כן,אני מכירה אותך אז אין לי בעייה אבל עם תצטרכי משהו על תהססי לבקש ממני.
לוסיה: מבטיחה,בואי נארוז.
גבי: בואי.
בחזרה לאחוזה:
אנהי: הלו? כשהיא ענתה לטלפון
פאבלו: מה שלומך?
אנהי: עכשיו יותר טוב,ואתה?
פאבלו: שמח לדעת שאת בסדר.
אנהי: פאבלו,דיברתי עם,דוד אדוארדו,והוא הסכים לשכור בשבילי דירה אז מחר אני יודיעה לך מתי אנחנו עוברים.
פאבלו: בסדר,אני כבר דיברתי עם ההורים שלי והם תומכים בהחלטה שלי.
אנהי: יופי,לפחות דבר אחת טוב יצאה לי היום.
פאבלו: מה עושה הנסיכה?
אנהי: אורזת את הבגדים והדברים שלי.
פאבלו: את רוצה שאני יבוא לעזור לך?
אנהי: לא,כבר כמעט סיימתי.
פאבלו: את לא רוצה לצאת?
אנהי: לא,כאב לי הראש ואני רק רוצה להתקלח ולישון.
פאבלו: אז תלכי לנוח,אני לא יפריעה.
אנהי: אתה בחיים לא מפריעה לי ההפך אתה כמו המלאך השומר שלי.
פאבלו: אני תמיד יהיה נוכח בשבילך,תמיד.
אנהי: אני יודעת וכבר הוכחת לי.
בחזרה לפרנקו ומשפחתו:
העיניינים נירגעו והם ישבו בסלון בשקט מוחלט
פרנקו: איך היא?
מלווינה: מי?
פרנקו: אנהי,איך היא ניראת?
מלווינה: היא יפהפייה,יש לה עיניים כחולות שיער בלונדיני,רזה ומאוד מושכחת את זה אני חייבת להגיד.
פרנקו: היא בטח דומה לאמא שלה.
מלווינה: מה ששמתי לב יש לך קצת מהאופי שלך.
פרנקו: בכל זאת היא הבת שלי.
מלווינה: כן,ולכן אתה צריך לדבר איתה עד שבאמת לא יהיה מאוחר.
פרנקו: את חושבת שהיא תירצה לדבר איתי?
מלווינה: אתה צריך ללכת ולדבר ואז רק תדע עם היא תירצה תדבר איתך או לא.
למחרת בבוקר באחוזת אלרקון:
אנהי: טפי,תעזרי לי להוריד את המזוודה,בבקשה.
אסטפניה: כן.
כריסטופר: מה קורה כאן? כשהוא רואה אותן מורידות מזוודה
אנהי: אני עוזבת את הבית.
כריסטופר: מה? למה?
אנהי: אני בטוחה ששמעת על כל מה שקרה אתמול.
כריסטופר: לא,אני לא מבין כלום.
אנהי: אתמול נודע לי שאבא שלי… חיי.
כריסטופר: מה?!
אנהי: גם אני הגבתי ככה זה בסדר.
כריסטופר: מזאת אומרת שהוא חיי?
אדוארדו: הוא חיי,כמוני וכמוך.
כריסטופר: אבל אמרת שהוא מת לפני כמה שנים.
אדוארדו: זה נכון אבל יש המון הפתעות בחיים שאנחנו לא מצפים להם והם באים ברגעים הכי לא צפויים.
כריסטופר: אז למה את עוברת,אני לא מבין.
אנהי: כי אני לא רוצה לחיות עם שקרנים ואת זה תשאל מהדוד שלך.
כריסטופר: דוד,אתה מוכן להסביר לי?
אדוארדו: אני יסביר לך יותר מאוחר ואנני,שכרתי לך כבר דירה והנהג יסיעה אותך עליו עם כל הדברים.
אנהי: תודה.
אדוארדו: זאת דירה עם ריהוט וכלל הכל.
אנהי: תודה רבה ואני מודיעה לך שפאבלו,עובר לגור איתי.
אדוארדו: מצידי אין שום התנגדות להפך אני שמח שלא תהיי לבד.
אנהי: צ'או ובבקשה אל תבואו בזמן הקרוב אני רוצה להיות לבד ולנסות להבין הכל,בסדר?
אדוארדו: אני מכבד את הרצונות שלך.
אנהי: תודה,צ'או.
כריסטופר: ביי.
גבריאלה: מה קרה? כשהיא רק ירדה
כריסטופר: אננ,עזבה ואני לא מבין למה.
גבריאלה: זה סיפור ארוך,בני.
אדוארדו: בבקשה,אל תפריעו לי! והוא הלך למשרד
בבית משפחת מרטינז:
מרינה: פאבלו,אתה כבר עוזב?
פאבלו: כן,מאמא.
חרונימו: יקירתי,הוא עוזב את הבית לא את הארץ.
ססיליה: ארמניטו,אתה כבר עוזב?
פאבלו: כן,ואני רוצה שתבואי לבקר אותי.
ססיליה: מה חשבת ככה אני יוכל להכיר את החברה שלך.
פאבלו: ולגבי החברה שלי יום אחד אנחנו נזמין אותכם לארוחה וככה תכירו אותה,אתם לא תצטערו על זה.
חרונימו: אתה דיברת אלייה מספיק אז אני כבר לא מתחרט.
מרינה: עם תצטרכו משהו תתקשר אליי ואני ישר ישיג לכם הכל.
פאבלו: אני יודע!
מרינה: אני אוהבת אותך,בני.
פאבלו: גם אני אותך,מאמא.
ססיליה: ביי,ארמניטו.
פאבלו: ביי.
בבית החולים:
הרופא: אחות,אני צריך שתקחי ממנה דגימה של דם בשביל בדיקות.
האחות: אני כבר עושה את זה,ד"ר.
הרופא: ואני צריך שתחליפו לה את הנוזלים כי הם כבר ניגמרים.
האחות: יש לי כאן אני יחליף,ד"ר,מה המצב שלה?
הרופא: יש התקדמות אבל אני לא מבין למה היא לא מגיבה,זה מאוד מוזר.
דולסה: כי הגוב שלי לא מוכן להתעורר עדיין,ד"ר.
האחות: כן,אני רואה שכל הסימנים מראים על שיפור.
הרופא: ניצטרך לבמתין עוד קצת ועם לא יקרה כלום בזמן הקרוב נצטרך לנתק את המכשירים.
האחות: זאת הבררה היחידה?
הרופא: כן,זאת הבררה היחידה שנותרה לנו.
דולסה: לא,בבקשה אל תעשו את זה אני רוצה לחיות.
אנהי: אפשר? שהיא עומדת מחוץ לחדר
הרופא: כן,אנחנו סיימנו עם הבדיקות.
אנהי: איך היא?
הרופא: יש שיפור אני חייב לציין זאת.
אנהי: אז למה היא לא מגיבה?
הרופא: על זה אני לא יכול לענות לך כי אני בעצמי לא יודע למה זה לא קורה זה המיקרה הכי מוזר שקרה לי.
אנהי: מה אתה רומז,ד"ר?
הרופא: שעם השיפור שיש לה היא הייתה אמורה להתעורר כבר.
אנהי: אולי זה יקרה מקרוב,אני מקווה.
הרופא: טוב,אני חייב להמשיך בבדיקות,ביי.
אנהי: תודה,צ'או.
דולסה: אנני,אמיגה,לא הגעת אתמול,למה?
אנהי: דול,את לא מאמינה מה עבר עליי אתמול.
דולסה: מה קרה? את נישמעת לא טוב.
אנהי: מתברר שאבא שלי,חיי.
דולסה: מה?!
אנהי: ומה שיותר מרגיז אותי שדודי ידע מכך ולא אמר לי כלום בכל הזמן הזה.
דולסה: דיברת איתו משהו? עם אבא שלך.
אנהי: וכל הזמן הזה הוא היה נשויי לאישה אחרת שאפילו יש להם ילד ועם היא לא הייתה מגיעה לא הייתי יודעת דבר.
דולסה: נשוי? איפה הם היו כל הזמן הזה?
אנהי: הוא גר כל הזמן הזה בארה"ב ואפילו לא התעניין לבוא וליראות אותי,את מבינה מה אני אומרת לך?
דולסה: אני לא מבינה כלום!
בשכונת "לה וידה":
פקונדו: קרינה,מה שלומך?
קרינה: בסדר אבל אני מודאגת בגלל,סולה.
פקונדו: קרה לה משהו?
קרינה: לא,אבל אנחנו מאבדים אותה,כל יום שעובר היא יותר שוקעת בדיכאון.
פקונדו: לא נותר בה התקווה שדול תתרפה.
קרינה: אני כבר לא יודעת מה להגיד לה על כל המצב ובגלל זה אני הולכת לכנסיה.
פקונדו: את הולכת ליראות את,האם רבקה?
קרינה: כן,וגם להתפלל קצת.
פקונדו: יותר מאוחר אני הינכס לבקר את,סולה.
קרינה: אז תישאר איתה עד שאני יחזור.
פקונדו: אין בעייה רק אני צריך לסיים ולסגור את החנות.
קרינה: אל תמהר כי עכשיו חזרתי ממנה והיא הלכה לנוח קצת.
פקונדו: אה,בסדר.
קרינה: טוב,אני יזוז.
פקונדו: תישמרי על עצמך.
קרינה: בסדר,ביי.
בחזרה לאחוזה:
גבי: תשאיר את זה כאן,תודה.
הנהג: בבקשה,העלמה גבי.
גבי: אתה יכול ללכת.
גבריאלה: מה קורה כאן?
גבי: הבאתי כמה בגדים ודברים לפני החתונה.
גבריאלה: הבנתי,כריס,כבר סיפר לי הכל.
גבי: הוא גם סיפר לך שאנחנו לא נישן באותו החדר?
גבריאלה: יקירתי,תתני לו קצת זמן עד שהוא התרגל ואז הכל יהיה כמו שצריך.
גבי: אני אחכה לו כמה שצריך.
גבריאלה: אסטפניה!
אסטפניה: כן,גברתי.
גבריאלה: תקחי את המזוודה והקופסה הזאת לחדר אורחים.
אסטפניה: ברשותכן.
גבי: תיזהרי עם הקופסה שלא ישבר שמה כלום,תודה.
גבריאלה: רוצה לשתות משהו?
גבי: לא,אני בסדר.
אלפונסו: מאמא!
גבריאלה: כן?
אלפונסו: איפה כולם?
גבריאלה: דודך וכריס,בעבודה ואנהי,עברה לדירה שלה.
אלפונסו: היא כבר עברה?
גבריאלה: כן,אתה צריך משהו?
אלפונסו: כן,אני יוצאה ולא יודע מתי אני יחזור.
גבריאלה: תישמור על עצמך.
גבי: למה,אנני,עברה?
גבריאלה: סיפור ארוך אבל אני מרחמת על המסכנה הזאת.
גבי: מה גרם לשינוי הזה?
גבריאלה: זה משהו אישי אני מעדיפה לא להתערב בזה.
גבי: הבנתי,טוב אני הולכת יש לי המון דברים לעשות.
גבריאלה: בסדר,עם את צריכה משהו תתקשרי אליי.
גבי: תודה,ביי.
תגובות (0)