אנהי- פרק 22

בבית הספר:
חימנה: צ'אווה,מה אמרת לו? שהם באמצע השיעור
כריסטיאן: לא עכשיו,אנחנו בשיעור.
חימנה: אל תתחמק מהשאלה הזאת,כריסטיאן!
כריסטיאן: עם את קוראת בשמי אז זה כבר לא טוב.
חימנה: ועם לא תגיד עכשיו מה אמרת לפונצ'ו,אני יהרוג אותך!
כריסטיאן: זה ניפלת לי…
חימנה: מה?! אמרת לו שאני…?
כריסטיאן: כן,כי הוא אמר לי שדיברתם וחשבתי שכבר סיפרת לו הכל ובגלל זה.
חימנה: לא הייתי צריכה לספר שלך כלום!
כריסטיאן: סליחה,פשוט חשבתי ש…
חימנה: פעם אחת אתה תחשוב לפני שאתה מדבר?!
מאיטה: תישתקו!
כריסטיאן: תגידי לה.
מאיטה: מה קרה?
חימנה: הטמבל הזה סיפר הכל לפונצ'ו!
המורה: חימנה וכריסטיאן,יש משהו יותר מעניין מהשיעור שלי?
כריסטיאן: לא,סליחה,המורה.
חימנה: סליחה,פרופסורה.

בדירה של גבי:
גבי: לו…
לוסיה: כן?
גבי: איזו שמלה יותר יפה זאת או זו?

לוסיה: אני הייתי לוקחת את השנייה למרות שהראשונה תסתיר לך קצת את הבטן אבל איך שאת רוצה.
גבי: גם אני חשבתי ככה אבל שניהם מתאים להריון כי קניתי במיוחד חוברת שיש בה שמלות כלה להיריון.
לוסיה: אז עדיף את שנייה ותיסרוקת ואיפור?
גבי: חשבתי על התיסרוקת והאיפור הזה או זה:

לוסיה: השני,זה יותר יפה ומתאים לשמלה שבחרת.
גבי: אז אני אקח את העגילים שבתמונה הראשונה.
לוסיה: כן,הן יפות.
גבי: ועכשיו נותר רק לחפש לך שמלה כי את השושבינה והעדה שלי.
לוסיה: אני אלבש מה שיש לי אין צורך.
גבי: סליחה,זאת החתונה שלי ואני רוצה שאת תיראי יותר יפה ממה שאת.
לוסיה: אבל יש לי המון שמלות שקיבלתי מהצילומים שעשיתי בארה"ב.
גבי: לא,עכשיו אנחנו נילך וניקנה לך משהו שהכי יפה.
לוסיה: אני לא רוצה לבזבז כרגע כסף.
גבי: אני משלמת!
לוסיה: לא,אין צורך.
גבי: לו,את יודעת שבשבילי את כמו אחות,את האחות היחידה שיש לי בחיים והאדם היחיד שלצידי אז תתני לי להודות שלך גם עם זה ליקנות לך שמלה.
לוסיה: בסדר.

בנמל:
פאבלו: זהו,גברת,הגענו.
אנהי: הייתי נישארת שמה כל החיים אבל העולם הזה קיים ואי אפשר לשכוח אותו.
פאבלו: אנחנו עוד נפיל ונטוס הרבה.
אנהי: לטוס לא!
פאבלו: למה?
אנהי: כי אני מפחדת.
פאבלו: כל עוד אני איתך אין לך סיבה לפחד.
אנהי: עכשיו אתה גם הגיבור שלי?
פאבלו: זה ועוד כל מה שתרצי.
אנהי: בגלל זה אני אוהבת אותך!
פאבלו: ואני יותר.
אנהי: לא,אני.
פאבלו: אני.
****: סליחה.
פאבלו: אממ,אדון ארנסטו. שהוא בעל הספינה
אנהי: שלום,אדוני.
ארנסטו: מה שלומכם?
פאבלו: טוב,תודה.
ארנסטו: נהנתם,הכל היה בסדר?
אנהי: כן,הספינה שלך מדהימה מבחוץ ומבפנים.
ארנסטו: אני שמח שבילתם נהדבר.
פאבלו: תודה לך,הינה המפתחות.
ארנסטו: כשתרצו הספינה לרשותכם.
אנהי: תודה.
פאבלו: יום טוב,להת'.
ארנסטו: ילדים,ילדים…

בבית הספר:
חימנה: מאי,אל תשאירי אותי לבד,אני מתחננת!
מאיטה: בשביל שפונצ'ו לא ידבר איתך?
חימנה: כן,כי אני לא מסוגלת להסתכל על פניו מרוב בושה.
מאיטה: בסדר.
אלפונסו: מאי,תשאירי אותנו לבד,בבקשה.
חימנה: אנחנו צריכות ללכת לספריה,נדבר יותר מאוחר.
אלפונסו: אני צריך לדבר איתך עכשיו.
מאיטה: עוד 5 דקות אני מחזירה לך אותה.
כריסטיאן: ח'ברה,בא לכם ללכת לאכול משהו?
חימנה: לא עכשיו,אנחנו הולכות לספריה.
אלפונסו: צ'אווה,קח את,מאי,וחכו לנו במיזנון.
מאיטה: אבל אני צריכה לקחת ספר.
אלפונסו: מאי…
מאיטה: בסדר.
חימנה: לא לא לא… איי.
אלפונסו: עכשיו אנחנו יכולים לדבר?
חימנה: אני צריכה לשרותים.
אלפונסו: חימנה,אני צריך לדעת את האמת.
חימנה: זה רציני אני צריכה לשרותים.
אלפונסו: זה נכון שאת מאוהבת בי? וכבר הרבה זמן.
חימנה שתקה ולא אמרה כלום מרוב הבושה.

בקניון המרכזי:
לוסיה: גבי,חשבת כבר מה תעשי בשביל שלא יבחינו "בבטן" שלך?
גבי: כן,אני יעשה הכל בשביל לא להיות בנוחכות האנשים ואת תעזרי לי בזה.
לוסיה: אני?! איך?
גבי: את תצטרכי לבוא כל יום ולארח לי חברה ככה שלא ישאלו אותי הרבה שאלות.
לוסיה: ואת חושבת שזה יעזור?
גבי: אני מקווה.
לוסיה: אולי תפסיקי עם כל זה?
גבי: השתגעת?! אחרי כל מה שהשגתי את רוצה שאני יוותר על הכל? ממש לא.
לוסיה: אני לא חושבת שהם עד כדאי כך טיפשים בשביל לא להבחין שזאת לא בטן היריון אמיתי.
גבי: אני יעשה הכל בשביל שלא יבחינו מצידי גם… לא יודעת מה אבל הם לא ישימו לב.
לוסיה: יש דבר אחד שאני לא מבינה.
גבי: מה?
לוסיה: באיזה בית חולים את הולכת "ללדת"? ואני אומרת "ללדת" כי זה לא יקרה.
גבי: כבר שילמתי לרופא אחד שיעשה הכל כאילו באמת הרגע ילדתי.
לוסיה: אני מקווה שלא ישימו לב לכלום.
גבי: ואני יותר,בואי ניכנס לכאן ואני יגיד להם בקשר לשמלה שבחרתי וכל השאר.
לוסיה: בסדר.

בבית החולים:
סולדד: דול… ילדתי.
דולסה: מאמא…
סולדד: את יודעת שהיום הרופא אמר שיש התקדמות ושבקרוב את תתעוררי.
דולסה: אני לא בטוחה כל כך שזה יקרה כי כמה שאני רוצה אני לא מצליחה לקום.
סולדד: אבל… לא משנה רק באתי להגיד לך שלום ואני הולכת לשעה שעתיים ואני חוזרת.
דולסה: לכי,אני תמיד אחכה לך.
סולדד: ביי.
דולסה: צ'או.. שוב אני לבד כמו תמיד…
אנהי: דול… כמה התגעגעתי! והיא נישקה אותה.
דולסה: אנני,סוף סוף חשבתי שכבר שחכת ממני.
אנהי: גם,פאבלו,כאן.
פאבלו: הולה,דול.
דולסה: היי.
אנהי: באנו ישר מההפלגה אלייך אפילו לא עברנו בבתים.
דולסה: אני מאוד שמחה שאתם כאן.

באחוזת אלרקון:
אדוארדו: גבריאלה! גבריאלה.
אסטפניה: אדוני,גברת גבריאלה,לא נימצאת.
אדוארדו: איכן היא?
אסטפניה: היא לא אמרה לאין היא הלכה רק שהיא צריכה ללכת לעשות משהו.
אדוארדו: בסדר.
אסטפניה: אני אפתח את הדלת. כשנישמע הפעמון
****: זה הבית של משפחת אלרקון?
אסטפניה: כן,גברתי.
****: אני יכולה לדבר עם העל או בעלת הבית?
אסטפניה: מי מבקשת אותו?
****: מישהי מהמשפחה.
אסטפניה: אדוני,יש מישהי שרוצה לדבר איתך.
אדוארדו: מי זאת?
אסטפניה: היא טוענת שהיא מהמשפחה.
אדוארדו: תכניסי אותה.
אסטפניה: גברת,היכנסי בבקשה.
****: תודה.
אסטפניה: תרצי לשתות משהו?
****: לא תודה.
אסטפניה: ברשותכם.
אדוארדו: מי את? כי מהמשפחה את לא.
****: קוראים לי,מלווינה אלרקון,וזה הבן שלי,אנדרס.
אדוארדו: רגע,את לא אישתו של,פרנקו?
מלווינה: בידיוק והגעתי לכאן רק בשביל לספר את האמת שפרנקו לא רוצה להגיד.
אנהי: הולה,פמילייה! כשהיא ניכנסת בהפתעה
אדוארדו: אנני?!
מלווינה: זאת,אנהי?!
אנהי: מה קרה,לא שמחים ליראות אותי?
אדוארדו: כן,בטח שאני שמח ועכשיו תעלי לחדרך ונדבר אחר כך.
מלווינה: לא! אני רוצה שהיא תישאר.
אנדרס: מאמא,מה אנחנו עושים כאן?
מלווינה: אנחנו כבר הולכים,יקירי.
אנהי: סליחה,אבל אני לא מכירה אותך.
מלווינה: זה בסדר גם אני לא מכירה אותך אבל יש משהו שאת צריכה לדעת.
אנהי: אני?!
אדוארדו: אולי נשאיר את זה למחר.

בקניון המרכזי:
גבריאלה: הולה,אלפרדו. שהיא ניכנסה לסלון כלות+מספרה ענקית
אלפרדו: גבריאלה,מה שלומך? הוא ספר והוא הומו
גבריאלה: בסדר,מה איתך?
אלפרדו: בסדר,מה את רוצה לעשות היום?
גבריאלה: אני צריכה שמלה לחתונה של הבן שלי שהיא תהיה בקרוב.
אלפרדו: באמת,מזל טוב,מי מתחתן?
גריאלה: כריסטופר,הבן הגדול שלי.
אלפרדו: לא,עם הדוגמנית?
גבריאלה: אלה מה?
אלפרדו: אני כל כך שמח בשבילו וכמובן בשבילך.
גבריאלה: אז מה אתה יכול להציעה לי?
אלפרדו: בואי איתי ואני אראה לך הכל.

בבית הספר:
אלפונסו: חימנה?
חימנה: מה?
אלפונסו: למה לא אמרת לי את כל זה מההתחלה.
חימנה: כי לא הייתי מסוגלת להגיד לך וגם…
אלפונסו: וגם מה?
חימנה: לא רציתי להרוס את הידידות שלנו.
אלפונסו: בכל זאת היית צריכה להגיד לי את זה כי פגעתי בך הרבה.
חימנה: אתה בחיים לא תגעת בי.
אלפונסו: פגעתי בך באותו רגע שאמרתי לך מה אני מרגיש כלפי,אנני,ועם הייתי יודע את זה לא הייתי אומר כלום.
חימנה: זה בסדר,אתה לא צריך להרגיש רע בגללי.
אלפונסו: את מבינה מה את אומרת?
חימנה: כן,ואני רוצה שתבטיח לי דבר אחד.
אלפונסו: מה?
חימנה: שהידידות שלנו לא תתפרק בחיים.
אלפונסו: אני לא יכול להבטיח לך משהו שאני יודע שבחיים אני לא יוכל להמשיך בלעדייך.
חימנה: הבלת אותי! אבל אני שמחה שאתה חושב ככה.
אלפונסו: ופעם הבא תגידי לי הכל ישירות,הבנת?
חימנה: כן!