אנהי – פרק 21

למחרת באחוזת אלרקון:
גבריאלה: בוקר טוב,טפי.
אסטפניה: בוקר טוב,גברתי.
גבריאלה: תגישי לי את הארוחה.
אסטפניה: ברשותך.
כריסטופר: בוקר טוב,מאמא.
גבריאלה: איחו,מה שלומך?
כריסטופר: את יודעת,החיים ממשיכים.
גבריאלה: איחו,הכל יהיה בסדר.
כריסטופר: ודוד אדוארדו?
גבריאלה: הוא בטח מתארגן לעבודה כי הוא עדיין לא יצא.
כריסטופר: אז תגידי לו שאני מתקדם ויאחר קצת לעבודה.
גבריאלה: אתה הולך לגבי?
כריסטופר: לא,אני הולך לעשות משהו.
גבריאלה: אבל לא אכלת.
כריסטופר: אני לא רעב,תודה.
גבריאלה: אבל א…
כריסטופר: ביי,מאמא.
אסטפניה: גברתי,הארוחה מוכנה.
גבריאלה: אני הצטרך לאכול לבד.
אלפונסו: בוקר טוב!!
גבריאלה: ומזה המרץ הזה על הבוקר?
אלפונסו: אני מאחר לבצפר.
גבריאלה: תוכאל משהו.
אלפונסו: אין לי זמן אני יקנה משהו שמה כבר.
גבריאלה: הילדים האלה אף פעם לא אוכלים.
אסטפניה: את זקוקה לעוד משהו?
גבריאלה: לא,את משוחררת.

בבית הספר:
מאיטה: מה??!!
חימנה: כן,זה מה שהוא אמר לי.
מאיטה: הוא מאוהב בבת הדודה שלו?
חימנה: כן,ומעל הראש.
מאיטה: סיפרת לו שאת..
חימנה: לא,מה פיתאום אני לא מעזה.
מאיטה: ומה תעשי עכשיו?
חימנה: עכשיו אני החברה שלו אבל בכאילו.
מיטה: "בכאילו"? מזאת אומרת?
חימנה: אמרתי לו שבשביל לדעת עם,אנני,מרגישה כלפיו משהו אז שהיא תיראה שהוא כבר עם אחרת אולי זה יעורר בה קינאה.
מאיטה: ו…?
חימנה: ואמרתי לו שאני מוכנה לשחק את החברה שלו בשביל זה.
מאיטה: אני לא חושבת שאת עושה את הדבר הנכון כי את פוגעת בעצמך.
חימנה: בשבילו אני מוכנה לעשות אפילו עם אני הצטרך לסבול.
מאיטה: אני לא חושבת שאת צריכה להקריב את עצמך כל כך.
חימנה: עם הוא לא יהיה שלי אז אני מעדיפה לפחות לצאת איתו אפילו עם זה בכאילו.
מאיטה: את עוד תצטערי על זה.
חימנה: אולי זה יקרה אבל אני חושבת שאולי ככה הוא יתחיל להרגיש כלפי משהו אחר ולא רגש של אח ואחות.
מאיטה: חימנה…

בבית החולים:
כריסטופר: שלום.
פקונדו: אתה?
כריסטופר: כן,אני,מה שלומך?
פקונדו: בסדר,מה איתך?
כריסטופר: בסדר,אתה לבד?
פקונדו: כן,כרגע,סולדד,הלכה הביתה.
כריסטופר: אז אני יכול להיכנס אלייה?
פקונדו: כן,לך.
כריסטופר: תודה.
פקונדו: בבקשה.
כריסטופר ניכנס לחדר בשקט והתיישב לצד המיטה כשהוא מחזיק את ידה ואומר "דול.."
דולסה: מה אתה עושה כאן?
כריסטופר: אני יודע שלא באתי הרבה זמן אבל זה בגלל שלא יכולתי ו.. ובגלל כל הלחץ שיש עליי.
דולסה: כן,ממש,בגלל שהיית עם החברה שלך!
כריסטופר: באתי בשביל לספר לך משהו שאני יודע שאת לא תואהבי ואני נישבע לך שגם לי זה לא קל.
דולסה: אני ממש לא מעוניינת לשמועה על הצרות שלך כי מספיק לי את שלי.
כריסטופר: אני… יותר נכון,גבי,האקסית שלי.. בהיריון!
דולסה: מה?!?!
כריסטופר: ואנחנו עומדים להתחתן אבל רק בגלל הילד הזה כי אני.. אני אוהב רק אותך,דול!
דולסה: כן,בטח עם היית אוהב אותי לא היית הולך ושוכב איתה.
כריסטופר: אני מקווה שיום אחד את תסלחי לי על הכל.
דולסה: תשכח מזה כי עכשיו יותר מתמיד אני יעשה הכל בשביל לשכוח אותך.
כריסטופר: אני חייב ללכת,ביי… ואני אוהב אותך!
דולסה: ה',תעזור לי להתעורר מהמצב הזה,בבקשה.

בספינה:
הם ישנו כשסדין לבן מחסה את גופם העירום וכשהם ישנים בחיבוק,אנהי החלה להתעורר וכשראתה את פאבלו ישן לצידה היא החלה לנשק את חזהו החשוף והוא החל להתעורר ואמר "בוקר טוב."
אנהי: בוקר מצויין!
פאבלו: אני נימצאה בחלום?
אנהי: טיפשטו..
פאבלו: פשוט אני רואה לצידי מלאך אז חשבתי שאני חולם.
אנהי: לא,אתה לא חולם זה מציאותי.
פאבלו: אני שמח לדעת.
אנהי: טוב כדאי שנקום.
פאבלו: כבר?
אנהי: אנחנו צריכים לחזור.
פאבלו: מה השעה?
אנהי: כבר 11 בבוקר,מתי אנחנו צריכים להחזיר את הספינה?
פאבלו: ב-2.
אנהי: אז בוא נקום ונתארגן.
פאבלו: בסדר.
אנהי: אני ניכנסת להתקלח.
פאבלו: לבד?
אנהי: בטח!
פאבלו: אפשר להיצטרף?
אנהי: לא!
פאבלו: בבקשה..
אנהי: לא,נקודה.

בבית הספר:
כריסטיאן: פונצ'ו,אחי…
אלפונסו: מה קורה? כשהם נותנים חיבוק של גברים
כריסטיאן: בסדר,מה איתך?
אלפונסו: אתה כבר יכול לדמיין.
כריסטיאן: הבנתי,יש חדש?
אלפונסו: אני "יוצאה" עם,חימנה.
כריסטיאן: רגע רגע,פספסתי משהו?
אלפונסו: זה חלק מהמשחק שלי בשביל שאני ידע עם,אנני,מרגישה כלפי משהו או לא.
כריסטיאן: למה אתה עושה את זה? אתה פוגע בעצמך.
אלפונסו: אני יודע אבל אני חייב לדעת ועם היא לא מרגישה כלום כלפי אז אני יעזוב אותה במנוחה.
כריסטיאן: אתה צריך לעשות את זה עכשיו ולצאת עם,חימנה,באמת,אחי,היא אוהבת אותך!
אלפונסו: כן,אני יודע.
כריסטיאן: סוף סוף היא אמרה לך הכל.
אלפונסו: הכל,על מה?
כריסטיאן: נו שהיא מאוהבת בך כבר כמה שנים.
אלפונסו: מה?!
כריסטיאן: מה היא לא סיפרה לך?
אלפונסו: צ'אווה,מאיפה אתה ממצאי את כל זה?
כריסטיאן: מה היא לא סיפרה לך את זה?
אלפונסו: אני יודע שהיאאוהב אותי אבל כאח ולכן היא לא יכולה להיות מאוהבת בי.
כריסטיאן: אתה עייור או שאתה לא רוצה ליראות את האמת? חימנה,מאוהבת בך!
אלפונסו: אני לא עיוור אבל מאיפה לקחת את זה?
כריסטיאן: היא אמרה לי את זה בעצמה! עכשיו אתה מאמין לי?
אלפונסו: היא לא אמרה לי כלום.. למה אז היא הסכימה להיות החברה שלי כמשחק?
כריסטיאן: אתה זה תשאל את,חימנה,ולא אות…
חימנה: שמעתי את השם שלי? מה שלומכם? והיא נותנת להם נשיקה בלחי
מאיטה: היי.
חימנה: על מה דיברתם ועוד עלי?
כריסטיאן: דיברנו על… על..
חימנה: כן,צ'אווה?
מאיטה: צילצול! כשנישמע הפעמון
כריסטיאן: אנחנו נאחר,בואו מהר. והוא משך את מאיטה
מאיטה: צ'אווה!!…
אלפונסו: חימנה,אני צריך לדבר איתך.
חימנה: מה הוא אמר לך?!
אלפונסו: אני חושב שכבר הבנת.
חימנה: אה,הוא סיפר לך הכל.
אלפונסו: אולי יש עוד משהו,אני לא יודע.
חימנה: אני יכולה להסביר לך הכל זה לא איך שאתה חושב.
אלפונסו: כרגע הדבר היחיד שאני בטח בו שאנחנו מאחרים לשיעור.
חימנה: כן.

בחזרה לספינה:
אנהי: מתי אנחנו מגיעים?
פאבלו: עוד רבע שעה ככה,למה? כשהוא זה שמפליג את הספינה
אנהי: אני רוצה לעבור אצל,דול,לפני שאני חוזרת הביתה.
פאבלו: את רוצה שאני יבוא איתך?
אנהי: עם אין לך מה לעשות אז בסדר.
פאבלו: אז נשאיר את הדברים באוטו.
אנהי: בסדר.. אמרו לך שככה אתה ניראה יותר חתיך?
פאבלו: בתור נהג?
אנהי: כן,כשאמא שלי,ז"ל,הייתי בחיים אני הייתי מתפרנסת העבודה שלי כנהגת אוניות,בחיים האלה באמת הייתי מאושרת. ומבטה נהיה עצוב
פאבלו: בואי..שבי. והוא הושיב אותה עליו
אנהי: גם שהיינו עניים מאוד ועבדנו קשה הייתי באמת מאושרת יחד עם אמי.
פאבלו: אני יודע שזה קשה לאבד מישהו שכל כך קרוב אלייך ועם מדבור בהורים זה יותר קשה.
אנהי: למה,אתה איבדת מישהו כזה?
פאבלו: כן,איבדתי אח תאום לפני 7 שנים.
אנהי: אני מצטערת..
פאבלו: זה בסדר.

בבית של גבי:
לוסיה: מה את מתכוונת לעשות עכשיו?
גבי: למה את מתכוונת?
לוסיה: הרי אחרי החתונה את תעברי לגור אצל,כריס,לא?
גבי: כן,ככה זה צריך להיות.
לוסיה: ומה תעשי בשביל שאף אחד לא יבחין שזאת לא הבטן שלך?
גבי: בקשר לזה אני עדיין לא יודעת מה לעשות.
לוסיה: כדאי שתחשבי מה כי אין לך הרבה זמן לחשוב.
גבי: את צודקת אבל כרגע אני רוצה שתלווי אותי למצאו מקום קטן וחמוד בשביל לחגוג את הנישואים שלי.
לוסיה: את באמת רוצה להתחתן ככה?
גבי: איך ככה?
לוסיה: במסיבה קטנה חסרת משמעות שזה משהו שלא מגיעה לך כי מגיעה לך מסיבה ענקית שכוללת 1000 איש ואפילו יותר.
גבי: כריס,לא רוצה.
לוסיה: אבל את רוצה.
גבי: אני העשה הכל בשביל לא לאבד אותו.
לוסיה: את בטוחה? האהבה שלך אליו יותר חזקה מהרצונות שלך?
גבי: כן,לצערי ככה זה.
לוסיה: טוב.. אני אחליף בגדים וילווה אותך.
גבי: תודה,אמיגה.

חזרה לספינה:
אנהי: איך זה קרה?
פאבלו: אני זוכר הכל כאילו זה קרה אתמול,ההורים שלי לקחו אותנו ואת אחותי הקטנה לטייול בחווה של,דוד שלי,והיינו בני 12 ויצאנו לטייל אחי,בן דודי ואני והחלטנו לרכב על סוס למרות שלא ידענו איך צריך לנהוג עם סוסים ואחי איבד שליטה והסוס לא היה בכלל רגוע כי אחי הצליף בו עם השוט והסוס פשוט זרק אותו ואחי קיבל מכה בראש ו… הוא כבר לא יכל להמשיך
אנהי: המכה הייתה קטלנית,נכון?
פאבלו: כן,וככה זה קרה.
אנהי: ואיך ההורים שלך לקחו את זה?
פאבלו: אבא שלי,יצא מהדיכאון בזכות העסקים שלו כי ככה הוא היה מתעלם מהסבל ואמא שלי… אמא שלי,טיפלה בנו וניסתה להסתיר את הכאב אבל העיניים לא משקרות.
אנהי: זה נכון,העיניים לא משקרות אף פעם!
פאבלו: אה הא…
אנהי: ואחותך,בת כמה היא? אף פעם לא סיפרת לי עלייה.
פאבלו: אחותי בת 12,בגיל ההתבגרות.
אנהי: אני תמיד חלמתי על אח קטן.
פאבלו: למה דווקא אח?
אנהי: כי אני מתחברת יותר לבנים מאשר לבנות איך שאתה שם לב.
פאבלו: ודול?
אנהי: דול,היא אחות בשבילי ואני שמחה מאוד שהיא נימצאת בחיי כי בלעדייה כבר לא הייתי קיימת.
פאבלו: טוב,לכי תתארגני כי אנחנו כבר מגיעים לחוף.
אנהי: אני יוצאי את התיקים רק כי אני מוכנה.
פאבלו: סבבה.

בחזרה לאחוזה:
אסטפניה: מרתה,מה קרה עם האדון כריסטופר?
מרתה: איי,נינייה,זה לא עיניינך!
אסטפניה: זה נכון שהאקסית שלו בהיריון? שמעתי את הגברת מדברת על זה איתו.
מרתה: את בחיים לא תשתני.
אסטפניה: בסוף גם ככה אנחנו נדע הכל.
מרתה: עדיף שתיקחי את הקפה הזה לגברת.
אסטפניה: לא,עדיף שאת כי היא שואלת אותי שאלות כאלה שאני לא יודעת מה לענות.
מרתה: בסדר,תשגיחי על העוף.
אסטפניה: בסדר…
גבריאלה: אני מאוד שמחה בשבילך,בתי. שהיא מדברת בטלפון עם גבי
גבי: אני מאושרת גם בשבילי וגם בשביל הילד שלנו.
גבריאלה: רק רגע,היכנסו,אני איתך.
מרתה: ברשותך,גברתי,הינה הקפה שלך.
גבריאלה: תודה,את משוחררת.
מרתה: ברשותך.
גבי: גברת גבריאלה?
גבריאלה: סליחה,דיברתי עם המשרתת.
גבי: אז אני כבר סגרתי אולם קטן רק בשביל לחגוג את הנישואים שלנו.
גבריאלה: אני לא מבינה את,כריס,בזה שהוא מתעקש לעשות משהו קטן בין המשפחה ולא משהו גדול כי זאת חתונה של בן אלרקון.
גבי: גם אני הייתי רוצה משהו גדול אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
גבריאלה: אני יגיד לו הכל,אני חייבת לנתק,ביי.
גבי: ביי,גברת גבריאלה.
גבריאלה: מרתה! מרתה!
מרתה: כן,גברת?
גבריאלה: כריס,נימצא?
מרתה: לא,גברת.
גבריאלה: אני יוצאת,אני לא יודעת מתי אני יחזור אז עם,כריס,יחזור לפני שיחכה לי.
מרתה: אין בעייה,גברת.

בחזרה לבית החולים:
הרופא: שלום,גברת סולדד.
סולדד: שלום,ד"ר,יש משהו חדש?
הרופא: לצערי לא,אבל יש התקדמות מאוד גדולה ממקודם.
סולדד: במה זה עוזר עם היא עדיין שוכבת במיטה מבלי לזוז.
הרופא: הכל יהיה בסדר,זה עיניין של אמון ואל תפסיקי להתפלל כי לפעמיים גם ה' עושה נסים.
סולדד: תודה,ד"ר.
קרינה: סולה,מה הוא אמר לך?
סולדד: שיש התקדמות אצל,דול.
קרינה: זאת בשורה טובה! ומה הפרצוף הזה?
סולדד: מה שווה ההתקדמות הזאת עם היא עדיין לא התעוררה?
קרינה: אל תאבדי את האמונה שנישארה לך שהיא תתעורר כי הכל יקרה ההפך.
סולדד: כבר נימאס לי מהמצב הזה.
קרינה: אני יודעת,זה לא קל אבל את צריכה להמשיך להיות חזקה כמו קודם ואפילו יותר.
סולדד: עד מתי אני צריכה לסבול את הבדידות.
קרינה: אבל יש הרבה אנשים סביבך שאוהבים אותך,את לא לבד.
סולדד: אני יודעת אבל בלי,דול,אני מרגישה לבד למרות שאתם איתי.
קרינה: סולה… והיא חיבקה אותה