אנהי – פרק 2

בבית של אליסיה ואנהי:

אדוארדו הגיע והחל לידפוק בדלת ומכיוון שאף אחד לא ענה הוא החליט להיכנס "אליסיה?????!!!….." הוא צעק כשראה אותה שוכבת על הריצפה וללא רוח חיים.

****: בית חולים "מילגרוס" מדברת מל….

אדוארדו: סליחה אבל אני צריך מיד אמבולנס לשכונת "לה וידה" שבקצה הרחוב.

****: אני כבר שולחת לך.

אדוארדו: תודה!,אליסיה,בבקשה אל תעשי זאת לאנני. כשהוא יושב על הריצפה ומחזיק את גופה בזרועותיו

קרינה: צ'לה,סליחה שאני ניכנ…צ'לה? מה קרה לה אדון אדוארדו?

אדוארדו: מצאתי אותה ככה.

קרינה: מה לעשות?

אדוארדו: כבר הזמנתי לה אמבולנס.

קרינה: אנני…איפה היא?

אדוארדו: היא בים,לכי תיקראי לה,בבקשה!

קרינה: כן,כן,זה מה שאני עושה. והיא יצאה בריצה

לאחר 5 דקות האמבולנס כבר הגיעה ואנהי הגיעה כמה שניות לאחר,אנהי "מה קרה לה? מאמא!!!!!!" כשהיא רואה אותה על המיטה של האמבולנס.

אדוארדו: אנני,תירגעי,הכל יהיה בסדר.

אנהי: אני רוצה להיות איתה! כשדמעות בעייניה

אדוארדו: תסעי את באמבולנס ואני ברכב שלי.

אנהי: אני בא איתה! כשהיא אומרת לרופאים

****: תעלי.

אנהי: אמא,תחזיקי מעמד בבקשה,אל תעזבי אותי,לא עכשיו! כשהיא מחזיקה בידה והדמעות כבר זולגות

בבית של דולסה:

דולסה: מאמא!!!….מאמא!!!!

סולדד: מה קרה,ילדתי?!

דולסה: דודה אליסיה,לקחו אותה עכשיו…לבית החולים.

סולדד: מה?!

דולסה: הדוד של אנני הזמין בשבילה אמבולנס כי הוא מצא אותה ללא רוח חיים.

סולדד: לא יכול להיות….

דולסה: אנחנו חייבות לנסוע,אנני,לבד.

סולדד: כן,נקח מונית בשביל שנגיעה מהר.

דולסה: אני הילך ליקראו לדודה פקונדו ולקרינה.

סולדד: בסדר,אני הודיעה לאביך.

דולסה: אין צורך,זה גם ככה לא מעניין אותו. ויצאה

סולדד: דיוס מייו,בבקשה,תעשה שהכל יהיה בסדר אתה לא יכול להשאיר ילדה יתומה

באחוזת אלרקון:

כריסטופר: היי,מאמא. כשהוא רואה אותה ניכנסת

גבריאלה: הולה,איחו,ואיפה כל השאר?

כריסטופר: פונצ'ו עם צ'אווה והדוד אדוארדו יצאה.

גבריאלה: כמו תמיד הוא לא נימצא בבית.

כריסטופר: הוא בטח במפעל.

גבריאלה: אתה יוצא?

כריסטופר: לא אני הולך לחדר העבודה להתקשר לדוד שלי.

גבריאלה: אני הולכת לישחור כי החום הורג אותי.

כריסטופר: הלו,דוד,איפה אתה? אני צריך אותך. כשהוא מדבר איתו בטלפון

אדוארדו: כרגע אני לא יכול להגיע הביתה.

כריסטופר: הכל בסדר? אתה נישמע קצת לחוץ.

אדוארדו: פשוט ידידה שלי נימצאת במצב קשה.

כריסטופר: אני מצטער…

אדוארדו: זה בסדר,להת'.

אנהי: מתי כבר יגידו לנו משהו?

דולסה: אנני,תירגעי,היא נימצאת בניתוח.

סולדד: אני הולכת להתפלל.

קרינה: אני בא איתך.

פקונדו: מי נינייה! והוא מחבק אותה

אדוארדו: אנני,את יכולה ליבכות…זה יעזור לך.

אנהי: אני לא מסוגלת.

דולסה: דודך צודק,זאת לא בושה.

מרטין(ד"ר): משפחת פונטה?

אנהי: זאת אני,מה עם אמא שלי?

מרטין: אני….אני מצטער! והוא הוריד את ראשו

אנהי הייתה בהלם היא הסתכלה על הרופא והדמעות כבר יצאו מבלי רצונה והיא רצה אל היציאה כשהיא בוכה.

אדוארדו: אנהי!…

אנהי רצה בכל כוחה אל הים הקרוב שהיה ליד בית החולים וכשהיא הגיעה לא היה איש מלבדה והיא נפלה על הברכיים כשהיא בוכה וצועקת "למה??!!!" לאחר כמה שניות היא נירגע היא מתבוננת אל השמיים ואמרה בליבה "מאמא,למרות שאת כבר לא איתי כרגע את תמיד תהיי בנשמתי ובליבי,לעולם,לעולם אני לא השכח אותך אפילו לא לרגע מהיום אני חייה רק בשביל כי בתוך תוכי אני מתה בידיוק כמוך,תה אמו,מאמא!!"

הלילה ירד,בבית אחוזת אלרקון:

גבריאלה: סוף סוף,אתה מופיעה בבית הזה.

אדוארדו: גבריאלה,אין לי חשק להתווכח איתך,לא היום.

גבריאלה: הבן שלי חיפש אותך.

אדוארדו: אני יודע,הוא דיבר איתי.

מרתה: פרדון,הארוחה מוכנה.

גבריאלה: קיראי לבנים שלי.

מרתה: כן גברתי,ברשותכם.

אדוארדו: בבקשה…לילה טוב.

גבריאלה: אתה לא אוכל היום?

אדוארדו: אין לי תאבון,תודה על הדאגה.

גבריאלה: אדוארדו,הכל בסדר?

אדוארדו: כן,פשוט היום קרה דבר שלא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר.

גבריאלה: רוצה שיגישו לך את הארוחה לחדר? וצילצלו בפעמון

אדוארדו: לא,אני הולך להתקלח ולנוח,תודה.

אסטפניה: אדון אדוארדו,מישהו מבקש אותך.

אדוארדו: מי,טפי?

****: אני!

אדוארדו: אנני?!… והוא ניגש לחבק אותה

אנהי: לא היה לי לאין לחזור כי….

אדוארדו: בואי איתי למשרד שלי.

גבריאלה: טפי,את מכירה אותה?

אסטפניה: לא גברתי,ברשותך.

גבריאלה: כן…

אלפונסו: אמא,אמרו לי שהארוחה מוכנה.

גבריאלה: כן,בוא נילך.

בחדר העבודה:

אנהי: לא רציתי לחזור הביתה כי אני לא מוכנה להתמודד עם המצב עדיין.

אדוארדו: זה בסדר,עם את רוצה את יכולהלישון כאן הערב.

אנהי: תודה,תייו.

אדוארדו: את לא מאמינה איך דאגתי לך.

אנהי: הייתי הים,זה המקום שאליו אני הולכת תמיד כשרע לי.

אדוארדו: את יכולה גם לבוא אליי,אני תמיד כאן בשבילך.

אנהי: תודה.

אדוארדו: בואי,אני הכיר לך את המשפחה שלי ו….

אנהי: לא,כדאי שהם לא הראו אותי.

אדוארדו: הגיעה הזמן שהם יכירו אותך ומי את בשבילי.

אנהי: אתה בטוח?

אדוארדו: כן.

כריסטופר: איפה,דוד אדוארדו?

גבריאלה: הגיעה מישהיא והם ניסגרו בתוך חדר העבודה.

אלפונסו: מישהי? זאת בטח החברה שלו.

גבריאלה: לא,היא צעירה אני לא חושבת שאדוארדו יוצאה איתה היא יכולה להיות הבת שלו.

כריסטופר: בימיינו זה ככה.

אדארדו: מוצ'צ'וס וגבריאלה,אני רוצה להכיר לכם מישהיא שמהיום תגור כאן,אנני,כנסי.

אנהי: הולה… שהיא ניכנס מפוחדת קצת

אדוארדו: תכירו זאת אנהי…

אנהי: אבל אתם יכולים ליקראו לי אנני.

אדוארדו: כן… והיא האחיינית שלי.

גבריאלה: אחיינית? ממתי יש לך אחיינית?

אדוארדו: היא הבת של אחי החורג,ארנסטו.

כריסטופר: מה? ממתי יש לך אחים חורגים?

אדוארדו: לסבא שלך הייתה מאהבת ומהרומן שלהם נולד לי אח שרק אני הספקתי להכיר ולכן אתם לא מכירים אותו.

גבריאלה: ולמה לא אמרת לנו כלום?

אדוארדו: כי,אנהי ואימה לא רצו שתדעו מיזה.

כריסטופר: אני לא מבין כלום.

גבריאלה: ואיפה עכשיו ארנסטו?

אנהי: הוא ניפטר לפני 10 שנים שהייתי בת 7.

גבריאלה: ואימך?

אנהי: היא ניפ… היא ניפטרה היום.

אלפונסו: אני מצטער.

כריסטופר: גם אני,ואת תגורי כאן?

אדוארדו: כן.

גבריאלה: אני לא מסכימה לזה,אין כאן מקום לממזרים! והיא הלכה

כריסטופר: תסלחי לה,ברשותכם.

אדוארדו: אני הילך לדבר איתה.

אנהי: בסדר. והיא נישארה קפואה במקום

אלפונסו: היי,נעים מאוד קוראים לי אלפונסו אבל את יכולה ליקראו לי פונצ'ו כמו כולם.

אנהי: נעים מאוד.

אלפונסו: רוצה לאכול?

אנהי: יש כאן ים קרוב?

אלפונסו: ים?…

אנהי: כן,מקום שאפשר לישחות בו?

אלפונסו: יש לנו ברכה בבית,עם את רוצה.

אנהי: לא אני צריכה ים.

אלפונסו: בואי,אני יקח אותך.

גבריאלה: אני מסרבת שהנערה הזאת תגור יחד איתי ואני בטוחה שזה מה שסבסטיאן היה עושה.

אדוארדו: אני לא שואל אותך עם את רוצה שהיא תיהיה כאן או לא אני רק מידע אתכם.

כריסטופר: מאמא,היא סה"כ ילדה יתומה מה אכפת לך וזאת האחיינית של דודי אדוארדו.

גבריאלה: תעש מה שאתם רוצי אבל אני הדאג שימררו לה את החיים.

אדוארדו תפס אותה מהיד ואמר "שלא תעזי להשים אלייה אפילו אצבע אחת אחרת את תתחרטי.

גבריאלה: תעזוב אותי! והיא הלכה לחדרה

אדוארדו: תודה,בני.

כריסטופר: טוב,אני עולה לחדרי ועם מריאנו יבוא תגיד שאני בחדר.

אדוארדו: בסדר.

בים:

אנהי: תודה…

אלפונסו: על מה?

אנהי: שהבאת אותי.

אלפונסו: זה בסדר אבל אני צריך לחזור כי אני צריך לצאת.

אנהי: אני כבר יחזור ברגל,זה בסדר.

אלפונסו: בסדר… אממ אולי תבואי איתי?

אנהי: לאין?

אלפונסו: אני יוצא היום למסיבה ועם את רוצה את יכולה לבוא.

אנהי: מסיבה,אף פעם לא הייתי במסיבה של עשירים.

אלפונסו: יש לך עכשיו הזדמנות.

אנהי: לא,אין לי חשק למסיבות אבל תודה.

אלפונסו: טוב,איך שאת רוצה,את נישארת?

אנהי: כן.

אלפונסו: ביי.

אנהי: צ'או… איי,מאמא,עברו רק כמה שעות ואני כבר מתגעגעת… אני לא יודעת איך אני המשיך הלאה. והיא המשיכה לטייל

בחזרה לשכונה,בבית של דולסה:

סולדד: מתי אתה תפסיק לישתות ולטייל כל היום?

ראול: תעזבי אותי.

סולדד: כל יום אותו הסיפור,אני כבר לא יודעת מה לעשות נימאס לי,תבין אותי!

ראול: אל תתחילי שוב עם אותו הסיפור,לכי תכיני לי משהו לאכול אני רעב.

סולדד: עם הייתה עובד אז היה לך מה לאכול עכשיו כי המקרר ריק.

ראול: ואיפה כל המשכורת שלך?

סולדד: שילמתי את שכר הדירה,חשמל,מים והלך כל הכסף.

ראול: פעם הבאה תיקני גם אוכל.

סולדד: יותר אני לא מכינה כלום תכין לעצמך.

ראול: סולדד,אל תתגרי בי.

סולדד: אז כדאי שתלך הרי זה מה שאתה עושה כל הזמן,עצלן.

ראול התעצבן ורצה להחטיף לסולדד אבל דולסה הפתיעה אותו ואמרה "שלא תעז לעשות זאת!"

סולדד: דול,לכי.

דולסה: אני לא הילך,אני רוצה ליראות מה הוא יעשה.

ראול: איך את מדברת אל אביך.

דולסה: אהה עכשיו אתה אבא שלי,יפה…

סולדד: דול…

ראול התקרב אל דול ואמר "כן,ובפעם הבא את תחטפי ממני."

דולסה: עם רק תעז להניח יד על אימי או עליי יהיה לך עסק לא טוב.

ראול: זה מה שאת מלמדת את הבת שלך?

סולדד: לפחות אני חינכתי אותה.

ראול: כן,בגלל זה היא ניראת כמו…

דולסה: כמו מה?

ראול: כמו זונה!

דולסה לא יכלה ליסבול את העלבון הזה ופשוט החטיפה לו בוקס שהוא אף אל הריצפה ואמרה "עכשיו אוף מכאן ושלא תחשוב לחזור."

ראול: אני עוד יחזור! והוא יוצא

סולדד: דול…ילדתי… והן התחבקו