אנהי – פרק 19
בחוף הים:
כריסטופר הלך לאורך החוף וחשב על השיחה שלו ושל אדוארדו ואמר "מה אני יעשה,ה'? מה אני אמור לעשות בכלל?.. אולי,דודי,צודק ואני צריך לשכוח את הרגשות שלי ולהעניק את כל מה שאני יכול לתינוק הזה שלא אשם בטעות שלי ולהתחתן עם,גבי,למרות שאני אוהב את,דול,בכל ליבי."
הערב הגיעה,בבית של פרנקו ומשפחתו:
פרנקו: שלום.
אנדרס: פאפא…
פרנקו: מי אמור! והוא מרים אותו
אנדרס: הבאת לי מתנה?
פרנקו: לא,אני יביא לך מחר.
אנדרס: בסדר.
פרנקו: לך לשחק בחדר.
אנדרס: ביי.
פרנקו: ביי,חמוד,מה שלומך?
מלווינה: אני הולכת להשכיב את הילד.
פרנקו: את ממשיכה עם ההתעלמות שלך?
מלווינה: שתחליט להגיד לי את האמת אז אני יפסיק.
פרנקו: אבל אני לא מסתיר ממך דבר.
מלווינה: אתה בטוח?!
פרנקו: כן.
מלווינה: אני לא מבינה איך אתה מעז לשקר לי את בפנים?
פרנקו: טוב,אני יספר לך אבל זה לא קל.
מלווינה: אני רוצה את האמת אך ורק את האמת.
פרנקו: תשבי.
מלווינה: אני מקשיבה…
באחוזת אלרקון:
אדוארדו: אף אחד לא אוכל היום?
גבריאלהף כניראה שלא.
אדוארדו: אין אף אחד בבית?
גבריאלה: לא.
אדוארדו: איפה כולם?
גבריאלה: פונצ'ו,אצל,צ'אווה וכריס,לא יודעת מאז שהוא הלך לעבודה לא ראיתי אותו.
אדוארדו: ואנני?
גבריאלה: היא לא מעניינת אותי אז אני לא דואגת בלהתעדכן איפה היא נימצאת.
אדוארדו: מתי כבר תקבלי אותה?
גבריאלה: אף פעם!
אנהי: זה בסדר,גם אני לא יקבל אותה כדודה אף פעם.
גבריאלה: אני שמחה לדעת.
אדוארדו: אל תקשיבה לה,אנני,בואי שבי לאכול.
אנהי: לא,תודה,אני צריכה ללכת לארגן לי מישהו ואני מודיעה לך שאני לא יהיה יומיים בבית.
גבריאלה: סוף סוף החלטת לעזוב?
אדוארדו: גבריאלה…
אנהי: לא,אני כבר הבארתי לך שאני לא יעזוב את הבית הזה.
גבריאלה: חבל מאוד.
אנהי: נכון?!
אדוארדו: מספיק בנות,ואנני טוב מאוד שתתנתקי קצת ממה שקורה עכשיו.
אנהי: תודה,דוד אדוארדו.
אדוארדו: לכי בלב שקט,אני הדאג להכל.
אנהי: תודה,לילה טוב.
אדוארדו: גם לך,ילדתי.
גבריאלה: אני לא מבינה למה אתה כל כך אוהב אותה.
אדוארדו: כי היא אחיינית שלי ואני אוהב אותה בידיוק כמו את הבנים שלך.
גבריאלה: לא! אתה צריך לאהוב אותם יותר.
אדוארדו: אני לא עושה אפליות בניהם למרות שהיא הבת של אחי החורג.
גבריאלה: בגלל זה אתה צריך לשנאות אותה בכל ליבך.
אדוארדו: אני בחיים לא אעשה זאת.
גבריאלה: הלך לי התאבון בגללך.
אדוארדו: לילה טוב,גבריאלה.
בחזרה לפרנקו ומשפחתו:
פרנקו: יש לי בת.
מלווינה: מה? איזו בת?
פרנקו: לפני שהכרתי אותך הייתי נשוי לאישה אחרת ונולדה לנו בת.
מלווינה: ומה קרה להם?
פרנקו: כשהכרתי אותך התאהבתי בך והייתי מוכן לעשות את הכל בשביל שאת תהיי שלי.
מלווינה: ו..?
פרנקו: ובאותו הרגע שאני ואת התחתנו ועזבנו את המדינה להן הודיעו שאני ניפטרתי.
מלווינה: אז כשהתחתנת איתי היית נשוי גם לה?
פרנקו: כן, ונתתי להם להאמין שאני מת.
מלווינה: איך העזת לעשות דבר כזה?
פרנקו: אהבתי אותך יותר מידי בשביל לוותר עלייך.
מלווינה: אתה מבין מה עשית?
פרנקו: כן,זה נשמע זוועה..
מלווינה: וזה לא רק זה זה גם.. אני לא יכולה למצאו מילה נכונה בשביל זה.
פרנקו: אני יודע.
מלווינה: איך יכולת להשאיר אישה ויותר גרועה מיזה בת,בשר מבשרך?
פרנקו: אני כל כך מצטער על זה.
מלווינה: אני לא קולטת את זה עדיין.
פרנקו: תארתי לעצמי שאת תקבלי את זה ככה.
מלווינה: ועכשיו,הן יודעות את האמת?
פרנקו: לא,לצערי,אליסיה,אישתי ניפטרה לפני כמה חודשים.
מלווינה: למה? אני עוד שואלת את עצמי מרוב צער.
פרנקו: לא,היא חלטה בסרטן לפני כמה שנים והמחלה הרגה אותה.
מלווינה: ומה עם הילדה?
פרנקו: אנהי,היא גרה וחייה עם אח שלי,אדוארדו.
מלווינה: אח? יש לך אח?
פרנקו: היו לי שני אחים חורגים אבל אחד ניפטר לפני 12 שנה.
מלווינה: אבל מה עם,אנהי,נכון?
פרנקו: כן,היא בסדר.
מלווינה: אתה חייב להגיד לה את האמת זה לו הוגן שהיא חושבת שהיא לבד וכל זה זה ההפך.
פרנקו: אני לא יכול ללכת ולהגיד לה "הולה,אנהי,אני אבא שלך,בתי."
מלווינה: לא ככה,יש עוד דרכים לעשות את זה אבל הדבר הכי נכון זה להגיד את האמת.
פרנקו: את חושבת?
מלווינה: כן,למרות הכל אני אהיה לצידך רק בשביל לגלות את האמת כי אחרי כל מה ששמעתי אני לא רוצה שום קשר איתך.
פרנקו: לאין את חוטרת?
מלווינה: בינתיים אני לא יכולה להגיד לך כלום כי אני מאוד מבולבלת מהסיפור.
פרנקו: את לא יכולה לנשאיר אותי לבד.
מלווינה: בינתיים לא,אני השאר עד שכל האמת תצאה לאור.
בחזרה לאחוזה:
אנהי: פאבלו,אתה לא מתאר איזה הפתעה מחכה לך מחר. כשהיא עורזת בגדים
אלפונסו: שמעתי שאת נוסעת מחר.
אנהי: אפשר לידפוק לפני שניכנסים,לא?
אלפונסו: סליחה,שאלתי אותך שאלה.
אנהי: כן,אני מפליגה.
אלפונסו: לבד?אנהי: זה לא העיניין שלך כבר.
אלפונסו: עם,פאבלו,אני צודק?
אנהי: אתה יכול לחשוב כל דבר כי אותי זה לא מעניין.
אלפונסו: זה נכון,אנני,את עושה טעות שאת איתו.
אנהי: למה? בגלל שהוא יכול לפגועה בי או שאתה תמצאי עוד משהו כי פעם שעברה זה מה שאמרת.
אלפונסו: ואני ימשיך לעשות את זה כי זאת האמ…
אנהי: דיי! אל תמשיך כי אני לא מאמינה לך כי,פאבלו,הוא האדם היחיד שאוהב אותי באמת ומוכן לעשות הכל בשבילי וגם אני אוהבת אותו.
אלפונסו: ואני יכול לאהוב אותך יותר עם רק תתני לי הזדמנות. והוא נצמד אלייה
אנהי: לא.. אני לא ההרוס את הקשר שלי ושל,פאבלו,בשביל שקר,לך. והיא מרחיקה אותו ממנה
אלפונסו: את בטוחה בכלל שאת אוהבת אותו? תסתכלי לי בעיניים ותומרי לי.
אנהי: כן,אני אוהבת אותו בכל ליבי והוא אותי גם,אני בטוחה בזה! והיא מביטה לתוך עינייו
אלפונסו: בסדר,הכל ברור אני יותר לא יציק לך.. תיהנו בהפלגה. והוא יצאה.
אנהי: ה',מה יהיה איתי? מה?!
למחרת בבוקר,בשכונת "לה וידה":
פקונדו: מה קרה,קרי?
קרינה: כלום,למה?
פקונדו: את כבר כמה זמן ככה תמיד חושבת על משהו,מה מטריד אותך?
קרינה: כלום,לא מטריד אותי.
פקונדו: את בטוחה?
קרינה: דול,מדאיגה אותי כי כבר כמה חודשים היא שוכבת המיטה ולא קורה כלום.
פקונדו: אנחנו צריכים להיות סבלנים.
קרינה: עד מתי? אני כבר מאבדת את התקווה היחידה שנישארה לי.
פקונדו: לא,זה לא צריך להיות אנחנו חייבים להיות חזקים בשביל,סולה.
קרינה: אני לא יכולה,סליחה אבל כבר לא. והיא נינסה לביתה
פקונדו: איי,ה',מתי היסוריים האלה יגמרו?
סולדד: פקונדו?
פקונדו: סולה,איך את מרגישה?
סולדד: כמו בכל יום ובלי הילדה שלי.
פקונדו: את הולכת אלייה?
סולדד: כן,אתה רוצה לבוא?
פקונדו: אני יבוא יותר מאוחר פשוט הזנחתי את החנות בזמן האחרון.
סולדד: בסדר,לך לעבודתך.
פקונדו: תשמרי על עצמך.
סולדד: ואתה על עצמך.
פקונדו: ביי.
בבית החולים:
אנהי: דול…
דולסה: אנני.
אנהי: באתי להיפרד ממך,אני נוסעת.
דולסה: אני שמחה בשבילך.
אנהי: אני חוזרת מחרתיים אבל אני לא יודעת עם אני יצליח לבוא לכאן אז ניתראה ביום רביעי.
דולסה: אין בעייה הכי חשוב שתיהני.
אנהי: אני מקווה שאת לא כועסת עליי.
דולסה: בכלל לא,ההפך.
אנהי: טוב,אני צריכה ללכת לפני שאני יפספס את האפלגה.
דולסה: לכי.
אנהי: אני כתבתי מכתב לאמא שלך שלא תידאג לי כי אני לא אראה אותה,אני משאירה את זה כאן על השידה.
דולסה: בסדר.
אנהי: צ'או,אני אוהבת אותך,אחותי.
דולסה: גם אני אותך,ארמנה.
בחזרה לפרנקו ומשפחתו:
מלווינה: אנדרס,קום אנחנו צריכים ללכת לגן.
אנדרס: בסדר.. והוא קם
מלווינה: אני הילך להכין לך את התיק בינתיים.
פרנקו: איך ישנת?
מלווינה: לא הצלחתי להירדם כל הלילה.
פרנקו: גם אני.
מלווינה: זה אומר שחשבת כל הלילה על זה.
פרנקו: כן,אני לא יודע מה לעשות אני יותר מבולבל.
מלווינה: אני לא יודעת מה להגיד לך.
פרנקו: מה אני אמור לעשות בכלל.
מלווינה: להגיד את האמת,זה מה שאתה צריך לעשות.
בנמל:
אנהי: איפה הספינה שפאבלו מרטינז שכר?
****: הספינה הגדולה בשורה הזאת.
אנהי: תודה.
***: בבקשה.
פאבלו: אנני,את לא תגיעי,אני ידעתי.
אנהי: סליחה,אבל אמרו לי שהאדם ששכר את האונייה הזאת מאוד מאוד חתיך.
פאבלו: את?!
אנהי: חשבת ללכת בלעדי?!
פאבלו: חשבתי שכבר לא תבואי.
אנהי: אבל אני כאן.
פאבלו: אני אוהב אותך.
אנהי: ואני אותך! והם התנשקו
בחזרה לאחוזה:
מרתה: להגיש לך קפה?
אלפונסו: כן,רק קפה.
מרתה: ברשותך.
אלפונסו: טפי,איפה,אנני?
אסטפניה: היא נסעה לחופשה כבר.
אלפונסו: תודה,חימנה,צריכה להגיעה אז תגידי לה שאני מחכה לה בגינה.
אסטפניה: אין בעייה.
אלפונסו:ביי.
אסטפניה: הוא עצוב בגלל שאנני הלכה,אני בטוחה שיש בניהם משהו.
גבריאלה: בין מי,טפי?
אסטפניה: בין.. בין אף אחד,גברתי.
גבריאלה: טפי..
אסטפניה: דיברתי על הסידרה שאני רואה.
גבריאלה: עם עצמך?
אסטפניה: אני תמיד ככה,גברתי,אל תתייחסי.
גבריאלה: תגישי לי כוס מיץ תפוזים אבל שיהיה קר.
אסטפניה: אני כבר מביאה,ברשותך.
גבריאלה: כן.. אדוארדו?
אדוארדו: כן,גבריאלה.
גבריאלה: אתה לא אמור להיות בחברה?
אדוארדו: אני מחכה לכריס.
גבריאלה: אני כל כך דואגת לילד הזה.
אדוארדו: גם אני,מאז שהוא הודיעה לנו על ההיריון הוא לא שקט.
גבריאלה: אני הולכת לדבר עם,גבי,היום.
אדוארדו: על מה?
גבריאלה: סתם,אני רוצה לדעת איך מתקדם ההיריון שלה.
אדוארדו: בסדר.
כריסטופר: דוד,אני מוכן.
גבריאלה: תישמור על עצמך,יקירי.
כריסטופר: בסדר,מאמא.
גבריאלה: להת'.
אדוארדו: ביי.
בספינה:
פאבלו: חשבתי שכבר לא תבואי כי לא התקשרת אליי.
אנהי: לא התקשרתי אלייך כי רציתי להפתיעה אותך.
פאבלו: והצלחת. והוא מחבק אותה
אנהי: טיפשון…
פאבלו: רוצה לישחות קצת?
אנהי: אבל עמוק כאן.
פאבלו: עם משהו אני יציל אותך.
אנהי: ואותך מי יציל?
פאבלו: הלב שלך.
אנהי: אני מוכנה.
פאבלו: להציל אותי?
אנהי: לא,טיפשון,לישחות.
פאבלו: אה,בואי. והם קפצו למים
בחזרה לפרנקו ומשפחתו:
מלווינה: פרנקו,אתה יודע על מה חשבתי?
פרנקו: על מה?
מלווינה: למה שלא תזמין לכאן את אח שלך ותדבר איתו? אולי ככה יהיה לך יותר קל.
פרנקו: לא.. אני לא חושב שזה המעשה הנכון.
מלווינה: בכל זאת אתה תצטרך לדבר איתו אחרי שהאמת תתגלה.
פרנקו: מה אני יגיד לו "נעים מאוד אני,פרנקו,אחיך החורג."?
מלווינה: לא,פשוט תדבר איתו ותסביר לו איך ומה קרה ואולי הוא יעזור לך עם,אנהי.
פרנקו: אני לא מסוגל להראות לו את הפנים אחרי כל זה.
מלווינה: אין לך בררה אחרת,אתה חייב להתמודד עם השקר שאתה המצאת.
פרנקו: אני יודע אבל אני לא יודע איך לתקן אותו.
מלווינה: תחשוב טוב על האצעה שלי כי זאת היצאיה היחידה שלך מכל הסיפור הזה.
בחזרה לאחוזה:
אסטפניה: מרתה,מה קורה בים,אנני ופונצ'ו?
מרתה: מה קורה בניהם?
אסטפניה: היום שהוא שאל איפה,אנני,וכשאמתי לו שהיא כבר נסעה אז הוא התעצבן קצת ויצאה לגינה.
מרתה: זה לא עיניינו,את לא צריכה להתערב בחיים של האדונים.
אסטפניה: אני יודעת אבל לפי דעתי הוא מאוהב בה.
מרתה: נינייה…
אסטפניה: כן כן,אנחנו לא צריכים להתערב,אני יודעת
מרתה: לכי לפתוח את הדלת.
אסטפניה: כן,גברתי.
מרתה: איי,הילדה הזאת תשגע אותי.
חימנה: שלום.
אסטפניה: שלום,העלמה חימנה.
חימנה: ופונצ'ו? כשהיא מחפשת אותו
אסטפניה: הוא אמר לי להודיעה לך שהוא מחכה לך בגינה.
חימנה: תודה.
אסטפניה: תרצי לשתות משהו?
חימנה: כן,מיץ קר,בבקשה.
אסטפניה: עם קרח?
חימנה: כן,תודה.
אסטפניה: אני כבר מגישה לך,ברשותך.
חימנה: פרופיו.
אלפונסו ישב מול הברכה שמשקיף לים ואמר "נסעת בסוף.. מעניין מה אתם עושים עכשיו? איי,אנני,רק אל תתמסרי לו,בבקשה,רק לא זה כי זה פשוט.. יהרוג אותי." כשהוא מדבר בלב
חימנה: פונצ'ו…
אלפונסו: חימנה.
חימנה: מה שלומך?
אלפונסו: לא טוב.
חימנה: מה קרה? תספר לי,לידידה שלך.
אלפונסו: אנני,נסעה עם,פאבלו,לחופשה.
חימנה: ו..? הם זוג וזה טבעי.
אלפונסו: הבעייה שאני לא יכול לסבול את זה.
חימנה: פונצ'ו,אתה יותר מידי דואג לה בתור בן דוד.
אלפונסו: אני דואג לה כי אני אוהב אותה.
חימנה: כמו אח,אני יודעת.
אלפונסו: לא,כמו שגבר אוהב אישה ככה אני אוהב אותה.
חימנה הייתה בשוק ואפילו דמעות חנקו את גרונה אבל היא התאפסה על עצמה ואמרה "אי… זה לא יכול להיות את…"
אלפונסו: בני דודים,אני יודע אבל בלב לא שולטים והלב שלי התאהב בה.
אסטפניה: סליחה,המיץ.
חימנה: תודה! והיא שתה מהר את המיץ
תגובות (2)
יפה. אהבתי
תודה. שמחה שאהבת..