אנהי- פרק 18
בית של מריאנו:
מריאנו: כריס?! סוף סוף רואים אותך. שהוא פותח את הדלת
כריסטופר: עבודה…
מריאנו: כנס.
כריסטופר: תודה.
מריאנו: קרה משהו?
כריסטופר: לא,באתי סתם.
מריאנו: נו באמת,כריס,אני מכיר אותך.
כריסטופר: ההריון של,גבי,זה מה שקרה.
מריאנו: מה איתה? לא,אל תגיד לי שהיא הפילה!
כריסטופר: לא לא,זה לא זה.
מריאנו: אז?!
כריסטופר: אני לא יודע למה אבל כבר כמה ימיים אני חושב אולי זה לא הילד שלי?
מריאנו: אבל סיפרת לי שבאותו היום שרבת עם,דולסה,אז אתם הייתם ביחד.
כריסטופר: כן,עזוב אני סתם מדמיין דברים.
מריאנו: אתה לא רוצה אותו,נכון?
כריסטופר: זה לא העיניין שאני לא רוצה אותו פשוט לא חשבתי שממנה,אתה מבין?
מריאנו: כן,אני יודע שילד זה אחריות מאוד גדולה כי אני מכיר את זה טוב בגלל אחי הקטן.
כריסטופר: אני לא מוכן עדיין להיות אבא.
מריאנו: אני מבין אותך,אחי,אבל הלכ יהיה טוב אתה עוד תיראה! והוא תפך לו על הכתף
באחוזת אלרקון:
אדוארדו: אנהי?..
אנהי: היי. כשהיא ניכנסת
אדוארדו: למה הפרצוף העצוב הזה?
אנהי: דול,כבר עברו כמה חודשים והיא אפילו לא הזיזה אצבע.
אדוארדו: היא בתרדמת וזה לא משהו שנירפא מהיום למחר זה לוקח זמן.
אנהי: כמה עוד? כמה עוד לחכות? נימאס לי כבר אני רוצה אותה איתי בריאה.
אדוארדו: גם אנחנו רוצים את זה אבל לצערנו אנחנו לא יכולים לעשות כלום.
אנהי: כבר נימאס לי לסבול,מתי יהיה לי שקט? מתי? והיא קמה והלכה לחדרה
אדוארדו: אני לא יודע,ילדתי,אבל שאת תדעי את האמת אני לא יודע מה יהיה איתך.
גבריאלה עמדה מאחורי הדלת של חדר העבודה ושמע הכל ואמרה "מה הדבר הנוראה הזה ש"האספנית" לא יכולה לדעת?!"
אדוארדו: מרתה!
מרתה: כן?
אדוארדו: תכיני משהו לאנני,בשביל שהיא תוכאל למה היא ניראת יותר מידי חלשה.
מרתה: אני כבר מכינה לה משהו,אדוני.
אדוארדו: אני יפתח,לכי. שהםשמעו את הפעמון
פאבלו: צהריים טובים,אדון אדוארדו.
אדוארדו: גם לך,היא למעלה.
פאבלו: תודה.
אדוארדו: פאבלו,אני צריך לשוחח איתך.
פאבלו: בבקשה.
אדוארדו: זה על,אנני.
פאבלו: כן.
אדוארדו: תישב,אני רוצה שהקשר שלכם מאוד רציני ושאתם אוהבים אחד את השני מאוד.
פאבלו: בשבילה אני מוכן לתת הכל אפילו את חיי עם צריך.
אדוארדו: אני שמח לדעת אבל אני רוצה לדעת עם אתה רואה אותה מוזרה,יותר מידי אימפולסיבית או משהו אחר?
פאבלו: לא,פשוט היא דואגת כל כך לדולסה,שהיא לא מוצאת מקום שקט.
אדוארדו: כן,אני יודע,אולי תיקח אותה לחופשה של ימיים שהיא תיצאה קצת מהשיגרה.
פאבלו: אני בספק עם היא תסכים כי היא לא תשאיר את,דול,כרגע.
אדוארדו: תשאל אותה ותנסה שהתשובה תהיה חייובית כי כואב לי ליראות אותה כל כך חלשה ועצובה.
פאבלו: גם לי,אני מבין אותך.
אדוארדו: טוב.. אני הולך לעבודה ותחזיר לי תשובה.
פאבלו: אין בעייה,יום טוב.
אדוארדו: גם לך.
בבית של גבי:
גבי: לוסיה??!!
לוסיה: כן כן,האחת והיחידה!
גבי: אני לא מאמינה! והן התחבקו
לוסיה: חכי רגע,והבטן הזאת?!
גבי: אה,זה לא אמיתי.
לוסיה: את עושה הצגה או דמות בהיריון?
גבי: לא,בואי שבי ואני יספר לך הכל.
לוסיה: כן..
בבית של פרנקו:
מלווינה: אנדרס,מה אתה רוצה לאכול היום?
אנדרס: צ'יפב ושניצ'ל.
מלווינה: וזהו?
אנדרס: כן.
מלווינה: טוב לך לשחק בחדר שלך.
אנדרס: כן,אמא.
פרנקו: את ממשיכה בהתעלמות?
מלווינה: עד שאתה לא תגלה לי במה אתה עוסק אז כן.
פרנקו: אני לא עוסק בשום דבר שאת לא יודעת.
מלווינה: כן? מוזר לפני כמה ימים מצאתי אצלך פטק עם מספר טלפון של בלש.
פרנקו: את חיטטת לי בדברים?
מלווינה: אני מכבסת לך את הבגדים וזה ברור שאני בודקת את הכיסים לפני.
פרנקו: נכון…
מלווינה: עכשיו תגיד לי למה אתה צריך בלש?
פרנקו: בשביל כלום.
מלווינה: מה אתה מחפש? או יותר נכון את מי אתה מחפש?
פרנקו: אני לא מחפש כלום ובטח שלא אף אחד.
מלווינה: אני לא עד כדאי כך בורה בשביל להבין שכששוכרים בלש זה בשביל לחפש משהו.
פרנקו: אני צריך ללכת.
מלווינה: כמו תמיד,אתה הולך כשאתה לא רוצה לענות על השאלות שלי.
פרנקו: ביי,אהובתי. והוא יצאה
מלווינה: אני עוד הגלה הכל,פרנקו,הכל!
בחזרה לגבי:
לוסיה: את כל זה עשית בשביל גבר?
גבי: כן,וכריס הוא לא סתם גבר הוא מיוחד.
לוסיה: אני לא מאמינה לך.
גבי: זה אמיתי ורציני.
לוסיה: והוא האמין?
גבי: ברור,שחקתי ת'תמימה והשבררית והוא נפל בפח.
לוסיה: ומה תעשי אחרי שזה צריך להסתיים?
גבי: סיכמתי עם איזו אחת שתמסור לי את הילדה שלה אחרי הלידה.
לוסיה: והיא הסכימה?
גבי: מי לא יסכים למיליון דולר?
לוסיה: מיליון דולר? מאיפה יש לך סכום כזה?
גבי: עשיתי הרבה קמפיינים ששווים מיליונים.
לוסיה: נישאר לך כסף לחיות?
גבי: כן,יש לי עוד מיליון בבנק.
לוסיה: הבנתי,אין לך מישהו להכיר לי?
גבי: את אח של,כריס,הוא חתיך הורס עם לא,כריס,הייתי יוצאת איתו.
לוסיה: אחר כך נדבר על זה.
גבי: לו,כמה התגעגעתי אלייך!
בחזרה לאחוזה:
פאבלו: אפשר?
אנהי: כן,בטח. שהיא שוכבת במיטה
פאבלו: מה שלומך?
אנהי: עייפה אבל בסדר.
פאבלו: אני רואה,את יותר מידי חלשה.
אנהי: אני לא רוצה לדבר על זה,איך אתה?
פאבלו: עכשיו שאני איתך יותר טוב.
אנהי: מה הייתי עושה בלעדייך? והיא מלטפת את פניו
פאבלו: אולי היית עכשיו שוכבת כאן ומשתעממת.
אנהי: זה בטוח. והם צחקו
פאבלו: אנני,את יודעת על מה חשבתי?
אנהי: על מה?
פאבלו: אולי ניסעה,אני ואת ליומיים שלוש רחוק מכאן.
אנהי: בשמחה אבל אני לא יכולה ללכת עכשיו ואתה יודע את זה טוב מאוד.
פאבלו: אבל זה יומיים.
אנהי: אני לא יכולה.
פאבלו: אז אני מודיעה לך שמחר אני מפליג ויש לך את כל היום לחשוב.
אנהי: ואתה מפליג לבד?
פאבלו: עם את תצטרפי לא ועם את לא תבואי אז כן.
אנהי: הייתי שמחה לעשות את זה אבל אני לא יכולה.
פאבלו: אני הולך,תחשבי על זה.
אנהי: בסדר,צ'או.
פאבלו: ביי. הוא נשק לה והלך
גבי: כל כך התגעגעתי אלייך!
לוסיה: גם אני.
גבי: ספרי איך היה לך?
לוסיה: היה טוב רק שכל הזמן עבדתי.
גבי: טוב בשביל זה נסעת.
לוסיה: כן,פגשתי שמה מישהו שהוא מזה דומה ל..
גבי: דניאל?
לוסיה: כן.
גבי: עוד לו שחכת אותו?
לוסיה: בחיים אני לא השכח אותו כי הוא האהבה הראשונה שלי.
גבי: אותו הדבר אצלי עם,כריס.
לוסיה: דווקא איתנו זה קרה?
גבי: כן,תמיד לבד ונילחמות בשביל לשרוד.
לוסיה: מה עם ההורים שלך?
גבי: כלום,אותו הדבר עדיין לא מוכנים לקבל אותי בגלל מה שקרה.
לוסיה: עדיין הקטע עם אח שלך?
גבי: כן,גבריאל,בשבילם היה הכל ועדיין ככה.
לוסיה: אבל את לא קשורה לזה.
גבי: כמה אני יכולה להגיד להם את זה,זה לא עוזר.
לוסיה: אבל הוא טבעה ואת לא יכול להציל אותו בגלל שאת בעצמך לא ידעת מה קרה.
גבי: התמונה שהם ראו נישארה להם חרוטה במוח שהחריטה הזאת אומרת שאני לא עשיתי כלום בשביל לעזור לו.
לוסיה: את חייבת לדבר איתם ולהסביר להם הכל זה לא הוגן שהם יעשו לך את זה.
גבי: אני כבר רגילה לזה.
לוסיה: אבל..
גבי: עזבי,כל החיים שלי הייתי לבד והיחידה שהייתה איתי זאת,דודה מריסה,אבל גם היא הלכה לי.
בחברת אלרקון:
אדוארדו: כל החומרים עוברים וזה טוב למרות שאני לא בטוח לגבי החומר השני,החדש.
כריסטופר: כן..
אדוארדו: אז מה אתה מציעה שנעשה?
כריסטופר: כן..
אדוארדו: מה כן? כריס,אני מדבר איתך.
כריסטופר: סליחה,דוד,פשוט אני לא מרוכז.
אדוארדו: אני שם לב,מה קרה?
כריסטופר: בעיות.
אדוארדו: גבי או דול?
כריסטופר: הכל,גבי דול,ועוד הרבה דברים.
אדוארדו: ואחד מהם זה ההיריון של,גבי,נכון?
כריסטופר: כן,תיראה,דוד,אין לי בעייה לחנך או לדאוג לו פשוט אני לא מוכן עדיין..
אדוארדו: להיות אבא,אני יודע,בני,זאת אחריות מאוד גדולה למרות שלי אין ילדים אבל חינכתי אותכם וזה מאוד לא קל.
כריסטופר: אז מה אני יעשה?
אדוארדו: אני חושב שאתה צריך להתחתן איתה בשביל שתוכל להעניק לילד הזה שם ובית.
כריסטופר: אני יכול לעשות את כל זה מבלי להתחתן.
אדוארדו: כן,אבל ככה זה יהיה יותר מסודר.
כריסטופר: אבל אני אוהב את,דול.
אדוארדו: אני יודע,אבל כרגע הילד הזה שלא אשם בשום דבר יותר חשוב.
כריסטופר: אני מבולבל.
אדוארדו: תחשוב על זה טוב ואז תחליט,אני לצידך תמיד.
כריסטופר: אני יודע.
בבית החולים:
סולדד: בתי,היום אבא שלך בא ושאל לשלומך.
דולסה: כאילו אני חשובה בשבילו.
סלדד: והוא ניראה כל כך עצוב ללא..לא יודעת אפילו איך להגיד את זה.
דולסה: זה מגיעה לו בגלל לא הסבל שעברנו.
סולדד: העם היית מוכנה לסלוח לו?
דולסה: בחיים לא!
סולדד: איי,דול,הבית כל כך ריק בלעדייך חסר שמה את הצחוק שלך ואותך.
דולסה: הייתי עושה הכל בשביל להיות עכשיו בבית,אמא.
אנהי: דודה..
סולדד: ילדתי.
אנהי: מה שלומך?
סולדד: מחכה שיקרה נס.
אנהי: למה שלא תלכי לנוח? אני נישארת.
סולדד: בסדר,רק בגלל שאני לא מרגישה היום טוב.
אנהי: שתית את הטרופות שלך?
סולדד: כן.
אנהי: עכשיו לכי הביתה תעשי מקלחת חמה ונעימה ותלכי לנוח.
סולדד: בסדר.
אנהי: אני יבדוק.
סולדד: ביי.
אנהי: צ'או.
דולסה: מה קרה הפעם,אחותי?
אנהי: דול,אני לא יודעת מה לעשות היום,פאבלו,בא אליי והציעה לי להפליג איתו מחר והוא נתן לי זמן לחשוב עד מחר,מה אני יעשה?
דולסה: את חייבת ללכת איתו,אנני,אל תפספסי הזדמנות כזאת.
אנהי: מצד אחד אני רוצה אבל מצד שני אני לא רוצה להשאיר אותך.
דולסה: אל תידאגי לי אני יהיה בסדר יש המון אנשים לצידי.
אנהי: מה לעשות? מה?
בבית קפה "מוי ביין":
פרנקו: יש חדש?
אנטוניו: הכל אותו הדבר.
פרנקו: אני צריך את הכתובת של האחוזה.
אנטוניו: למה? כלומר,מה כוונתך?
פרנקו: אני צריך לדעת.
אנטוניו: אתה מתכוון ללכת לשם?
פרנקו: לא לא,אני פשוט רוצה לדעת איפה הם גרים בכל זאת זאת המשפחה שלי.
אנטוניו: אני הולך שנייה לשירותים.
פרנקו: בסדר.
אדוארדו: כן,אנטוניו.
אנטוניו: אני לא יודע מה לעשות,אדוני,הוא ביקש את הכתובת של האחוזה.
אדוארדו: הוא מתכוון להגיעה?
אנטוניו: לא,הוא רק רוצה לדעת איפה המשפחה שלו גרה,טוב זה מה שהוא אומר.
אדוארדו: נעשה ככה אתה תיתן לו את הכתובת אבל תעקוב אחרי כל צעד שלו.
אנטוניו: אתה בטוח,אדוני?
אדוארדו: אני לא בטוח בשום דבר ובגלל זה אני לוקח סיכון.
אנטוניו: בסדר,אני אעשה כל מה שאמרת.
אדוארדו: עם משהו תתקשר.
אנטוניו: ביי.
פרנקו: התעקבת.
אנטוניו: פגשתי מישהו מוכר.
פרנקו: אה הא,נו יש לך את הכתובת?
אנטוניו: כן,אני ישלח לך למייל.
פרנקו: בסדר,נדבר כבר.
אנטוניו: יום טוב.
פרנקו: גם לך.
בחזרה לבית החולים:
אנהי: מה לעשות? מה?
דולסה: לכי,את עושה מעשה טיפשי עם את לא הולכת!
אנהי: אני חושבת שאת לא תכעסי עליי עם אני יעזוב אותך ליומיים,נכון?
דולסה: בכלל לא,זה לא הוגן שבגללי את לא תלכי להיות עם מישה שמעניק לך המון אהבה.
אנהי: לא לא,עדיף שאני לא הילך.
דולסה: איי,אנני!
אנהי: לא אני הילך,זהו החלטתי.
דולסה: תודה לאל!
אנהי: תה אמו,אמיגה.
דולסה: גם אני אותך,טיפשונת.
תגובות (0)