אנהי- פרק 16

באחוזת אלרקון:
מרתה: אנני,ילדתי… כשהיא רואה אותה נכנסת
אנהי: היי.
מרתה: מה שלומה?
אנהי: היא בתרדמת עמוקה.
מרתה: דיוס מייו…
אנהי: אני לא יודעת מה לעשות. והיא מתיישבת עם דמעות
מרתה: אל תתיאשי כל כך מהר.
אנהי: אי אפשר לדעת מתי היא תתעור זה פשוט…
מרתה: תירגעי,את חייבת להיות חזקה בשבילה.
אנהי: אני רואה את,דודה סולדד,מתייסרת בגלל המצב ואני נישברת מבפנים.
מרתה: נעשה ככה,לכי להתקלח ואנ יכין לך ארוחה חמה.
אנהי: תודה,אבל אני לא רעבה.
מרתה: ילדתי,את צריכה לאכול משהו הקיבה שלך ריקה כמה יומיים.
אנהי: אני עולה להתקלח.
מרתה: לכי.
גבריאלה: חשבתי שכבר לא תחזרי.
אנהי: זה החלום שלך,נכון.
גבריאלה: סוף סוף אני צסכימה איתך.
אנהי: אז תמשיכי לחלום.
גבריאלה: תראי,ממזרה,אני ירשה לך לדבר אליי ככה.
אנהי: תראי,גברת,אין לי כוח לריב איתך ולא את הזמן הזה.
גבריאלה: את תראי שיום אחד את תלכי מכאן ואני יהיה הראשונה שתיפרד ממך.
אנהי: איך שאמרתי לך,תמשיכי לחלום!
גבריאלה: חצ… אני לא סובלת אותה יותר!!

בבית המלון:
פרנקו: אנחנו לא הולכים לאכול היום?
מלווינה: אנדרס,אני בא.
פרנקו: עכשיו את מתנהגת כמו ילדה קטנה?
מלווינה: סיימת?
פרנקו: לא.
מלווינה: אני כן,עזוב אותי.
פרנקו: דיוס…
****" הלו?
פרנקו: אני צריך שניפדש.
****: בבקשה,מתי.
פרנקו: בעוד חצי שעה בבית הקפה "לוס".
****: אין בעייה.
מלווינה: אתה יוצאה?
פרנקו: כן,את צריכה משהו?
מלווינה: לא,רק רציתי להגיד לך שהיום אני הולכת לחפש לנו בית.
פרנקו: תעשי מה שאת רוצה.
מלווינה: תודה,בעלי היקר.
פרנקו: אני מעדיף בלי ציניות.
מלווינה: זה מה שאני יכולה.
פרנקו: ביי,אנדרס,ביי.
אנדרס: אתה הולך?
פרנקו: כן ו…
מלווינה: אל תבטיח לו משהו שלא תקיים שוב.
פרנקו: ביי,אלוף.
אנדס: ביי.

בשכונת "לה וידה":
קרינה: אדוארדו?! שהיא פתחה את הדלת
אדוארדו: היי,מה שלומך?
קרינה: הכל טוב ואיתך?
אדוארדו: גם,אני צריך לדבר איתך.
קרינה: כן,בבקשה,כנס.
אדוארדו: תשבי,אני יודע מה אני אומר לך.
קרינה: מה קרה? אתה מפחיד אותי.
אדוארדו: מדובר בפרנקו,אחי החורג והאבא של,אנני.
קרינה: על מה אנחנו יכולים לדבר על מנוח?
אדוארדו: זהו שלא,הוא לא מת.
קרינה: אדוארדו,אתה בסדר? איך אתה אומר לי דבר כזה?
אדוארדו: לפני מספר שבועות שכרתי בלש בשביל שיחקור עליו כי רציתי לדעת איך הוא היה בגלל שאף פעם לא היה ביניינו קשר רציני והוא גילה שהוא בעצם חיי ולא מת כפי שאנחנו חושבים.
קרינה: אני לא מבינה איך זה יכול להיות כי אנחנו קברנו אותו במו עיניי ראיתי איך קברו אותו.
אדוארדו: אני יודע,אבל הוא עשה הכל בשביל זה יהיה אמין ושלא נפקפק בזה.
קרינה: עם הוא לא מת אז איפה הוא יכול להיות?
אדוארדו: בכל השנים האלה הוא גר בארה"ב עם המשפחה שלו.
קרינה: איזה משפחה? המשפחה שלו כאן.
אדוארדו: זאת הסיבה שהוא עשה את כל מה שהוא עשה.
קרינה: אתה מוכן להסביר את עצמך?
אדוארדו: הוא התחתן עם אישה אחרת ויש להם בן.
קרינה: אבל זה עברה על החוק זה…
אדוארדו: כן,ביגמיה.
קרינה: אני לא לא מבינה איך הוא העז לעשות דבר כזה ועוד שאליסיה אישתו והבת שלו בכו על מותו.
אדוארדו: אין לי כבר מילים בשביל לתאר את זה.
קרינה: אנני,היא יודעת?
אדוארדו: לא,אני לא מעז לעשות את זה.
קרינה: יותר טוב,לא נגיד לה כלום…
אדוארדו: אבל…
קרינה: בינתיים לא,בבקשה,אני יודעת מה אני אומרת.
אדוארדו: בסדר.

בבית הקפה "לוס":
פרנקו: מה שלומך?
****: נעים מאוד,אנטוניו.
פרנקו: פרנקו אלרקון.
אנטוניו: בשביל מה אתה צריך את השירות שלי?
פרנקו: ראיתי מודע שלך ולכן התקשרתי אלייך.
אנטוניו: כן.
פרנקו: אני צריך שתעשה לי טובה,אני צריך שתאתר לי את הבת שלי,קוראים לה,אנהי פונטה.
אנטוניו: בת כמה היא?
פרנקו: היא בת 17,בלונדינית עם עיניים כחולות זה מה שאני זכר.
אנטוניו: כמה זמן לא ראית אותה?
פרנקו: 12 שנה.
אנטוניו: אני העשה כל מה שביכולתי.
פרנקו: אני מחכה לטלפון ממך.
אנטוניו: אין בעייה,להת'.
פרנקו: ביי.
אנטוניו: אדוני,הוא התחיל בחיפושים אחרי הבת.
אדוארדו: מה הוא אמר לך לעשות?
אנטוניו: לאתר אותה.
אדוארדו: אוקיי,ניפגש אצלך בעוד חצי שעה.
אנטוניו: בסדר.
אדוארדו: הוא כבר התחיל לחפש אחר,אנני.
קרינה: איך אתה יודע?
אדוארדו: עכשיו דיברתי עם הבלש וכניראה,פרנקו,שכר אותו בשביל שיאתר אותה.
קרינה: מה הוא חושב שהיא תסלח לו על זה?
אדוארדו: אני לא יודע מה הכוונות שלו.
קרינה: אני לא רוצה לדעת מה יקרה שהיא גלה את כל האמת.
אדוארדו: גם אני חושב על זה כל הזמן.
קרינה: סליחה,אתה רוצה לשתות משהו?
אדוארדו: לא,אני צריך ללכת,תודה.
קרינה: תשמור על עצמך,ביי.

בחזרה לאחוזה:
פאבלו: היי.
אסטפניה: תכנס.
פאבלו: את יכולה להודיעה לאנני,שאני כאן.
אסטפניה: היא בחדר שלה,אתה לא רוצה לעלות אלייה?
פאבלו: את צודקת,תודה.
אסטפניה: בבקשה,הוא כזה חתיךך!
אנני: כן… שהיא שמע דפיקה
פאבלו: אפשר?
אנני: כן,בטח.
פאבלו: מה שלומך? והוא מנשק אותה
אנני: אחרי המקלחת יותר טוב.
פאבלו: אכלת?
אנני: לא,אני לא רעבה.
פאבלו: לא אכלת יומיים,את חייבת לאכול.
אנני: לא,אני בסדר.
פאבלו: בואי,אני יכין לך.
אנני: אתה?
פאבלו: כן,אני מכין מרק הכי טעים שיש.
אנני: לא ידעתי שאתה יודע להכין אוכל.
פאבלו: אז עכשיו את תגידי עם זה טעים או לא.
אנני: עם זה ממך אז סבבה.
מרתה: ילדים,אתם צריכים משהו?
פאבלו: כן,את המטבח.
מרתה: בבקשה.
אנהי: מה שקורה זה שהיום,פאבלו,מכין לי אוכל.
מרתה: איי,מוצ'אצ'ו… רואים שהוא אוהב אותך באמת.
אנהי: אני בטוחה בזה.
פאבלו: ותהיי בטוחה בזה תמיד.
כריסטיאן: הולה,טפי,מה שלומך?
אסטפניה: בסדר,תודה.
כריסטיאן: פונצ'ו,נימצאה?
אסטפניה: כן,הוא בחדר שלו.
כריסטיאן: תודה,ביי.
אסטפניה: ביי.
אלפונסו: כן…
כריסטיאן: אפשר?… שהוא כבר בפנים
אלפונסו: כן,אחי.
כריסטיאן: מה קרה? למה בקשת שאני הבוא דחוף.
אלפונסו: אני כבר לא יכול לסבול את העובדה שאנני יוצאת עם,פאבלו.
כריסטיאן: אתה מאוהב בה,אחי,נכון?
אלפונסו: כן,אני אוהב אותה.
כריסטיאן: שמעה,אחי,היא בת דודה שלך זה כמו אחות ו…
אלפונסו: כן,אני יודע,אנחנו לא יכולים להיות ביחד אבל אני לא יכול לעשות כלום,בלב לא שולטים.
כריסטיאן: אני יודע אבל אתה צריך לשכוח אותה.
אלפונסו: איך?
כריסטיאן: אולי תיצאה עם חימנה ותנסה לשכוח אותה.
אלפונסו: חימנה? אבל היא כמו אחות בשבילי.
כריסטיאן: אבל זה לא ככה.
אלפונסו: אני לא רוצה לפגועה בה,באמת שלא.
כריסטיאן: ועם אתה תתאהב בה?
אלפונסו: עם הייתי מאוהב בה זה היה שונה אבל אני לא מרגיש כלפייה יותר מאשר אהבה של ידידות.
כריסטיאן: אז מה תעשה?
אלפונסו: אני חייב להתרחק מכאן לכמה ימיים,להיות לבד לחשוב קצת.
כריסטיאן: תיסעה לבית שיש לכם על החוף.
אלפונסו: כן,אבל אל תגיד לאף אחד איפה אני יהיה כי אני לא רוצה הפתעות.
כריסטיאן: תסמוך עלי.
אלפונסו: תמיד עשיתי את זה.
כריסטיאן: הכל יהיה טוב,אתה תיראה.
אלפונסו: אני הולך לדבר עם דודי,תודה,אחי. ויצאה
כריסטיאן: אחי,כבר פגעת בחימנה עם הידיעה הזאת!
אנהי: זה מריח מצויין!
פאבלו: ועוד לא טעמת את זה.
אנהי: אני כבר רוצה לטעום.
פאבלו: עוד כמה דקות וזה מוכן.
אלפונסו: מרתה… מרתה.. והוא שומעה צחוק מהמטבח
פאבלו: טוב,לפחות אני מצליח להצחיק אותך.
אנהי: כן,וזה לא קל שתדע לך.
פאבלו: שמתי לב.
אנהי: תה אמו…
פאבלו: ואני אותך! והו נישק אותה
אלפונסו: אין לכם מקום אחר לעשות את זה?
אנהי: אחח..
פאבלו: אנחנו לא עושים כלום.
אנהי: וזה גם הבית שלי אז אני יכולה להיות באיזה מקום שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה.
אלפונסו: אני כבר לא מזהה אותך,אנני.
אנהי: השתנתי וזה בזכותו,בזכות,פאבלו,שגרם לי להבין הרבה דברים.
פאבלו: אחי,עזוב או…
אלפונסו: אתה עוד מעז לקראו לי "אחי" אחרי כל זה?
פאבלו: אחרי מה? אני לא מבין.
אלפונסו: אחרי שלקחת לי את הבחורה שלי!
אנהי: מה?!

בבית המלון:
פרנקו: שלום.
מלווינה: אני הולכת לקלח את,אנדרס.
פרנקו: חכי,אנחנו לא יכולים להמשיך לריב.
מלווינה: אז איך אתה חושב שאנחנו צריכים להמשיך? כגרושים.
פרנקו: מה פיתאום,אני אפילו לא חשבתי על זה.
מלווינה: אז…?
פרנקו: אני מבקש סליחה,אני יודע שלא התנגתי טוב וכל זה אבל תביני אותי גם.
מלווינה: כמו תמיד,אני צריכה להבין אותך.
פרנקו: אני עובד בשביל שלא נצטרך לחיות ברחוב ובלי אוכל.
מלווינה: בחייך,מפרוייקט אחד אתה מרוויח מיליון אז אתה רוצה להגיד לי שזה לא מספיק?
פרנקו: אני רוצה להבטיח את החיים של הילד שלי.
מלווינה: סיימת?
פרנקו: לא,אני ר…
מלווינה: אני כן,לילה טוב.
פרנקו: מלווינה…

בבית החולים:
הרופא: שלום.
סולדד: מה שלום הילדה שלי,ד"ר?
הרופא: הכל אותו הדבר,גברת,אבל אני לא כאן בשביל זה.
פקונדו: אז בשביל מה?
הרופא: עשינו בדיקה כללית ולמזלנו אין אפשרות שהיא תתעורר והיא תהיה משותקת.
סולדד: באמת?!
הרופא: כן.
פקונדו: לפחות בשורה אחת טובה.
הרופא: ועם אתם רוצים לראות אותה אז בבקשה.
פקונדו: אני היכנס.
סולדד: לך.
הרופא: נתראה יותר מאוחר.
סולדד: תודה,ד"ר.
הרופא: ברשותך.

אצל אדוארדו:
אנטוניו: וזה מה שהא בקש שאני יעשה.
אדוארדו: אז נעשה ככה אתה תיתן לו את כל הפרטים וניראה מה הוא יעשה.
אנטוניו: אתה בטוח?
אדוארדו: כן,אני רוצה לדעת מה הכוונות שלו.
אנטוניו: אז אני התקשר אליו עכשיו.
אדוארדו: מצויין.
אנטוניו: אדון פרנקו?
פרנקו: כן,אני שומע.
אנטוניו: יש לי את כל הפרטים עלייה.
פרנקו: כל כך מהר?
אנטוניוף אתה בקשת,לא?
פרנקו: כן,אתה יכול לשלוח לי הכל למייל שלי?
אנטוניו: ברור.
פרנקו: אני מחכה.
אנטוניו: אני כבר שולח.
פרנקו: תודה!
מלווינה: מה אתה עושה?
פרנקו: כלום,אני הולך להתקלח.
מלווינה: אני הברר הכל ועכשיו. והיא חיפשה בג'קט שלו

בחזרה לאחוזה:
אנהי: מה אמרת?
אלפונסו: שמעת נכון,אני מאוהב בך!
פאבלו: איך אתה מעז להגיד את זה בפני?
אלפונסו: זאת האמת ואני לא ישתוק!
פאבלו: הפעם הגזמת ונכון חבר לא לוקח לחבר את הבחורה שלו.
אלפונסו: לפחות אתה מודה לזה.
פאבלו: אני לא מודה בכלום כי אתה לא חבר שלי כי חבר אמיתי לא היה עושה את זה!
אלפונסו: מה אתה מנסה להגיד?
אנהי: ח'ברה,תירגעו.
פאבלו: אני לא מנסה להגיד כלום כי כבר אמרתי לך הכל!
אלפונסו: אליי אתה לא תדבר ככה! והוא החטיף לו בוקס
אנהי: פאבלו!… אלפונסו! בנים תפסיקו! שהיא מפרידה בניהם
פאבלו: בוא ניראה עם אתה גבר!
אנהי: דיי! והיא עומדת בניהם
אלפונסו: בעוד חצי שעה בים.
פאבלו: אין בעייה.
אנהי: לא,פאבלו,בוא לכאן!
פאבלו: אני לא הולך להשאיר את זה ככה,אנני,וכדאי שלא תתערבי.
אנהי: אתה לא הולך לריב איתו.
פאבלו: אני מצטער,אבל אני לא יקשיב לך הפעם.
אנהי: פאבלו!…
כריסטיאן: מה קרה,אחי?
אלפונסו: רבתי עם פאבלו ואנחנו הולכים על דו קרב.
כריסטיאן: פאבלו? למה?
אלפונסו: בגלל,אנני.
כריסטיאן: אתה תריב בשביל בחורה?
אלפונסו: זאת לא סתם בחורה.
כריסטיאן: אני איתך,אחי.
אלפונסו: לא,זה בניינו.
כריסטיאן: תן לי לפחות ללוות אותך.
אלפונסו: אין בעייה.
אנהי: תשמע,פאנצ'ו,אתה נישאר כאן ולא הולך לשום מקום!
אלפונסו: עכשיו את תראי איך מפוצצים את החבר שלך.
אנהי: אתם לא הולכים לריב.
אלפונסו: את זה עוד ניראה!
כריסטיאן: הוא באמת עצבני.
אנהי: ואתה לא תעשה כלום?
כריסטיאן: סוריי אבל במצב כזה עדיף לא לדבר איתו.
אנהי: אני לא הולכת להשאיר את זה ככה.
כריסטיאן: יהיה כאן בלגן שלם!