אנהי- פרק 14

בבית החולים:
סולדד: למה הם לא יוצאים ואומרים לנו משהו?
פקונדו: סולה,זה ניתוח וזה מאוד מסובך זה לוקח כמה שעות.
קרינה: אני הולכת להביא לך קפה.
סולדד: איך זה יכל לקרות? למה דווקא לה?
פקונדו: תירגעי. והוא מחבק אותה
אנהי: דודה סולדד,מה קרה?
סולדד: אנני,ילדתי! והיא קמה לחבק אותה
אנהי: מה קרה?
פקונדו: דול,עברה תאונה וכרגע מנתחים אותה.
אנהי: איך זה קרה?
פקונדו: אנחנו לא יודעים כלום.
****: סליחה,אתם המשפחה של הנערה שכרגע נמצאת בניתוח? וכולם הפנו את מבטם אליו
פקונדו: כן,מי אתה?
****: שמי הוא,גרגוריו דופלה,ואני זה שדרס אותה…
סולדד: איך עשית את זה?
גרגוריו: גברת,אני נסעתי ופתאום היא הופיעה לי באמצע הכביש ולא הצלחתי לבלום בזמן,אני מצטער.
סולדד: הכל בגללך!
אנהי: דודה,סדנק,קח אותה אני ידבר איתו.
פקונדו: בואי,סולה.
אנהי: עכשיו אתה יכול להסביר יותר טוב?
פאבלו: אנני… כשהיא דיברה בטון קצת עצבני
גרגוריו: הייתי בחזרה לביתי והרחוב היה חשוך ופתאום הנערה הזאת הופיעה באמצע הכביש וכשהבנתי שאני לא יכול לבלום בזמן התחלתי לצפור אך היא המשיכה ללכת מבלי להקשיב לצפירה.
אנהי: תודה שהבאת אותה לבית החולים.
גרגוריו: אני השלם הכל,את כל מה שצריך כי זה קרה בגללי.
פאבלו: לא,אדוני,אל תאשים את עצמך כי זה היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
גרגוריו: תודה,נער. באותו הרגע הרופא יצא מחדר הניתוח
אנהי: ד"ר,מה שלומה?
הרופא: את מהמשפחה שלה?
אנהי: כן.
הרופא: למזלנו היא יצאה מכלל סכנה אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה שהיא תתעורר.
פאבלו: מזאת אומרת?
הרופא: המכה שהיא קיבלה הייתה מאוד חזקה ואנחנו לא יודעים איך הגוף שלה יגיב שהיא תתעורר.
אנהי: היא יכולה להיות משותקת?
הרופא: אני חושש מזה אולי הרגליים שלה יהיו משותקות.
אנהי: לא… לא…
פאבלו חיבק אותה ואמר "ששש… הכל יהיה בסדר."
גרגוריו: אני מצטער. והלך
אנהי: איך אני יגיד את זה לאמא שלה?
פאבלו: היא צריכה לדעת את האמת,עיניים יפות.
אנהי: אתה צודק.
סולדד: לא,תגידי לי שזה לא נכון! כשאנהי סיפרה לה הכל
אנהי: אנחנו עדיין לא בטוחים זה מה שהרופא אמר,הכל תלוי בה עכשיו.
פקונדו: עכשיו נשאר להמתין רק שהיא תתעורר.
קרינה: ומתי זה יקרה?
פאבלו: היא אחרי ניתוח וצריך לעבוד 24 שעות בשביל שהיא תתעורר.
קרינה: סליחה,אבל מי אתה?
אנהי: לא אמרתי לכם זה,פאבלו מרטינז,החבר שלי.
פקונדו: ממתי? אפילו לא אומרת לנו.
אנהי: סנדק…
פקונדו: הבנתי.
סולדד: אתה ניראה אדם טוב,תשמור על האוצר הזה שיש לך עכשיו.
פאבלו: אני מבטיח.

למחרת,באחוזת אלרקון:
אדוארדו: בוקר טוב,טפי.
אסטפניה: בוקר טוב,אדוני.
אדוארדו: כולם ישנו בבית?
אסטפניה: כן,כולם חוץ מאנני.
אדוארדו: אז איפה היא?
אסטפניה: היא יצאה באמצע הלילה.
אדוארדו: לאין היא יצאה באמצע הלילה?
אסטפניה: אני לא יודעת,אדוני.
אדוארדו: אין לה גם פלאפון בשביל להתקשר.
אסטפניה: אולי תתקשר לחבר שלה,פאבלו.
אדוארדו: אין לי את המספר שלו.
אסטפניה: הוא חבר של,אלפונסו,אז בטוח יש לו.
אדוארדו: אני עולה עליו.
מרתה: מה קרה?
אסטפניה: כלום.
אדוארדו: פונצ'ו… כשהוא מעיר אותו
אלפונסו: מה? כשהוא עם עיניים עצומות
אדוארדו: אני צריך את המספר של,פאבלו,החבר של,אנני.
אלפונסו: תקח ממנה.
אדוארדו: אני צריך את המספר שלו בשביל לדעת עם היא איתו.
אלפונסו: היא בבית,דוד.
אדוארדו: לא,היא הלכה באמצע הלילה ואני לא יודע לאין.
אלפונסו: רגע… והוא לקח את הפלאפון שלו
אדוארדו: לאין היא יכלה ללכת?
אלפונסו: זה מחייג.
אדוארדו: תודה… הלו?
פאבלו: כן?
אדוארדו: בוקר טוב,פאבלו,מדבר הדוד של,אנני,היא איתך?
פאבלו: שלום,אדוני,כן היא איתי.
אדוארדו: אתה יכול להעביר לה את הפלאפון.
פאבלו: בבקשה.
אדוארדו: אנני,איפה את? שמעתי שהלכת באמצע הלילה.
אנהי: כן,סליחה שלא אמרתי לך פשוט מהרתי…
אדוארדו: קרה משהו?
אנהי: כן,דול,עברה תאונה בלילה.
אדוארדו: מה?! איך?!
אנהי: איך שהבנו מהנהג היא הופיעה באמצע הכביש והוא לא הצליח לבלום.
אדוארדו: באיזה בית חולים אתם נימצאים?
אנהי: בבית החולים "לוס".
אדוארדו: אני כבר מגיעה לשם.
אנהי: צ'או.
פאבלו: הכל טוב?
אנהי: כן,פשוט הוא דאג לי.
פאבלו: בואי לכאן. והוא חיבק אותה
אנהי: אני רוצה לראות אותה כבר.
פאבלו: היא חזקה והיא תבריאי,אני אוהב אותך.

בבית החולים:
אנהי: תייה סולדד,אולי תלכי הביתה תתקלחי ותנוחי קצת.
סולדד: לא,אני לא רוצה לזוז מכאן.
פקונדו: אני הילך איתך ונחזור עוד שעתיים שלוש מקסימום.
סולדד: אני רוצה להיות לידה שהיא פוקחת את העיניים.
אנהי: זה יקרה בעוד כמה שעות בינתיים לכי תנוחי.
קרינה: באותו ההיזדמנות גם אנחנו ננחו קצת.
סולדד: ומי הישאר?
אנהי: אני,תעשי זאת בשבילי,אני לא רוצה שתפגעי בבריאות שלך.
קרינה: בואי…
סולדד: בסדר,עם משהו תתקשרי מיד.
אנהי: אין בעייה.
פקונדו: נזוז?
סולדד: כן.
קרינה: אנני,עם משהו תתקשרי אליי.
אנהי: בסדר,לכו.
פקונדו: ביי.
אנהי: צ'או. והם הולכים
פאבלו: אולי גם את תלכי לנוח?
אנהי: לא,אני לא יזוז מכאן עד שהיא לא תפקח את העיניים. כשהיא מתיישבת באחד הכיסאות שבמסדרון
פאבלו: את תתמוטתי ככה.
אנהי: אני יהיה בסדר,אל תדאג. והיא מנשקת אותו
פאבלו: רוצה אני הילך להביא לך משהו מהבית?
אנהי: לא,אני לא זקוקה לשום דבר.
פאבלו: בסדר. והוא התיישב לידה
אנהי: אתה לא הולך?
פאבלו: אני הישאר פה,לצידך.
אנהי: תודה. והיא שמה את ראשה על כתפו
פאבלו: אני אוהב אותך. וחיבק אותה

בשדה התעופה:
מלווינה: סוף סוף,חשבתי שאנחנו כבר לא נגיעה.
פרנקו: עכשיו נילך למלון ואת תנוחי.
מלווינה: אנחנו נתגורר במלון?
פרנקו: כן,עם את רוצה את יכולה לחפש דירה ונישכור.
מלווינה: כן,אני מעדיפה להתמקם בדירה ולא במלון זה לא נוח.
פרנקו: איך שאת רוצה,אהובתי.
מלווינה: אתה יוצאה עכשיו?
פרנקו: כן,אני צריך לברר כמה דברים.
מלווינה: בסדר.
הבלש: אדוני?…
אדוארדו: כן?
הבלש: הם כבר כאן והם בדרך למלון.
אדוארדו: אני צריך שתברר באיזה מלון הם נימצאים וכל צעד שלהם.
הבלש: בסדר גמור.
אדוארדו: ביי.
הבלש: להת'.
אדוארדו: יש חדש?
פאבלו: לא,הם מחכים שהיא תתעורר.
אדוארדו: את לא מתכוונת ללכת לנוח?
אנהי: לא,דוד,אני מעדיפה להישאר כאן.
אדוארדו: אולי תלכי להתקלח?
אנהי: יותר מאוחר.
אדוארדו: טוב,אני חייב ללכת לחברה.
אנהי: לך.
אדוארדו: ניתראה בערב.
אנהי: צ'או.
אדוארדו: להת'.
פאבלו: איי…

בחזרה לאחוזה:
אלפונסו: כריס?… כריס?…
מרתה: חובאן אלפונסו…
אלפונסו: איפה,כריס?
מרתה: הוא לא נימצאה.
אלפונסו: הוא לא ישן בבית?
מרתה: לא.
אלפונסו: איפה הוא יכול להיות? והוא מחייג אליו
כריסטופר: הלו?…
אלפונסו: איפה אתה?!
כריסטופר: מי זה?
אלפונסו: אח שלך מי עוד יכול להיות.
כריסטופר: פונצ'ו,מה קרה?
אלפונסו: איפה אתה?
כריסטופר: אני? לא יודע.
אלפונסו: מזה לא יודע?
כריסטופר: גבי?… כשהוא ראה שהיא שוכבת לצידו
אלפונסו: מה,גבי,עכשיו?
כריסטופר: לא,כלום עזוב,קרה משהו?
אלפונסו: אתה לא יודע כלום?
כריסטופר: על מה?
אלפונסו: דול,עברה תאונה והיא שוכבת במצב קשה בבית החולים.
כריסטופר: מה?! מתי זה קרה?
אלפונסו: בלילה,אולי תבוא לכאן וזהו?
כריסטופר: אני כבר מגיעה,ביי.
אסטפניה: הכל טוב,אלפונסו?
אלפונסו: דול,עברה אתמול תאונה.
אסטפניה: מה?! איך היא?
אלפונסו: במצב קשה.
אסטפניה: אני הילך להתפלל שהכל יהיה בסדר.
אלפונסו: בסדר.
גבריאלה: מה כל המהומה הזאת?
אלפונסו: חברה של,כריס,עברה אתמול תאונה.
גבריאלה: גבי?
אלפונסו: לא,מאמא,את יודעת טוב מאוד על מי אני מדבר.
גבריאלה: ה"עלובה",החברה של "האספנית".
אלפונסו: אמא,זה לא הזמן מדובר בחיים של בנאדם.
גבריאלה: בסדר,מה קרה,אפשר לחשוב מי היא.
אלפונסו: היא ידידה שלי והיא מאוד חשובה.
גבריאלה: בסדר,בסדר.

בדירה של גבי:
כריסטופר: את מוכנה להסביר לי איך הגעתי לכאן?
גבי: אתה אמרת לי לבוא לקחת אותך אתמול מהמועדון "angeles".
כריסטופר: אני לא זוכר כלום.
גבי: היית שיכור בגלל זה.
כריסטופר: ולמה אנחנו ערומים?
גבי: אתה צריך הסבר?
כריסטופר: את ואני…שכבנו?
גבי: כן,אתה רצית.
כריסטופר: אני לא מאמין!
גבי: אני שאלתי אותך מה עם החברה שלך ואמרת שאין לך ושאתה רוצה לחזור אליי.
כריסטופר: אני אמרתי דבר כזה?
גבי: כן.
כריסטטופר: תשכחי מכל מה שאמרתי לך הייתי שיכור.
גבי: אתה לא יכול להגיד לי את זה אחרי מה שעשינו.
כריסטופר: הייתי שיכור,את לא מבינה.
גבי: תשמע,אני לא זונה שאתה בא אומר לי דברים יפים שוכב איתי ואחר כך אומר לי לשכוח הכל כי הייתי שיכור.
כריסטופר: לא,אני לא ידעתי מה אני עושה באותו הזמן,אני מצטער,אני חייב ללכת.
גבי: אבל…
כריסטופר: נדבר יותר מאוחר,ביי.
גבי: איי,כריס,נפלת בפח שלי עכשיו נעבור לשלב הבא.

בבית של חימנה:
חימנה: צ'אווה? שהיא פתחה את הדלת
כריסטיאן: אני צריך לדבר איתך.
חימנה: כנס…
כריסטיאן: שמתי לב להכל.
חימנה: למה אתה מתכוון?
כריסטיאן: פונצ'ו…
חימנה: מה איתו?
כריסטיאן: נו באמת,חים,אני לא טיפש למרות שאני ניראה ככה.
חימנה: אני לא מבינה לאין אתה חוטר.
כריסטיאן: את מאוהבת בו,נכון?
חימנה: לא,מה פיתאום מאיפה אתה ממצאי את זה?
כריסטיאן: חימנה גוטיירס,בבקשה.
חימנה: טוב,זה נכון.
כריסטיאן: ואת לא סיפרת לי כלום על זה?
חימנה: לא סיפרתי לאף אחד אפילו לא למאי.
כריסטיאן: אין בצב,אתן הבנות רק מדברו אז אני לא מאמין לך,תסלחי לי.
חימנה: אני רצינית,היא שמה לב רק ביום הולדת שלו.
כריסטיאן: ידעתי! עוד משם אני שמתי לב שיש משהו.
חימנה: צ'אווה…