אנהי- פרק 12

באחוזת אלרקון:
דולסה: אנני…
אנהי: אני צריכה ללכת,סליחה.
דולסה: לא,באתי לבקש סליחה על מה שאמרתי לך אתמול.
אנהי: זה בסדר,ביי.
דולסה: לא,אנני,אני לא התכוונתי להגיד את זה זה נפלט לי,סליחה.
אנהי: חשבתי שאת חברה אמיתי אבל עכשיו אני מבינה שאני לא יכולה לסמוך עלייך כי ברגע שאת מתחילה לחשוב עליי אחרת אז האמון הולך ונהיה יותר קטן.
דולסה: לא,אני לא חושבת לרגע שאת סנובית עשירה פשוט באותו הרגע לא האמנת לי ומתוך זעם אמרתי את מה שאמרתי לך.
אנהי: בכל זאת,אני בחיים לא הייתי חושבת לרגע להגיד לך ת'מילים האלה.
דולסה: מה כבר שחכת את כל מה שעברנו? ועוד מגיל קטן ותמיד נשבענו שלא משנה מה לא יפריד ביניינו ועכשיו את זאת שמפרה את השבועה.
אנהי: גם נשבענו להיות נאמנות זו לזו אבל את חשבת עליי משהו שאני בחיים לא יהיה ואת אחת שיודעת את זה טוב מאוד וזה הדבר שאני הכי לא סובלת שלא בוטחים במי שאני.
דולסה: אני מבטיחה לך לא לעשות את זה יותר.
אנהי: לא,עם זה קרה פעם אחת אז זה ימשיך לקרות,אני מצטערת.
דולסה: אנני…
אלפונסו: מה קרה? למה היא נסערת ככה?
דולסה: רבנו והיא לא סולחת לי,מה אני יעשה? והיא מחבקת אותו
אלפונסו: על מה רבתם?
דולסה: אמרתי לה ת'דבר שבחיים לא הייתי צריכה להגיד אותו.
אלפונסו: מה?
דולסה: עזוב,זה ביני לבינה אבל תודה על הדאגה,ביי.
אלפונסו: ביי.
כריסטופר: ודול?…
אסטפניה: היא הלכה.
כריסטופר: הלכה? לאין?
אלפונסו: הביתה.
כריסטופר: למה?
אלפונסו: היא ואנני,רבו והיא הלכה.
כריסטופר: רבו? למה?
אלפונסו: לא יודע,היא לא אמרה לי למה.
כריסטופר: טוב,אני הולך אלייה,ביי.
אלפונסו: איפה,אנני?
אסטפניה: היא עלתה לחדר שלה.
אלפונסו: ממתי את ופאבלו חברים?
אנהי: מאתמול.
אלפונסו: ולמה לא אמרת לי?
אנהי: אהה,סליחה,שחכתי לבקש ממך אישור.
אלפונסו: למה עשית את זה?
אנהי: כי נימאס לי כבר להיות לבד וסוף סוף יש מישהו שאוהב אותי באמת ושאני יכולה להרגיש איתו בטוחה.
אלפונסו: גם אני יכול לתת לך את זה ואפילו יותר.
אנהי: לא,אנחנו בני דודים,אנחנו לא יכולים להיות ביחד ואני לא רוצה.
אלפונסו: למה? את לא אוהבת אותי?
אנהי: אני אוהבת,אבל כמו אח לא יותר.
אלפונסו: בסדר…הבנתי הכל!
אנהי: איי,ה',מה אני יעשה? העם אני עושה ת'דבר הנכון?

בשכונה "לה וידה":
כריסטופר: דול?… דול…
דולסה: מה,כריס,מה?
כריסטופר: שמעתי מה שקרה אבל אני רוצה לדעת עוד.
דולסה: לא,כריס,זה משהו ששייך רק לי ולאנני,סליחה.
כריסטופר: אנחנו חברים עם לא שחכת את זה.
דולסה: כן,אבל ת'מריבות שלי ושל אנני רק אנחנו יכולות לפתור ולא אף אחד אחר.
כריסטופר: תתני לי לעזור לך לפחות.
דולסה: לא,לא עכשיו.
כריסטופר: אז מתי?
דולסה: לא יודעת.
כריסטופר: חשבתי שאת סומכת עליי.
דולסה: אני סומכת אבל יש דברים שהם נוגעים רק לי.
כריסטופר: את לא רוצה שאני העזור לך?
דולסה: לא עכשיו,אני רוצה להיות לבד.
כריסטופר: אני לא מאמין ש…
דולסה: זאת אני,כריס,ורואים שאתה לא מכיר אותי מספיק כי מישהו שמכיר אותי יודע שאני צריכה להיות לבד ברגע כזה.
כריסטופר: אבל עכשיו יש לך אותי ואת לא צריכה להיות לבד.
דולסה: לא,די,תעזוב אותי.
כריסטופר תפס את דול ואמר "דול…"
דולסה: די! והיא השתחררה ממנו

בראה"ב,ניו יורק:
פרנקו: אנהי,מעניין איך את ניראת? למי את דומה? ואת,אליסיה,העם השתנת?
מלווינה: פר,מה קרה?
פרנקו: כלום,למה?
מלווינה: את כל היום מעופף,כאילו אתה לא נימצא כאן בכלל.
פרנקו: אני חושב לעצמי עם אני הצליח במקסיקו או שאני עושה שטות.
מלווינה: אני בטוחה שלא,כי אתה מהנדס טוב ולא סתם עשית כמה פרוייקטים חשובים כאן.
פרנקו: את חושבת?
מלווינה: אני בטוחה!
פרנקו: מלווינה,אני רוצה להגיד לך משהו ש… לא,עזבי.
מלווינה: תגיד.
פרנקו: זה לא חשוב.
מלווינה: בטוח?
פרנקו: כן.
אנדרס: מאמא…מאמא…
מלווינה: מה קרה,מיאמור?
אנדרס: אני רוצה לשחק איתך.
פרנקו: רוצה לשחק כדורגל עם אבא?
אנדרס: כן.
פרנקו: לך תביא כדור.
מלווינה: אני בינתיים הסיים לארוז ת'דברים שלנו.
פרנקו: בסדר.

בחזרה למקסיקו,בחזרה לשכונה:
סולדד: דול,נינייה,מה קרה?
דולסה: מאמא,אנני,לא רוצה לדבר איתי! והיא חיבקה אותה
סולדד: למה? מה קרה?
דולסה: אתמול בלי כוונה אמרתי לה "סנובית עשירה" ואת יודעת שהיא שונאת שאומרים לה את זה.
סולדד: איי,מי נינייה,אלה שטויות.
דולסה: לא,והכי גרוע היא כבר לא סומכת עליי כמו פעם.
סולדד: זה משבר רגיל כמו אצל כל חברות,את תראי אתן תחזרו להיות כמו שהייתן פעם,חברות-אחיות.
דולסה: הלוואי!
סולדד: אני צריכה ללכת לכנסייה.
דולסה: לכנסייה? למה?
סולדד: מזמן לא הייתי שמה אז הגיעה הזמן ללכת.
דולסה: אני יוצאת לשאוף אוויר.
סולדד: תצאי,זה יעזור לך.
דולסה: ביי.
סולדד: ביי,איי בנות…

בחזרה לאחוזה:
פאבלו: אנהי,נימצאת?
אסטפניה: כן,אני מיד קוראה לה,תרצה לשתות משהו בינתיים?
פאבלו: לא,תודה.
אסטפניה: אני הולכת לקראו לה.
פאבלו: סבבה.
אנהי: אין צורך,אני כאן! והיא יורד במדרגות לבושה בשמלה הזאת:

פאבלו: אנני,את מדהימה!
אנהי: תודה.
אסטפניה: כמו תמיד… סליחה,ברשותכם.
פאבלו: לאין אנחנו הולכים?
אנהי: לקניון? אני רוצה לקנות כמה דברים.
פאבלו: עם הייתי יודע הייתי משקיעה עוד קצת בלבוש.
אנהי: אתה תמיד ניראה טוב,אין צורת להשקיעה.
פאבלו: עכשיו אני רגוע.
אנהי: טיפשון!…
חימנה: הוו,בוקר טוב.
אנהי: בוקר טוב,גם לכם.
מאיטה: היי.
אנהי: פונצ'ו,בחדר שלו.
כריסטיאן: תודה.
פאבלו: ביי.
אנהי: צ'או!

בכנסייה של השכונה:
סולדד: אם רבקה,מה שלומך?
רבקה: סולדד,נינייה,מזמן לא ראיתי אותך כאן.
סולדד: כן,אבל אל תחשבי ששחכתי אותכם,בכלל לא.
רבקה: כן,אני יודעת,קרינה,סיפרה לי הכל אתמול.
סולדד: אז את יודעת כבר הכל.
רבקה: כן,נינייה,ועכשיו אני רוצה לשמועה הכל ממך.
סולדד: אני מניחה לעצמי שקרינה סיפרה לך כבר הכל אז אין מה להוסיף.
רבקה: ודולסה? איך היא? לא ראיתי אותה מזמן.
סולדד: יפה,כמו תמיד ואני גאה בה בכל יום יותר.
רבקה: אז מה מתריד אותך?
סולדד: דול,יוצאת עם האחיין של,אדוארדו אלרקון,ואני פוחדת שהיא תפגעה.
רבקה: ולמה את חושבת שהיחסיים שלהם יכולים לפגועה בה?
סולדד: כי הם לא מאותו המעמד הכלכלי ואת יודעת.
רבקה: עם יש בינהם אהבה אמיתי אז אין סיבה שזה יקרה.
סולדד: זאת הבעייה,אני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפי,דול שלי.
רבקה: אז למה שלא תנסי לדבר איתו?
סולדד: אני לא רואה אותו.
רבקה: תלכי לאחוזת אלרקון ותדברי.
סולדד: תודה,האם רבקה.
רבקה: הכל יהיה טוב,מי נינייה.
סולדד: אני הולכת להתפלל קצת.
רבקה: שה' יהיה איתך.
סולדד: להת'.

בחזרה לאחוזה:
אלפונסו: מה אתם רוצים לעשות?
כריסטיאן: לא יודע,מה אפשר לעשות?
מאיטה: אולי נילמד קצת?
חימנה: איי,מאי,עד שסוף סוף אנחנו יכולים לעשות משהו אחר חוץ מללמוד את רוצה לעשות את זה.
מאיטה: אז מה נעשה?
כריסטיאן: בואו נילך לקניון.
אלפונסו: מה נעשה שמה?
כריסטיאן: נוכאל גלידה ונשחק במכונות,מזמן לא עשינו את זה.
חימנה: נכון,בואו נילך!
אלפונסו: בסדר…
מאיטה: עדיף ש…
חימנה+כריסטיאן: מאי!!
מאיטה: איי,בסדר.

בחברת אלרקון:
ולריה: אדוני,עשיתי כבר כל מה שבקשת ממני,עוד משהו?
אדוארדו: כן,אני צריך שתקבעי למחר ישיבה עם כל העובדים ו…
ולריה: כן,ולמתי?
אדוארדו: בשעה 2 בצהריים.
ולריה: עם כל העובדים?
אדוארדו: כן… וזהו.
ולריה: ברשותך.
אדוארדו: ותביאי את המסמכים לישיבה מחר.
ולריה: בסדר,אדוני.
אדוארדו: מה יש לנו כאן?… והפלאפון שלו צילצל
הבלש: דוני…
אדוארדו: כן?…
הבלש: יש לי עוד עידכונים.
אדוארדו: אני מקשיב.
הבלש: הוא מגיעה לכאן מחר יחד עם משפחתו.
אדוארדו: אתה בטוח?
הבלש: כן,הוא קנה כרטיסי טיסה והם מחר יהיו בדרך לכאן.
אדוארדו: אני לא מאמין.
הבלש: אתה רוצה שאני יעשה עוד משהו?
אדוארדו: כן,אני צריך לדעת איפה הם התמקמו ובאיזה שעה הם יהיו כאן.
הבלש: מיד כשאני הדעה משהו אני ירים אלייך טלפון.
אדוארדו: תודה.
הבלש: ביי.
אדוארדו:מעניין למה הוא בא לכאן?…

בקניון:
פאבלו: אני כל כך מאושר לצידך. שהם הולכים מחובקים
אנהי: אני יגיד לך משהו: גם אני.
פאבלו: באמת?
אנהי: כן,איתך אני מרגישה רגועה,שלבה ושאין לי סיבה לדאוג.
פאבלו: גם אני,איתך אני שוכח את כל הבעיות.
אנהי: שמחה לדעת.
פאבלו: אני רוצה שתכירי את ההורים שלי.
אנהי: כבר?
פאבלו: פשוט ספרתי לאמא שלי עלייך והיא כבר רוצה להכיר אותך.
אנהי:אני מקווה דברים טובים.
פאבלו: ברור.
אנהי: נדבר על זה אחר כך,אני רוצה להיכנס לחנות הזאת.
פאבלו: סבבה.
מאיטה: אני לא מבינה מה יש לעשות כאן.
חימנה: לטייל,קצת לצאת מהשיגרה של הלימודים.
כריסטיאן: אל תחשבי על כלום חוץ מלהנות כרגע!
מאיטה: כן,ממש.
אלפונסו: נילך לשחק במכונות?
כריסטיאן: מי שמפסיד מזמין את כולם לגלידה.
חימנה: אין בעייה.