אנבת פרק 6

טוב אז המשכנו לנסוע/לרוץ ולא נמאס לו!!! נסענו כבר בערך חצי שעה והוא פשוט לא עצר! כבר חשבתי כמה כוח יש לבן אדם או שפשוט ברגע האחרון התפזר בגופו המון אדרנלין, זה ההסבר היחיד שלי. טוב אז רצנו ורצנו ולא כולכך ידעתי מתי זה יגמר אז החלטתי על דרך קיצור.
זכרתי מהפעם הקודמת שהייתי פה שהייתה סמטה עם שתי יציאות מהצד השני טוב אז זהו שלא זכרתי נכון כי כשפניתי בפנייה לסימטה לא היתה שום יציאה! ׳אני מתה׳ אמרה אנבת כאשר היא בולעת את גוש רוקה שנתקע לה בגרון מרוב הלם ובאותו הזמן פחד. היא הסתובבה ומי אם לא היה מולה… ׳דדד….דדד…יייייללןןן! אוקיי עכשיו אני באמת מתה׳ חזרה אנבת בינתיים שהיא משחזרת את כל האפשרויות שיש לה, רק שדילן הפריע לה בדרך כי הוא אמר : ״סססס….ווווו….ףףףף ססס….וווו….ףף ע…צרת״ אמר דילן בין נשימה לנשימה בינתיים שהוא נרגע מהריצה שלו.
׳טוב זה רק מוכיח לי שהוא באמת התעייף׳ חשבה אנבת לעצמה בינתיים שהיא הסתכלה על דילן שמסדיר את נשימותיו. פתאום הוא הרים את מבטו אליה וחייך חיוך ממזרי. אנבת כולכך נבהלה בינתיים שדילן המשיך לדבר. ״אני חושב שאנחנו צריכים לדבר״ אמר בינתיים שהוא מתקדם אלי בצעדים קטנים אך בטוחים.
״אני לא מבינה על מה אתה מדבר״ אמרתי בבהלה מצעדיו והתחלתי ללכת (יותר נכון לנסוע) אחורנית.
״אל תשחקי אותה כאילו את לא יודעת, את יודעת טוב מאוד מה אני רוצה ממך״ אמר דילן והגביר את צעדיו בעוד שלי כבר לא הייתה אפשרות לזוז כיוון שאני הגעתי לקיר ושום יציאה משמה לא הייתה.
׳שיט׳ נכנסתי לפאניקה שנית. סגרתי את עיניי ניסיתי להירגע, לחשוב מחשבות חיוביות שיעזרו לי להתעשת ולמצוא יציאה מהמקום הזה שעשה לי כולכך הרבה בעיות.
אך כשפקחתי את עיניי דילן כבר היה מולי ולא סתם מולי אלה דבוק אלי כמו מסתיק שדבוק לנעל ובמקרה הזה אני הנעל. והמסטיק כולכך עצבן אותי אך באותו הרגע לא יכולתי לעשות אם זה כלום כי כבר היה מאוחר, הוא כבר נדבק. אז אמרתי….
״מה אתה רוצה? אם יש לך עסק איתי פשוט תגמור עם זה כבר וזהו״ אמרתי עם ביטחון וגאה בעצמי על האומץ.
דילן חיייך הרים את מבטו אלי, הרים את ידו שם אותה על ראשי ו…..
הוריד את הפאה!
הייתי בשוק. כל נקודה בגופי פשוט לא יכלה לזוז. רק פערתי את עיניי הסתכלתי על דילן ופשוט אבדתי בתוך עיני הדבש שלו. אך כנראה שהוא לא סיים כי הוא אמר: ״תורידי את עדשות המגע״.
״אני מצטערת מה אמרת עכשיו?״ שאלתי שנית כדי לבדוק שאוזניי לא עבדו עלי אך כנראה ששמעתי נכון כי הוא אמר שוב ״תורידי את עדשות המגע״ מחיתי מיד, לא רציתי שהוא ישלוט בי ויגיד לי מה לעשות.
״אין סיכוי״ אמרתי ברוגז וחייכתי לו בכדי להראות לו שהחלטתי היא סופית.
״טוב אז אם את לא רוצה אין לי אפשרות אחרת״ אחרת? מה זאת אומרת אחרת? אך לפני שהספקתי לשאול את עצמי את כל אותן השאלות שבאותה השניה היו הראשי הוא התחיל לקרב את פניו לפני, כבר הבנתי מה הוא רצה לעשות אז פשוט דחפתי אותו ממני ואמרתי ״ אתה מעצבן אותי״ והוצאתי את המראה מהתיק ונתתי לעיני הכחולות לצאת לאור.
״שמח?״ שאלתי.
״מאוד״ הוא ענה.