אנבת – פרק 4

" אויי זה היה כזה יום ארוך! חכי שניה אני הולכת להחליף לזהות נורמאלית" אמרה לילי ונעלמה מהעין.
אנבת פנתה לחדרה והסתכלה מהחלון. היא הרהרה במעשייה, היא לא הייתה בטוחה שמה שהן עושות
נכון, היא חשבה על הבי"ס ועל איך שכולם הסתכלו עליהן בגועל.
לא היא בטוחה, היא רוצה חברים אמיתיים לא כאלו שיעזבו אותה בשעת צרה ויהיו איתה רק בגלל יופיה.
היא התרגזה על כל מה שהיא עברה לפני שהיא הייתה בזהות המזוייפת.
היא כעסה על זה שעזבו אותה, היא כעסה שהם הודו שהם חברים שלה רק בגלל שהיא יפה.
היא כעסה, לא, היא רתחה.
היא הורידה את הפאה וזרקה אותה על הרצפה, והמשיכה להסתכל בחלון.
מה שהיא לא ידעה שכל הזמן הזה מישהו הסתכל עלייה.
אלו היו דילן וויל. ועכשיו הם ידעו הכל.
"לילי! לילי? נו את יוצאת?" צעקה אנבת בפיזור נפש.
בזמן האחרון היא תמיד חשבה על המסכה, והיא פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
שתיהן יצאו מהבית כבר בלי המסכה ופנו לחפש את הקניון שאימן כולכך הרבה פעמים הסבירה איפה הוא נמצא.
ובעקבותיהן הלכו דילן וויל.
הם עדיין חשדו ולא היו בטוחים שאלו הן לילי ואנבת כך שהם רצו לשמוע שהן מדברות ביניהן ואם הן יזכירו את
שמותיהן, זאת תיהיה סיבה מספיק טובה שהם יאמינו שהן מסתירות את זהותן..
למרות שזה שהם ראו את אנבת מורידה את הפאה ומהפאה יצא שיער בלונדיני ממש הפתיע אותם אבל הוכיח
להם שזאת באמת הייתה פאה. אבל הם לא רצו להאמין.
הרי למה יש להן סיבה להסתיר את זהותן ולהפוך לבנות ממש מכוערות.
אין סיבה, ובגלל זה הם המשיכו לרגל אחרי לילי ואנבת.
פתאום וויל נפל על המדרכה ולילי ואנבת הסתובבו לראות את גורם הרעש.
הן שמו לב שזהו היה וויל ודילן הבנים שכבר על ההתחלה התחילו לפגוע בהן על היום הראשון בבית ספרן.
הן כולכך נבהלו שהן פשוט התחילו לרוץ ולברוח מהם.
וויל ודילן אחריהן.
הם התחילו לצעוק ולומר להן שהן יעצרו. אבל הן לא עצרו ואפילו לא לשניה.
הן הבינו שהם ככול הנראה הבינו מי הן, והן הבינו שאסור להן אף פעם להיות לידם בשום אופן לא.
יהיה חבל שהכל יחזור לקדמותו כבר על היום השני.
לכן הן המשיכו והמשיכו לרוץ עד שהן שמו לב שדילן וויל איבדו את עקבותיהם.
הן נשמו לרווחה והסכימו ביניהן שלא משנה מה, הן בחיים אבל בחיים לא יעמדו ליד וויל ודילן.
וכך עבר שבוע שהן לא היו בפניהם אפילו לא פעם אחת.
הן לא הבינו, הן בכלל לא הבינו למה שמצפה להן בשבוע שאחרי.
כי זאת הייתה רק ההתחלה.
רק ההתחלה