אנבת – פרק 1

״אנבת. אנבת! קוקו! נו תתעוררי כבר! לא בחרנו את הפאות ואת צבע העיניים שלנו ויש לנו רק שעה״ אמרה לילי. בשניה שלילי אמרה שנשאר לנו רק שעה לפני השעה הראשונה של הלימודים זה ממש הלחיץ אותי, כך שמיד יצאתי מהמיטה, צחצחתי שיניים וכבר הייתי מוכנה לבחירת המראה החדש שלנו. הלכנו לארונות שלנו והבאנו לחדר שלי את כל הפאות שהיו לנו.
״יאיי איזה כיף, שנה חדשה וזהות חדשה, אני אוהבת את המשחק הזה.״ אמרה לילי.
״ חחח זוכרת איך שנה שעברה כל השכבה הייתה בשוק מהעובדה שהזהות שלנו הייתה מזוייפת בחודשים שלמדנו שמה״ הוספתי.
״כן, הם ממש צרחו״ אמרה לילי בצחקוק מתגלגל.
טוב אין פלא שהם צרחו, כל אחד עושה את זה כל שנה. האמת שאני ולילי לא כולכך מכוערות כמו שזה נראה. לי יש שיער בלונדיני, עיניים כחלכלות, ועור לבן לבן. וללילי יש יותר במה להשוויץ. לה יש שיער חום שבחיים לא היה בו אפילו קשר קטן אחד, עיניים אפורות היוצרות אשליה אמיתית והיא יכולה להיות ממש מפונקת לפעמים אבל אני עדיין אוהבת אותה.
האמת שהסיבה האמיתית שעשינו מעשה זה של כל הקטע עם המסכה זה בגלל שרצינו שאנשים יבלו איתנו וירצו להיות איתנו בגלל מי שאנחנו ולא בגלל היופי שלנו, שזה בערך מה שהיה עד כיתה ה׳ ומשמה הכל השתנה.
״ אממ אז נדמה לי אני אבחר השנה את השיער החום עם הפוני ועדשות מגע בצבע חום״ אמרה לילי.
״ואני אקח את הפאה שלך משנה שעברה עם השיער הקצר בצבע שחור ועדשות מגע בצבע… אמממ… נדמה לי בצבע…..״ הרהרתי במחשבותי בינתיים שלילי התלבשה וכשהיא נכנסה היא אמרה ״ תקחי את עדשות המגע היותר גדולות בצבע ירוק, זה יהיה נחמד לדעתי ״ הציע לילי, והיא צדקה, זה באמת היה נחמד והשתלב טוב עם השיער השחור. וכשסוף סוף היינו מוכנות, אחרי שלבשנו את בגדינו, שהתאימו להסתיר את הזהות שלנו, ירדנו במדרגות למטה לסלון. כשירדנו ראינו שאח שלי כבר היה למטה וכשנכנסנו לסלון הוא מיד התחיל ב׳בדיחות׳ הבוקר שלו.
״ ואיי ואיי ואיי הנה הנסיכות שלנו. איזה יפות אתן. עם השנים זה רק יותר ויותר טוב״.
כמובן שהוא אמר זאת בציניות אז החלטתי להחזיר לו ואמרתי ״לא ואתה פשוט מדהים, אני לא מבינה איך כל הבנות בכיתה שלך עוד לא נפלו לרגלייך״ ועם מילים אלו הוספתי חיוך מזוייף שרק עוד יותר הכעיס אותו. אז אחרי המריבה פנינו לחדר האוכל לאכול וכשסיימנו לאכול פנינו לרולר שלנו שקנו לנו לפני כמה שנים טובות, לבשנו אותו ויצאנו מהבית לכיוון בית הספר.