"אמ… כאב כשנפלת מגן עדן?… כי פשוט הפנים שלך- אוי, שיט! נו… פאק, מצטער!"

"היי, ילד, אתה מרייר." מייק גיחך ולקח קצת מהצ'יפס בשקית שעל השולחן לפני.
ניערתי את ראשי. "מצטער…" מלמלתי בשקט והתרכזתי בשקית שלי.
"שוב היא?" הוא הפנה מבט לעבר מושא הבהייה שלי.
זו הייתה ילדה בשם אליזבת, היא ישבה ליד חבריה וצחקה איתם. היא נראתה מאושרת.
השיער הבהיר שלה היה אסוף, כמו שהיא תמיד עושה לבית הספר, והיא לבשה סוויטשירט סגלגל בהיר כי הוורוד שלה נקרע בטיול האחרון.
הנהנתי בראשי, מודה באשמה.
"היא באמת יפה, אבל מה אתה רוצה ממנה? כאילו, היא בקושי מדברת חוץ מעם דניאל, לי, אדיר והילדה הזו מי' שש עשרה. למה אתה רוצה את הסנובית הזו?"
"היא לא סנובית!" התפרצתי. למזלי, אף אחד חוץ ממייק לא שמע. "ואני לא… 'רוצה אותה'… פשוט כיף להסתכל עליה."
"אה-הא," מייק הניד בראשו. "בטח לא רוצה אותה. רק בוהה בה, מנסה להקשיב לה… אחי, אתה אובססיבי."
נאנחתי. "טוב, שיהיה, אתה צודק… אני חושב שאני מרגיש אליה… לא יודע, משהו."
"אז תנסה את מזלך?" הוא שלח יד לשקית שלי, רק שהפעם נתתי לו מכה קנטה ביד.
"תפסיק, זה האוכל שלי לכל היום ואני מסיים בתשיעית." אמרתי ולקחתי קצת צ'יפס לפי. לעסתי, בלעתי, ואז שאלתי; "מה אני אמור לעשות בכל אופן? למה שהיא תרצה אותי? הרי אתה בעצמך רואה שהיא רק בקבוצה הזו שלה…"
"נכון, אבל תנסה בכל אופן. מה היא כבר תעשה לך? תגיד לא?"
"בדיוק."
"אויש, אתה עלוב!" הוא גיחך בעודי מסמיק עמוקות.
הוא ראה את הסומק בלחיי ואת עיניי העצובות ונאנח בעצמו. "בוא אלי אחרי בית ספר. אני אלמד אותך איך להתחיל עם בחורות."

דפקתי על דלת ביתו של מייק. הוא, כמובן, פתח לי והלכנו ישר לחדרו.
"טוב, שנתחיל? רוצה לאכול או משהו?"
"לא, תודה."
"טוב, אז בוא נתחיל. שיעור ראשון, תהיה בטוח בעצמך, בנות אוהבות ביטחון עצמי."
"אבל… אין לי ביטחון עצמי…" הבטתי בו במבט מבולבל. הוא אמור לדעת את זה כבר, לא?
"אז פשוט תדע מראש מה לומר."
"ומה אני אמור לומר?"
"בחיי, זה הבסיס אחי!" הוא הניח ידו על המצח בייאוש. "תחמיא לה. בעיקר על המראה, הן אוהבות את זה. אתה גם יכול להשתמש בקלאסיקות, נגיד 'היי, כאב שנפלת מגן עדן? כי את יפה כמו מלאכית'."
עיקמתי את פני. "זו קלישאה."
"בנות אוהבות את זה," הוא אמר שוב.
"אני לא חושב שאני אזכור את זה."
"אז תכתוב לעצמך איפשהו."
הנהנתי והוצאתי מהתיק שלי מחברת אקראית ועט. התחלתי לכתוב לעצמי רשימה.
1. ביטחון עצמי
2. מחמאות
"מה עוד?" שאלתי.
"פשוט תהיה אתה. תזרמו לשיחות, אם אתה רואה שאתם מתקשרים אז תנסה להציע לה להיפגש אחרי בית ספר, נגיד… ראיתי אותה בקופיקס כמה פעמים, תשאל אם היא רוצה ללכת לשם איתך."
1. בטחון עצמי
2. מחמאות
3. שיחות חולין
4. פגישה
"ואם היא אומרת שהיא לא יכולה?"
"אז אל תיקח את זה קשה, תשאל מתי נוח לה, או לאן היא רוצה ללכת. זה באמת לא כזה קשה."
חייכתי. "תודה מייק."
"אין בעיה. רוצה לשחק LOL?"
"בטח." חייכתי ועברנו לשחק.

במשך כל היום חיפשתי אותה. לבסוף מצאתי אותה עם האוזניות שלה בדרך לצאת מבית הספר בסוף השיעור השישי.
מיהרתי לתפוס אותה, שכן היא הייתה עם אוזניות ולא יכולתי לקרוא לה. נגעתי קלות בכתפה והיא קפצה בבהלה קלה והסתובבה אלי. "או, היי." היא חייכה בעודה מוציאה את האוזניות בתנועה מגושמת מעט ומיהרה להכניס אותן לכיס.
"היי ליזה." חייכתי. "אמ… היה משהו שרציתי לשאול אותך…"
היא הביטה בי בעניין, בחיוך… נבוך?
איך זה יכול להיות שהיא סנובית אם היא נבוכה?
ניסיתי להיזכר. ביטחון עצמי, ואז מה… "אמ…" מלמלתי משהו והוצאתי פתקים מכיסי. "אמ… אה… כאב כשנפלת מגן עדן? כי הפנים של פשוט…" הפתקים נפלו מידי ומיהרתי לרדת על ברכיי ולהרים אותם בעודי מגדף ומקלל כאילו אין מחר. "שיט… אני מצטער כל כך…" אמרתי במבוכה ומיהרתי לקום. "סליחה."
"זה בסדר." היא אמרה בקול שקט ביותר וחייכה אלי. לאחר מכן, התכופפה, הרימה פתק אחד ששכחתי להרים ונתנה לי אותו.
"אוה, תודה…" מלמלתי והסמקתי קלות, לוקח את הפתק.
"בלי בעיה," היא גיחכה קלות.
אוף… היא חמודה מדי…
"אז… ממ… ביי?" היא שאלה, לא יודעת, כנראה, אם השיחה הזו עומדת להימשך עוד.
"אה, כן… ז-זאת אומרת, לא!" כנראה שקצת הרמתי את קולי, כי היא קפצה קלות. "רוצה אולי…" שאפתי אוויר אל עומק ריאותי. "רוצה אולי… לא יודע, ללכת לקופיקס מתישהו?"
היא חייכה והנהנה בראשה בחיוך קטנטן ומבוייש. "יום רביעי זה בסדר?"
הנהנתי בחיוך ענק.
"אוקיי… אמ… עוד משהו?" היא שאלה בקול שקט. אם היה עוד מישהו במסדרון, בטח לא הייתי שומע אותה.
"אה… לא… אוקיי, אז… יום רביעי בקופיקס? אוקיי, אז אני אשלח לך הודעה… ביי."
היא הנהנה בתנועה קצרה ומיהרה להסתלק.
חייכתי חיוך רחב אף על פי שאיחרתי לשיעור בכמעט עשר דקות.