אמרת לי שבשישי מותר לטעות

אמרת לי שבשישי מותר לטעות, אז הרשתי לעצמי לטעות בכל פעם מחדש. כבר כמה חודשים שלא דיברת איתי וניסיתי שלא להתרגש כי הבנתי למה חזרת אליה בכל פעם שרצתה. לא הכרתי אותה אבל עקבתי אחריכם בכל רשת חברתית באדיקות. היא אישה יפה, קצת יותר ממני, החיוך שלה כובש והיא מצליחה בכל דבר שעושה, היא מעבירה הרצאות, היא גם צלמת שמעבירה טיפולים בקליניקה משלה, ולא אכחיש שהיא יודעת גם לכתוב. הבנתי למה התאהבת בה ורק קינאתי יותר.
לא אמרת לי שהסיבה שבחרת להפסיק את הקשר היא כי היא החליטה לחזור, אבל אני כבר הבנתי, כי איך אפשר שלא.
לא שמעתי ממך כבר כמה חודשים עד ששלחת לי הודעה בשישי האחרון. תהיתי אם היא עזבה שוב והנחתי שהדבר הנכון לעשות הוא לשחרר ממך ולדאוג לעצמי כדי שאאלץ לא להתרגש שוב. טעיתי במודע, כי טעות שחוזרת על עצמה, גם אם היא ביום השישי של השבוע, היא עדין טעות.
אז הגעתי לדירה שלך, אהבתי להגיע אליה גם אם לפעם בכמה שבועות וגם שהריח בה היה נורא, היא גם קטנה משלי אבל העדפת שנשכב אצלך ובאתי. בכל פעם לא התעלמתי מהשאלה שלא הניחה, למה אני ממשיכה להופיע אצלך בדלת. בפנים ידעתי למה אני חוזרת על הטעות, נתת לי הרגשה שאתה יודע יותר, שאם הלכת בדרך אחרת זה אולי אומר שאתה טוב ממני, וגם אם תרצה בי רק לכמה שעות אקח אותן כדי לא להישאר לבד, כדי להרגיש חכמה יותר, כדי לנצח בקרב שהפסדתי בו תמיד וכדי לתקן את הטעות.
נתתי לך לספר לי סיפורים והקשבתי לכולם, כשניגנת ושרת לי את השירים שכתבת הרגשתי מיוחדת, שנחשפתי למקום ששמור רק לי, כשנגעת בי ונישקת אותי הרגשתי אותך רק שלי והעדפתי לא להפסיק לעולם. וכשהגיע יום שבת וקמנו יחד אספתי את הדברים מהר והלכתי, כי בשבת, הבנתי את גודל הטעות. בי בחרת ללילה, ואותה העדפת לחיים שלמים.
אז בבקשה תשחרר אותי כי קשה לי לשחרר בעצמי.
ואם תוכלי, תפסיקי לחזור אליו, כי אולי הוא יחליט להתאהב בי כדי שביום שישי כבר לא אוכל לטעות.