"אמרתי לך"

אני רואה אותי,
אני רואה אותך,
ואני מבין שאני נתקעתי באותו מקום ואת התקדמת.
או שזה סתם מלא מסכות שאני הורדתי ואת עדיין איתם.
אני זוכר שהכרנו בבוקר הגשום בארצות הברית.
את דיברת איתי אנגלית כי לא ידעת שאני ישראלי כמוך.
ואז שהבנת שאנחנו באותו הגיל ואותו הכיתה כל הזמן היינו כל הזמן ביחד.
החברים הכי טובים!
חוץ מזה שהיינו שכנים וההורים שלנו היו חברים טובים,
זה רק עזר!
ואז אני זוכר את היום הזה.
בוא היה הנשיקה הראשונה שלנו.
בלונפראק ההוא שאפילו את שמו אני לא זוכר.
זאת הייתה נשיקה שהייתה למשך כמה שניות אבל בשבילי זאת הייתה הפתעה.
תמיד היינו חברים ותמיד היה לי טוב איתך.
עד היום ההוא,
ישבתי מחוץ לכיתה ובהיתי בך מדברת איתו,
ואת רואה אותי מסתכל ורק צוחקת חזק יותר
אני זוכר את זה כאילו שזה היה אתמול.
אני פשוט רצתי אלייך ואמרתי לך "אנחנו גמרנו!" וישר רצתי אל מאיה(שם בדוי) חברה מאוד טובה שלי והאיובת המושבעת של החברה שממני רק נפרדתי.
"אני אמרתי לך" היא אמרה לי
"זה לא הזמן" אמרתי לה בחזרה
"אתה צודק, אתה בסדר?" היא שאלה אותי
"לא" עניתי
ואז היא התקרבה אליי וחיבקה אותי
"ועכשיו?" היא שאלה אותי
"יותר טוב" אמרתי
"את חושבת שעשיתי טעות?" שאלתי את מאיה
"אני תמיד ידעתי שהיא תפגע בך, בדיוק כמו שהיא עשתה לי!" מאיה ענתה לי
"תודה לך" אמרתי למאיה
"בבקשה." היא ענתה לי
"רק חבל שאני עוד מעט לא יראה אותך יותר.." אמרתי
"אין מה לעשות, נתראה בישראל" היא ענתה
"אני מקוווה" עניתי לה