אמבולנס- פרק 5

פרק 5- מקצוענות זה שם המשחק
•אמור•
״ועוד התחייבות אחת מאחוריי…״ מלמלתי חלושות לאחר שסיימתי להקליד ולהדפיס עוד התחייבות ארורה.
״אין סיכוי שאצליח לסיים את כל ערימת ההתחייבויות הארורה עד סוף השירות שלי,״ אנחת ייאוש נפלטה מפי כאשר עיניי הביטו במגדל הטפסים הגדול המוצב על השולחן.
הנחתי את זוג מרפקיי על השולחן מזיזה באלגנטיות את מגדל הטפסים הארור. "זה לא נגמר!" אנחת ייאוש נפלטה מפי.
״צוות נט״ן נסיעה, 292.״ לפתע נשמעה הכריזה ברחבי התחנה וגרמה לצביטה קטנה בלב שלי.
כל כך רציתי להיות שם, לנשום אוויר שטח, לערוך בדיקת א.ק.ג ומוניטור וגם לפתוח ורידים. כולם האמינו בי והכניסו בי תקווה שאהיה פראמדיקית טובה, שאציל חיים של הרבה אנשים, אבל בקצב הזה אני אציל יותר חיים של כמה טפסים עלובים במשרד מאשר חיים של בני אדם שבאמת זקוקים להצלה.
אוף!
זה כזה לא פייר!
״פשוט לא פייר!״ רטנתי והשלכתי בעצבים את ערימת טפסים אל עבר הדלת. ״תיעלמו כבר טפסים ארורים!״ קראתי בזעם. ״פשוט תיעלמו!״ נזרקתי על כסא המנהלים ושמטתי את ראשי אחורנית. ״מה חשבתי לעצמי שבאתי לכאן?!״ צעקתי בייאוש.
״באמת מה חשבת לעצמך?״ לפתע נשמע מאחוריי קול גברי מלווה בצחקוקים. התרוממתי בבהלה מכסא המנהלים המפואר ומי עמד בפתח אם לא יהלאור הסנוב.
״באת לצחוק עליי הא?״ שאלתי בעצבים. ״כי אני מניחה שבטח לא באת לעזור לי להיפטר ממגדל הטפסים הארור.״ אמרתי את מה שהיה כמובן מאליו.
״תתפלאי, אבל כן באתי לעזור.״ השיב.
״ב…באמת?״ שאלתי המומה.
״כן,״ משך בכתפיו בקלילות.
״וואו!״ פערתי את פיו בתדהמה. יכול להיות שהוא לא נורא כל כך כמו שחשבתי בהתחלה. ״אז ככה, אתה תטפל בהתחייבות האחרונות, אני אטפל ב…״
״לא לא!״ הניף בידו בביטול. ״כשאמרתי שבאתי לעזור התכוונתי שבאתי לעזור לעצמי להעביר את השעמום.״ אמר בגיחוך. ״לא באמת חשבת שבאתי למיין התחייבויות עלובות, נכון?״ הוא פרץ בצחוק. ״אני משועמם, אבל לא עד כדי כך.״
אוקיי… אני חוזרת בי, הוא פשוט נוראי!
אוח, אני שונאת אותו!
״שמחה שאני מצחיקה אותך, אבל נראה לי שקצת התבלבלת,״ אמרתי בקרירות. ״צוות בידור זה לא בחדר הזה.״ הנפתי בידי בביטול.
״בחייך, אל תהיי קשה. קצת הומור לא הרג אף אחד.״ אמר בגיחוך.
״עדיין,״ תיקנתי אותו.
אף אחד לא יעשה מאמור וייס צחוק!
אף אחד!
״כן כן, שמענו עלייך.״ גלגל את עיניו בזלזול. ״פראמדיקית עלאק.״
״חכה חכה כשתיפול לי לידיים.״ סיננתי לעברו.
״תזכירי לי בכמה אנשים טיפלת?
הו כן, לא טיפלת״ אמר את המובן מאליו.
"רק כי לא קיבלתי הזדמנות!" התגוננתי.
״בינתיים מבין שנינו אני זה שמציל חיים של אנשים ואת זו שמצילה חיים של טפסים.״ אמר בגיחוך.
הוא פשוט עולה לי על העצבים!
״מה? פגעתי בנקודה רגישה הא?״ חיוך רחב נפרס על שפתיו כאשר הבחין במבטי הזועף.
זה עוד כלום אחרי הפגיעה שהוא יחטוף ממני.
הו יהלאור, כמה שאתה הולך לסבול.
היית צריך לחשוב פעמיים לפני שבחרת להתעסק עם אמור וייס, כי מכאן אין דרך חזרה.
עוד לא נולד הבנאדם שיעמוד בדרכה של אמור וייס!
גם לא חתיך כמוך.

•חן•
נכנסתי לתחנה בידיעה שגם היום הזה הולך להיות עמוס ומייגע כמו כל יום שיגרתי בחיי חובשת במד״א כשאני נושאת תפילה בליבי שאף אחד לא ייפצע או יחלה בשמונה שעות הקרובות.
העפתי מבט בשעון הקיר אשר היה תלוי בתחנה והרשיתי לעצמי לנשום לרווחה לאחר שהבנתי שבפעם הראשונה מזה חודשיים רצופים שאיחרתי למשמרות הפעם לא איחרתי, ואפילו הקדמתי. העפתי מבט חוזר בשעון הקיר התלוי בתחנה, השעה הייתה שתיים ועשרים מה שאומר שבעצם נותרו לי עוד עשרים דקות מלאות עד לתחילת המשמרת.
החלטתי לנצל את הזמן הנותר ולתפוס שינה קצרה בחדר הצוות.
עמדתי בפתח החדר מעיפה מבט קצר ברחבי החדר, פיהוק קטנטן נפלט מפי ותוך שניות ספורות מצאתי את עצמי נזרקת בקלילות על אחת המיטות המוצבות בחדר.
״אני הוזה נכון?״ נשמע קול מוכר ברחבי החדר.
נו באמת למה דווקא עכשיו?
העפתי מבט ביהלאור אשר עמד בפתח החדר כשחיוך ממזרי נפרס על שפתיו. ״מה אתה רוצה?״ גלגלתי את עיניי בזלזול.
״סופסוף מישהי ירדה לעם.״ אמר בגיחוך. ״מה קרה? כבר אין תרופות לסדר?״
״תתפלא, אבל לא.״ השבתי באותה נימה.
״מתפלא, מתפלא.״ פער את פיו.
״תמשיך להתפלא בחוץ ותן לישון כבר.״ השכלתי לעברו כרית.
״ואם לא בא לי?״ התיישב על מיטתי.
״אז ללא רצון!״ סיננתי מפיו והפניתי לו את הגב.
״הייתי הולך אם הייתי בטוח שזה מה שאת רוצה.״ לחש אל תוך אוזניי כאשר הוא מתקרב לעברי ונושף קלות על עורפי.
אוח, הריח שלו פשוט ממכר.
הוא ללא ספק יודע איך להטריף אותי.
״יהלאור…״ ניסיתי אך ללא הצלחה להרחיק אותו ממני כאשר הבנתי לאן הדברים מתקדמים מכאן.
״מה קרה? לא אכלת ארוחת בוקר?״ שאל בגיחוך. ״הא פצפוני?״
אנחת ייאוש נפלטה מפי ובלעתי את רוקי בעצבים. ״זוז, ממני, כבר!״ התחננתי.
״לא רוצה,״ משך בכתפיו באדישות.
״מה תעשי לי?״ התגרה בי.
למה הוא חייב להיות כזה מעצבן?
״זוז כבר!״ התעקשתי. ״אחרת אני…״
״אחרת את מה?״ שאל בעודו דוחף אותי אחורנית על המיטה וגופו רכון למולי וזוג ענינו מביטות זו בזו.
הרגשתי איך אני טובעת לאט לאט בזוג עיניו הכחולות כים ואיך אני נמסה תחת מגעו שלא מפסיק להטריף את גופי.
״צוותי ערב להתאסף ברחבת האמבולנסים!״ לפתע נשמעה הכריזה שמבשרת על פתיחה של משמרת ערב ואנחת הקלה נפלטה מפי. בחיים לא חשבתי שאשמח לשמוע את הכריזה כמו שאני שמחה עכשיו.
״אני חייבת ללכת,״ אמרתי את המובן מאליו.
״אם זה מה שאת צריכה,״ פינה לי את הדרך.
התרוממתי מהמיטה מעיפה מבט חטוף במראה התלויה בחדר מסדרת מעט את חולצתי.
יהלאור המשיך לשבת בצידי המיטה בוחן אותי דרך עיניו הכחולות.
״חן,״ דורון התפרץ לחדר.
״דורון, אני נשבעת… הפעם הגעתי מוקדם!״ התגוננתי. ״אני לא…״
״אני צריך שתתלווי לצוות טיפול נמרץ היום,״ הודיע.
״בטח!״ הנהנתי בראשי להסכמה ואנחת הקלה נפלטה מפי.
״יהלאור יילמד אותך מה שצריך.״ אמר ולחץ את ידו.
רגע מה? יהלאור ואני באמבולנס אחד?
אין מצב!
״קדימה תזדרזו ילדים, שאר הצוות ממתין לכם כבר באמבולנס.״ אמר דורון.
״לא לא,״ מחיתי. ״אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב.״ אמרתי בכנות.
״זה דווקא רעיון מצוין!״ התערב יהלאור.
״זה רעיון רע! רע מאוד אפילו!״ אמרתי בביטול. ״דורון, אני באמת חושבת ש…״
״זה לא נתון לויכוח!״ קבע.
״שניכם לאמבולנס, מיד!״
״שמעת מה הוא אמר,״ יהלאור משך בכתפיו באדישות. הבטתי בו מהוססת מעט. ״בואי,״ הושיט לי את ידו. ״נו, אני אתנהג יפה, מבטיח.״ חייך חיוך אשר חשף את גומותיו בצידי פיו.
"חסר לך שלא!"

•יהלאור•
״די כבר לפהק!״ התחננתי בפניה.
״אני עייפה,״ קיטרה בפניי והניחה את ראשה על כתפי וגרמה לרטט קל לעבור בגופי.
אוף הילדה הזאת פשוט משגעת אותי.
״שמח לראות שמצאת לך כרית חדשה.״ אמרתי בגיחוך קל. ״איך? נוח לגברת?״ העפתי לעברה מבט חטוף.
״היו לי כריות נוחות יותר.״ השיבה בציניות.
״וואלה יופי גם שמה עליי ראש וגם יש לה תלונות,״ פערתי את פי.
״דביל אחד,״ צחקקה קלות והכתה בעורפי מכה עדינה.
״אח!״ הנחתי את ידי על עורפי. ״מה נסגר?״
״זה מה שקורה למי שמפריע לגברת לישון.״ משכה בכתפיה הקטנות בקלילות.
התקרבתי ולחשתי אל תוך אוזנה. ״יש לך מזל שאנחנו לא לבד, כי אם היינו לבד הייתי גורם לך לשלם ביוקר על המכה הזאת.״
״אוהו! אני גם ממש מתה מפחד.״ אמרה בנימה מזלזלת.
״מבטיח לך שאת המשמרת הזו את לא תשכחי מהר כל כך.״ קבעתי עובדה.
״מה שתגיד.״ גלגלה את עיניה בזלזול.
״כשאני מבטיח אני גם מקיים.״ השבתי באותה נימה והדלקתי לי סיגרייה.
״אז תגיד, איך יש לך כוח אחרי משמרת בוקר להמשיך לעוד משמרת ברצף.״ שאלה המומה.
״זה מה שנקרא מקצוענות.״ נשפתי מפי.
״מקצוען? אתה?״ גלגלה את עיניה בזלזול.
״לפחות אני מגיע למשמרות שלי בזמן.״ עקצתי אותה.
״זבל.״ רטנה וחטפה את הסיגריה מידי.
״כלבה.״ השבתי באותה נימה וחטפתי חזרה את הסיגריה מידה.
״נו יהלאור, עכשיו ברצינות.״ התרוממה ממקומה בפתאומיות. ״איך לעזאזל יש לך כוח לכפולה?״ שאלה בפה פעור.
לכו תסבירו לה שבכלל אין לי אפילו טיפת כוח לעוד משמרת, אבל שרק בשבילה אני מוכן להמשיך אפילו לעוד עשר משמרות אם צריך.