אם תרצי, תקבלי כוכב… (פרק 4)

נ.מ רועי:

אחרי סיום הנשיקה לירון הסתכלה עליי ואמרה: "תשמע רועי… אני לא מכירה אותך כל כך טוב, בא לך אולי לבוא אליי מחר כדי שאתה יודע… נכיר?"
הנהנתי ורצתי החוצה תוך כדי שאני ממלמל: "ביי" והולך.
אני ממש שמח ולחוץ, ולפעמים אני לא עומד במצבים האלו.

~~יום~למחרת~~
נ.מ יואב:

אני מגיע לכיתה ראשון, חוץ משנהב כמובן.
"היי" אני אומר לה.
"היי" לוחשת בשקט.
"איך היה שאר השיעור אתמול?"
"מבאס, היה משעמם בלעדייך- אממ, אני מתכוונת, משעמם, כרגיל"
אני מחייך חצי חיוך ואומר: "כע, מבאס".
שתיקה מביכה, שתיקה מביכה, שתיקה מביכה!!
לירון נכנסת לכיתה.
"היי" אני אומר.
"היי" היא מחייכת ומתיישבת לידינו (אני ושנהב יושבים על השולחן של המורה).
"את מרגישה יותר טוב?" אני שואל.
"כן, תודה" היא אומרת, אך אביאל ונדב נכנסים כשהם רבים. פדחנים.
"אתה סתם מקנא!!" צועק נדב.
אביאל: "לך לג'ינג' שלך! לך!"
"היי, מה קורה? צמד פדחנים" אני אומר.
"הוא מקנא כי אני תפסתי את בריטני" אומר נדב.
"מי זו בריטני?" אני שואל.
"אני לא מקנא!" צועק אביאל, כמו ילד קטן.
"הג'ינג'ית מהמכולת. היא כולה בת 17, והתנשקנו" אומר נדב בהתנשאות כלשהי.
למזלנו, קוטעות את השיחה שני, וחברה שלה, עדן.
שני מסתכלת על לירון ואומרת: "אפשר לחשוב כאילו מה כבר עשיתי לך! מתערבת איתך שאת עם הקביים בשביל צומי!"
"נקעתי את הרגל" אומרת לירון ומוסיפה: "ולמה הוצאת עליי את העצבים מזה שיואב זרק אותך?"
עדן מסתכלת מופתעת.
"אמרת לי שאת זרקת את יואב!" היא צועקת עליה.
"מה אתה מספר לה?" מסתכלת עליי שני, ומצטער באמת שאני לא יכול להתרכז במה שהיא אומרת בגלל החולצה שלה שגדולה עליה במיליון מידות (המבין יבין)
"מה?" אני שואל.
"אתה מקשיב בכלל?!" היא צועקת, עוד שנייה מרעידה את הבית ספר.
"ועוד אנחנו פדחנים" אומר נדב.
"סתמו" אני אומר להם, וחבורה של בנות נכנסת, שני ועדן הולכות אליהן.
מושיעות.
רועי נכנס.
"היי" מחייך אליי, אל אביאל ונדב, ואחר כך ללירון.
לירון?
למה?
מתי?
מי מה מו?
אני לא יודע מה גרם לי לפלוט את זה, אמר פשוט פלטתי: "רועי, הדוגמנית שהעיתון שהראתי לי לפני כמה ימים ראיתי אותה אתמול כשהבאתי את ליאור לחוג ודיברתי איתה. הצטלמנו ו… היא אמרה שהיא מחפשת מישהו אחראי אז אני אכיר לך אותך"
"תראה ת'תמונה" אומר רועי, חצי מתלהב חצי חשדן.
"הטלפון שלי כבוי, בסוף היום" אני אומר.
איזה מטומטם אני! מה אני יעשה?!
לפחות הפרצוף של לירון היה פוקר-פייס.

~~אחרי-יום-לימודים-מפרך~~

נ.מ יואב:

ברחתי הביתה לפני שרועי ימצא אותי, ובארבע נזכרתי שאני צריך לקחת את נעמה לחברה.
ירדתי איתה ובכניסה לבניין פגשתי את רועי.
"אני לא יכול להיפגש עכשיו, אני מביא את נעמה לחברה" אני אומר.
"באתי ללירון, לא אלייך".