אם תרצי, תקבלי כוכב… (פרק 3)

נ.מ לירון:
דמעות עולות בעיני, אני לא יכולה לספר.
אני מיד מתרוממת וקופצת על רגלי השמאלית, שמה את ידיי על אוזניי, מסתובבת בחדר ואומרת: "לא יכולה לספר, לא יכולה לספר, לא יכולה לספר…"
"אבל לירון" מתחיל לומר יואב, אך רועי קוטע אותו ואומר: "זה בסדר, את לא חייבת לספר אם את לא רוצה".
"תודה" אני מחייכת אליו, הוא משיב לי חיוך.
יואב מכחכח בגרונו ואז אומר: "טוב, לפחות גילינו שאנחנו גרים באותו בניין".
"כן" אני אומרת ומתיישבת, רגלי השמאלית כבר כואבת מקפיצות.
"אמא שלי בדרך עם קביים, אתם יכולים ללכת. ותודה" אני אומרת.
שניהם אומרים בו זמנית "בבקשה" ויוצאים.

נ.מ רועי:

"תזכיר לי מאיפה הכרת אותה" אני אומר בזמן שאנחנו נכנסים למעלית, אני עולה אל יואב.
"היום עזרתי לה לחזור לכיתה כי היא נקעה את הרגל" אומר יואב באדישות ומיד מוסיף: "סיפרתי את זה היום איך שכחת?"
"בסדר, תרגיע. היא אחלה. אני מתכוון, לא הכי מקובלת, אבל נראת טוב, והיא לא היסטרית כמו כולן" אני אומר ומחייך חצי חיוך.
אנחנו נכנסים לביתו ואחותו הקטנה יושבת בפינת החדר, בוכה ורועדת מפחד.
אולי זה בגלל מה שיואב סיפר לי, לאביאל ונדב.
"רועי חכה לי בחדר" הוא אומר ואני הולך ונכנס לחדרו, מגלה שם את אחיו בן ה-9, בוכה גם הוא, אבל אני שותק.

נ.מ יואב:

"מה קרה?" אני לוחש.
"אמא עוד פעם הרביצה לי, אבל הפעם עם הפטיש שניצלים" היא לוחשת, נהר דמעות נשפך מעיניה.
היא מפנה אליי את ידה, שיש עליה סימן אדום גדול.
"נעמה, אמרתי לך לא להרגיז את אמא נכון?" אני שואל.
נעמה היא אחותי הקטנה, בת 6.
"היא גם הרביצה לליאור" היא אומרת ומצביעה לכיוון החדר שלי ושל ליאור.
"שיט" אני לוחש ורץ לכיוון החדר.
רק שרועי לא שאל שאלות, רק שרועי לא שאל שאלות…
אני מסלק את רועי מהחדר ואומר לו להיכנס לאמבטיה.
"ליאור, איפה אמא?" אני שואל.
"אחרי שהיא הרביצה לנו היא זרקה לי את הפטיש על הרגל, לקחה את התיק ויצאה" הוא אומר וממשיך לבכות.
"טוב, לך עם נעמה לחדר שלה" אני אומר והולך לאמבטיה.
"רועי, הם רבו אחד עם השני, זה לא זמן טוב עכשיו. לך" אני אומר.
"טוב אני ארד לבדוק מה שלום לירון" הוא אומר ויורד.
שיט!! נו באמת!!
כלומר, שיעשה מה שהוא רוצה, מה אכפת לי.

נ.מ רועי:

דפקתי על דלתה והיא פתחה לי.
"היי" היא מחייכת.
"האחים של יואב רבו, אז ירדתי אלייך לבדוק מה שלומך" אני אומר לה והיא מחייכת.
"בסדר" היא אומר ומתיישבת על הספה.
אני מתיישב לידה ושתיקה שוררת, עד שאני רוכן אליה ומנשק אותה.