"אם רק תתני לי להישאר"-פרק אחד עשרה

·לינוי·
"מאמי אתה בא לאסוף אותי?" שלחתי לאושר וסגרתי את התיק, מחר יש לנו 3 חודשים ביחד ושכחתי ביקשתי מאלי עזרה, והיא אמרה שהיא תדאג להכל אני רק צריכה מחר בבוקר להתקשר אליה.
"אני בדיוק נכנס להיתקח, תבואי עם אליאור?" ראיתי הודעה מאושר.
עכשיו צריך להתחנף לאליאור שיקח אותי העצלן הזה, אין לי כוח.
ירדתי לסלון וראיתי את אליאור יושב עם פיצוחים ורואה משחק, יופי עכשיו בכלל אין מצב שהוא יקח אותי
"אליאור חיים שלי, אהבת חיי, אהוב ליבי, האח הכי טוב בעולם, יש מצב אתה לוקח אותי לחבר שלי?" שאלתי אותו וקפצתי עליו בחיבוק.
"ימגעילה גילוי עריות, מי חינך אותך?" אמר והרחיק אותי ממנו.
"מי שחינכה אותך, אתה לוקח אותי?" שאלתי בחיוך ענק, אין מצב שהוא אומר לי לא.
"שחבר שלך יקח אותך, אני באמצע משחק" "אין בעיה אם יקרה לי משהו על מצפונך" אמרתי והלכתי לקחת את התיק.
"מה כבר יכול לקרות לך זה חמש דקות מפה חיים שלי"
"ימגעיל,גילוי עריות" אמרתי לו ועשיתי פרצוף נגעל,
"היית מתה, ביי אחות קטנה ובלי שטויות" אליאור אמר לי שהתקדמתי לכיוון הדלת.
"דפוק באמאשלי" צעקתי לו והלכתי לבית של אושר,
בלי שטויות? למה אליאור התכוון? הוא יודע שאושר לא יעשה כלום בלי לשאול אותו, אולי הוא שאל אותו? אולי זה מה שהוא מתכנן לנו להיום בערב? אבל אני לא יודעת אם אני עדיין מוכנה, אני צריכה עוד קצת,
כל הדרך חשבתי על המשפט שאליאור אמר הוא לא אמר את זה סתם, הוא אף פעם לא אמר לי את זה כי הוא יודע שאושר מכבד אותו,
"סליחה את יודעת איזה קומה אושר גר?" מישהי שאלה אותי שהגעתי לכניסה של הבניין,
"קומה 4, מי את?" שאלתי אותה ובחנתי את גופה, היא הייתה נראית כמו ברבי, גבוה, רזה, היא בשה בגדים קטנטנים שלא מסתרים דבר, פניה היו נראות כמו ציור
"חברה שלו, מה אכפת לך מי אני" אמרה לי בהתנשאות ונכנסה לבניין.
אני לא מאמינה, הוא בגד בי? שיחק איתי? היתה לו עוד חברה חוץ ממני? על עוד כמה אני יגלה חוץ מהזונה הקטנה הזאת,
רצתי מהבית שלו, אני לא מאמינה שכל המילים היפות שלו היו סתם, הוא לא באמת אהב אותי, הוא שיחק איתי, אני שונאת אותו, הטלפון צילצל ומי זה היה עם התזמון החרא שלו? אושר? בן זונה הוא עוד מתקשר אלי.
"מה?" עניתי לו בצעקה
"מזה מה? אני דואג לך איפה את?" שאל בעצבנות,
"תשאל את החברה הזאת שעלתה אליך איפה אני" אמרתי ובכיתי, לא הצלחתי לראות כלום, הכל היה מטושטש לי
"מה את סתומה?! את לא באת, אז התקשרתי לאליאור והוא אמר לי שיצאת, אז התחלתי לדאוג"
"אל תדאג לי, זה נגמר בינינו" אמרתי וניתקתי את הטלפון בכעס.
"אההה" צעקתי בעצבים והעפתי את הטלפון על המדרכה,
"וואו, תירגעי כמעט פגעת בי" שמעתי מישהו אומר, לא יכולתי לזהות אותו העיניים שלי היו מלאות בדמעות.
"לינוי, מה קרה?" אותו אחד שוב שאל אותי,
"מי אתה? עזוב אותי" שיחררתי את היד ממנו וברחתי משם,
אין לי מושג לאן אני הולכת, הרגליים הולכות מעצמן, כואב לי הראש, כואב לי הלב, כל הגוף כואב לי,
"ליני?" שמעתי קול מוכר
"ליני מה יש לך?" הוא התקרב אלי וזיהיתי את עידו.
"עי..דו הו..א.." אמרתי לו בבכי, "אני לא הייתי החברה היחידה שלו" אמרתי את זה פשוט ותנפלתי עליו בחיבוק,
"מההתחלה שנאתי אותו" עידו אמר וחיבק אותי בחזרה, "את רוצה לבוא אלי?" שאל ואני היננתי, אני רוצה להיות בחברת מישהו, אני לא יכולה ללכת לאלי כי היא בטח עם אליאור, ואם אליאור ישמע את זה הוא יתחרפן ואני רק רוצה מישהו שיחבק אותי.
"ליני את רוצה להיכנס להיתקלח?" עידו שאל אותי וניגב לי את הדמעות.
"כן" אמרתי, אני צריכה את זה.
"בואי, יש לך בגדים? או שאני אביא לך?"
"יש לי" אמרתי והתחלתי לצחוק לעצמי, "חשבתי שאני ישן אצל אושר" אמרתי.
זה מצחיק עד כמה אפשר לאהוב את הבן אדם ובמקרה אחד אפשר לשנוא אותו,
"בואי אני אביא לך מגבת" עידו אמר ולקח אותי למקלחת.
"מגבת בארון מצד ימין, תתקלחי אני יכין לנו שוקו חם ונדבר" אמר ואני חייכתי אליו.
"תודה" אמרתי לעידו ונישקתי אותו בלחי, אין לי מושג לי הייתי הולכת אם לא היה לי אותו, אני שמחה שהכרתי אותו,
"בכיף חיים שלי" עידו אמר ויצא מהחדר,
ושוב פעם הדמעות יוצאות והמחשבות על אושר מתחילות,
אני לא מספיק טובה בשבילו? אני לא הספקתי לו? אז הוא הלך לעוד אחת?

·עידו·
אני לא מאמין על אושר, איך הוא יכול לפגוע בה? היא כל כך קטנה ופגיעה,
"עידו" מישהו קרא לי וראיתי את אביב בכניסה לבית,
"מה?" שאלתי בחוסר התעניינות,
"ראיתי את החברה הזאת שלך, לינוי בוכה ברחוב," דווקא אותו היא הייתנ צריכה לפגוש? רק חסר לי שהם יתאהבו אחד בשני, "היא לא הייתה נראית טוב אתה יודע מה קרה לה?" אמר, והיה נראה כאילו באמת אכפת לו.
"מה אכפת לך? אמרתי לך להתרחק ממנה, אז תתרחק" אמרתי לו בעצבים,
"וואו תירגעי עוד אפשר לחשוב שאתה מאוהב בה" אמר והסתכלנו אחד על השני והתחלנו לצחוק, "אני עדיין הומו לצערך, פשוט לא רוצה שתפגע בה" אמרתי והתכוונתי לזה,
"כולה שאלתי מה קרה, זה לא שאנחנו חברים" אמר והרים את ידיו כחף מפשע, "היא זרקה את הטלפון שלה שם, אז תחזיר לה אותו" אמר וזרק לי את הטלפון,
"היא פה, למעלה, תחזיר לה" אמרתי וחשבתי על זה, היא רווקה הוא רווק הם יכולים להיות זוג יפה דווקא, ואם זה מה שצריך לקרות אין לי זכות לעמוד באמצע ולהפריע.
"בטוח שזה לא מפריע לך?" אמר לי ועלה למעלה, "מאוהב" שמעתי אותו צועק לי מלמעלה ואני חשבתי על זה שפגשתי היום, אולי יצא מזה משהו.

·אביב· אני לא מצליח לשכוח את הפנים שלה כבר שבוע, ולראות אותה היום ככה כל כך פגיעה? שבר לי את הלב, רק רציתי לחבק אותה חזק ולא לעזוב עד שתירגע,
דפקתי על דלת המקלחת, עידו אמר שהיא במקלחת,
"אני יוצאת" לינוי צעקה מבעד לדלת ופתחה אותה,
היא הייתה עטופה במגבת לבנה קצרצרה ושיערה נופל על כתפיה, גם כשהאיפור מרוח לה והיא בוכה היא עדיין כל כך יפה,
"היי, סליחה שהתעכבתי" לינוי אמרתי לי והחזיקה את המגבת שלא תיפול.
"זה בסדר," אמרתי וצחקקתי, פעם ראשונה בחיי הרגשתי נבוך ליד אישה, "עכשיו בא לך לספר לי מה קרה?" אמרתי וניגבתי את השחור שהיה מרוח לה על הלחיים.
"עכשיו? נפגשנו?" שאלה ואני גיחכתי,
"נראלי שכן" אמרתי והוצאתי את הטלפון השבור מהכיסי,
"זה היית אתה?" לינוי שאלה אותי
"כן" עניתי גירדתי בראש,
"סליחה, לא ראיתי כלום וכאב לי הראש" אמרה בחרטה,
"זה יהיה בסדר רק אם תספרי לי מה קרה" אמרתי והרגשתי שבאמת אכפת לי ממנה ורציתי לדעת מה קורה לה,
"אני יכולה להתלבש קודם? לא נוח לי ככה"
"לי דווקא נוח ככה" אמרתי לה ובחנתי את גופה המושלם,
"דיי, תפסיק להסתכל" אמרה ודחפה אותי לאחור,
"גם מאחורה את יפה?" שאלתי אותה "שמישהו יעזור לי" צעקתי לה והיא נכנסה לחדר של עידו,
"דפוק" צעקה לי ונעלה את הדלת.
אחח נראלי אני מאוהב.