אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 6

כשקמתי בבוקר למחרת החלטתי להירגע טיפה, וכן לתת לה קצת זמן לחשוב, אולי היא רק רוצה לבדוק שאני לא מנצל אותה? התארגנתי בקלילות והלכתי עם ראיין לחדר אוכל. ראיתי אותה יושבת שם עם ריילי, עם העיניים שלה שאפשר פשוט לטבוע בהם, והשפתיים שאני רוצה לא להפסיק לנשק לעולם. ריילי שמה לב אלינו וקפצה על ראיין בנשיקות, ואמנדה לקחה לי את היד בחיוך והובילה אותי לאיפה שישבנו בלילה.

"דור" אמרה בקול רציני "אמנדה" חזרתי אחריה בניסיון די כושל להביא לאווירה קלילה יותר"אני מאמינה לך שאתה כן מרגיש אליי משהו" אמרה "למרות שאני לא מבינה למה" מילמלה לעצמה "היי את הכי מושלמת שיש" הגנתי וקטעתי אותה כשהמשיכה "אתה מבטיח שאתה תשמור עליי ולא תפגע בי? כי אני כבר נפגעתי פעם" אמרה לי. מי הבן זונה שפגע בה? "אני אשמור עלייך, אני רוצה אותך. ולגבי מי שפגע בך, תגידי שם והוא מת!" אמרתי לה והיא צחקה נתתי לה נשיקה קצרה והיא התקרבה אליי והתכרבלה בחיבוק שלי "אני רציני" הוספתי והיא המשיכה לצחוק. "זה מהעבר, עכשיו אנחנו בהווה וחיים לקראת העתיד" אמרה וחייכה את החיוך הממיס שלה "ממש פילוסופית" צחקתי עליה. אני לא מאמין לעצמי אבל אני מושפע ממנה, לטובה.

במשך שאר היום היינו בדשא שלנו, דיברנו וגם קצת התנשקנו כל היום, כבר החשיך אבל לא היה לי אכפת, רק רציתי להיות איתה. בשעה 22:00 שמתי לב לשעה אחרי שהיא דחפה אותי קצת והסתכלתי על השעון, שיט עוצר. אין לי מושג איך מתגנבים אליה לבניין, היא לא יכולה להיתפס. "קרה משהו?" היא שאלה אותי לא מבינה, "כבר אחרי עוצר ואין לי מושג איך להביא אותך לחדר שלך" "אז בוא נישאר" הציעה לי, מפתה אבל אין סיכוי שאני אסבך אותה בצרות. "לא יקרה, את לא מסתבכת ביום השני שלך" אמרתי לה והובלתי אותה לכיוון החדר שלי בשקט, הגענו לחדר שלי ושל ראיין. וראינו את ראיין בולע את ריילי. "קחו חדר" אמנדה אמרה להם מצחקקת "לקחנו-אבל-יש-כאלה-שלא-אכפת-להם-ונכנסים-בכל-מקרה" אמר ראיין בין נשיקה לנשיקה "מה לעשות אחי, כבר אחרי עוצר, והפיצית חייבת ללכת לישון כבר" אמרתי לו חזרה, מסתכל אליה בחיוך

~אמנדה~

איך הוא ידע? למה הוא קרא לי דווקא פיצית? זה הכינוי שדן נתן לי כשהוא גדל פתאום בחטיבת ביניים "צודק גם ריי צריכה לגדול קצת" אמר ונשק לריילי, "אני אלך עם אמנדה, אני כבר מכירה את הדרך" אמרה ריילי וקרצה לראיין "ביי פיץ" קראו כשיצאנו, אני חייבת להתקשר הביתה מחר, אני מאוד מתגעגעת אליהם. "אז את רשמית פיצית מעכשיו?" שאלה אותי ריילי מצחקקת בדרך לחדר "לילה טוב" אמרתי לה והלכתי להתארגן לשינה, היא כבר הייתה עם פיג'מה ונכנסה כבר למיטה. אני רק מקווה שהוא לא יפגע בי, לקראת המעבר הלכתי קצת לדפנה, הפסיכולוגית בעקבות מה שקרה, אני לא עוברת את זה שוב.

"בוקר טוב חיימשלי" התעוררתי מנשיקה מתוקה, זה בטוח לא ריילי "בוקר טוב" אמרתי וחיוך ישר עלה לי על הפרצוף, פתחתי את העיניים וראיתי את דור המושלם שלי שוכב לידי במיטה. "חשבתי שבגלל שבשלישי הבא בעוד שבוע חוזרים ללמוד אז נעשה מסיבה בשני הבא, מה אתן אומרות?" ראיין שאל את ריילי בזמן שדור מסתכל עליי בפרצוף מתחנן "ברור!" אני וריילי צעקנו ביחד "נתראה בארוחת בוקר" דור אמר ויצא עם ראיין "ריילי, אין לי בגדים למסיבה" אמרתי לה אחרי שעברתי על כל הבגדים שלי בראש "גם לי לא, בואי נלך עם ראיין ודור לקניון" הציעה "אוקיי" עניתי.

התלבשנו ועשינו את כל אירגוני הבוקר, וירדנו לארוחת בוקר. "היי" דור וראיין אמרו כשהתיישבו לידנו "הי, לי וריילי אין בגדים למסיבה ואנחנו רוצות ללכת לקניון, בואו איתנו" אמרתי להם "אין סיכוי. אנחנו פשוט נהיה שקיות מהלכות" ראיין התנגד קשות ואחרי פרצוף של ריילי השתכנע "לי אין בעיה, אבל אנחנו יושבים באיזה בית קפה, לא מסתובבים איתכן" קבע דור. נפגשנו אחרי חצי שעה בכניסה, עם אישורי יציאה, כסף וכל מה שצריך. דור נהג באוטו אחד וראיין בשני. וכשנכנסנו לקניון התחלנו ישר להיכנס לחנויות, ודור וראיין הלכו למצוא בת קפה, כשעוד הלכנו לאותו כיוון רון בא אליי, אני זוכרת אותו, היינו ביחד בבית ספר. "היי מה קורה? התגעגעתי!!"