אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 37

"רק עוד תמונה אחת!!" קראתי ושמעתי פלאש
"ועוד אחת כשדור מרים אותך" אמרה ריילי
"אי אפשר" אמרתי
"דור לא יכול להרים דברים כ" התחלתי להגיד
והתרוממתי באוויר "דור" צווחתי
"הרופא אמר שאני לא אצליח, משמע, את קלה מאוד" אמר לי
וריילי צילמה "מושלמים" אמרה בהתרגשות
"תירגעי מאמי, את מתרגשת כאילו אנחנו טסים" אמר לה ראיין
"אולי נטוס?" שאלה אותו ריילי
"בואי נחכה שיהיה לי כסף" אמר לה.
שתי צפירות הבהילו אותי מאוד,
עד שקפצתי על דור "פחדנית" גיחך
"תסתום" מלמלתי
"אתם מוכנים?" שאלה רונה מהמונית עם חבר שלה.
הזמנו ביחד מונית כדי לחסוך.
"מוכנים" עניתי לה והסתכלתי לעבר המזוודות
"נראה לי אתם היחידים שבאתם עם אותו גודל מזוודה" גיחכה רונה
"את לא רוצה לדעת כמה מהבגדים שאצלי הם באמת שלי" ענה לה דור
"ממש קצת" עניתי לה והיא צחקה מהבעת הפנים הלא מאמינה של דור
"תכירו זה אוליבר, חבר שלי" הציגה את אוליבר
"ותכירי את דור, חבר שלי" הצגתי לה את דור
"האיש שעליו סופר" אמרה לו והביכה אותי
"מה סיפרת עלי?" לחש לי כשהתקדמנו לעבר כולם
"הן שאלו" עניתי לו כתשובה
"אני כל כך אתגעגע" אמרה ריילי וחיבקה אותי
"זה רק שבוע ונדבר כל יום" אמרתי לה
"חסר לך שלא"אמרה לי באיום
"ביי ראיין" אמרתי לראיין וחיבקתי אותו
"ביי אמ" אמר לי והמשכתי במסע החיבוקים.
"יהיי" צווחתי כשנכנסנו לשדה
"הגענו" הכריז הנהג ודור ואוליבר יצאו החוצה לקחת את המזוודות,
יצאתי אחרי דור שבדיוק הגיע עם עגלה והתחיל להעמיס
"במה לעזור?" שאלתי
"רק תעמדי, תחזיקי שנייה את העגחה והכי חשוב תחייכי, כל עובד צריך נוף טוב" אמר לי
ועשיתי כדבריו "נכנס?" שאלתי את רונה
"נכנס" ענתה לי ונכנסנו,
הגענו לצ'ק אין וראינו את דניאלה, דן ועוד מלא חברים שלהם
"היי" אמרתי לדן "היי פיצית" אמר לי
"אז מה התכנית?" שאלתי
"את מה שמספרים או את האמת?" שאל
"האמת" עניתי לו לא מבינה
"אז ככה, אסור לי לספר" אמר לי בחיוך
"אוף" אמרתי לו והוא ודור חייכו,
אחרי שעברנו את כל הביטחון, הגענו לדיוטי פרי!
"בוא דור" קראתי והתחלנו להסתובב, "מה את כבר צריכה?" שאל
"בושם, קרמים, אוזניות" התחלתי להגיד פריטים מהרשימה שלי.
"הבנתי" קטע אותי
"אז למה אתה הולך כל כך לאט?" אמרתי והוא התחיל להגביר קצב,
אחרי שעה כבר גמרנו עם הכל איזה כיף זה שהם פשוט שומרים לך את זה עד שאתה מגיע לארץ
"עכשיו להפתעה שלי" לחש לי לאוזן
"והיא?" לחשתי לו חזרה
"רוצה קפה?" התעלם ממני
"כן" עניתי לו והלכנו לאחד הדוכני קפה
"אפשר קפה שחור אחד והפוך אחד?" שאל והוציא כסף
"בוא נעשה הסכם, ארוחה ארוחה" אמרתי לו
"לא יקרה" אמר לי ושילם למוכר, הלכנו לעמדת המתנה וחיכינו שהקפה יהיה מוכן
"לכי לכולם, אני כבר אביא לך" אמר לי דור,
הנהנתי והלכתי לכולם "גמרתם?" שאלה דניאלה
"נראה לי שגמרתי" אמרתי
"אמא ואבא הביאו לך מספיק כסף?" שאל דן
"כן, הם הביאו לי 500 דולר אבל אמרו לי שאם ייגמר אני אבקש ממך" אמרתי לו
ובסוף הוספתי חיוך חנפן
"הנה הקפה שלך" הביא לי דור את הקפה ההפוך שלי והתחלתי לשתות,
כשגמרתי "אכפת לכם אם אני אקח אותה?" שאל דור
"לא, רק תזכרו שיש עוד שעתיים לטיסה" אמר דן והלכנו
"לאן אתה הולך?" שאלתי
"הפתעה" אמר את התשובה שידעתי כבר וכיסה לי את העיניים,
"שלום מר וגברת וויט" נשמע קול של בחורה
"שלום" ענה לה דור בחזרה, אחרי הליכה של עוד שתי דקות דור הוריד את ידיו מפניי ופקחתי את עייני, למולי התגלה טרקלין גדול מאוד, עם מזנון ומלא אוכל, מזרקת שוקולד וטלוויזיה, ספות, הכל.
"מה אנחנו עושים כאן?" שאלתי ודור חייך
"זה לא סיפור, בגלל הכרטיס אשראי שלי יש לי אישור להיכנס לטרקלין V.I.P, ומותר לי גם להכניס איתי עוד מישהי" אמר וקפצתי עליו בחיבוק
"תודה" לחשתי לו
"בשמחה" ענה לי
"אז היית פה הרבה?" שאלתי אותו, מסתכלת מסביב.
"כן, עם סבתה שלי וקייסי" ענה
"אנחנו מקפידים לטוס כל כמה שנים ביחד" המשיך
"בדרך כלל קייסי ומגי הולכות להסתובב ואני בא לפה ויושב בכיף" סיים לספר
"אז בוא נשב" אמרתי לו
"רגע, מה עם קצת נשנושים?" שאל אותי והלכנו לכיוון המזנון,
לקחתי לי כריך קטן והתיישבתי בשולחן זוגי בעוד דור המשיך לשאול את שמות המאכלים ולבסוף גם לקחת את רובם
"זה כל מה שאת לוקחת?" שאל
"כן" עניתי
"חבל, יש פה מלא מתוקים" אמר לי בטון מגרה
"זה בסדר, אני לא אוהבת הרבה מתוק" הסברתי ונגסתי בכריך
"העיקר שאת אוכלת, רק אל תהפכי לי לאיזו אנורקסית" אמר בצחוק וחייכתי,
נזכרת בעבר שלי, בכיתה ז', שהרגשתי שמנה, שרציתי קצת תשומת לב מאחד הבנים, וחשבתי שזאת הדרך היחידה, למזלי אף פעם לא הצלחתי להקיא, ותמיד נהייתי רעבה.
"אמ את בסדר?" שאל
"כן"
"על מה את חושבת?" שאל
"על העבר" עניתי לו.
"פירות את אוכלת?" שאל כשגמר את המתוקים
"את רובם" אמרתי לו "אז בואי איתי" אמר והלכנו לעבר הפירות,
היו שם כל כך הרבה אבל מה שתפס את העין היה התותים, מהר שמתי לי הרבה תותים,
"אז אני מבין שזה הפרי האהוב עלייך?" שאל
"כן, תמיד יש לי תותים ביום הולדת, ותמיד זה עם קצפת, למרות שזאת לא בדיוק העונה אני תמיד מבקשת ליום הולדת" סיפרתי לו
"את רוצה קצפת?" שאל עם המיכל ביד
"ברור" אמרתי לו והוא שם לי כמות גדולה של קצפת בצלחת,
וגם לעצמו התיישבנו בחזרה והתחלנו לאכול
"אתה לא לוקח גם תותים עם הקצפת?" שאלתי אותו
"לא, אני לא אוהב תותים, רק קצפת" הסביר לי,
לקחתי תות עם קצפת ולקחתי ביס
"וואי, זה כזה טעים" מלמלתי
"אני יודע" אמר דור, כנראה שמע אותי
"רוצה קצפת?" שאל דור ושם לי קצת על האף
"ואיך אני אגיע לשם?" שאלתי
"בואי אני אנגב לך" אמר לי בצחוק, התקרבתי, ועוד קצת, ועוד קצת עד שהיינו ממש קרובים והוא נישק אותי,
כשהתנתקנו "הקצפת נמרחה לך על הפנים" אמרתי לו בצחקוק
"ירד?" שאל אחרי שניסה ללקק את הקצפת מפניו
"תביא לי" אמרתי לו וניגבתי לו
"זה כזה קטע מסרט" גיחך
"אנחנו צריכים ללכת כדי לא לפספס את הטיסה" אמרתי כששמתי לב שעוד חמש דקות מתחילה העלייה למטוס
"בואי נצא" אמר ויצאנו מהטרקלין,
הלכנו לכיוון הגייט שלנו כשדן התקשר
"איפה אתם?" שאל
"ליד הגייט" אמרתי כשהגענו, מחפשת פנים מוכרות
"מה לא שמעתם? הטיסה הוקדמה והועברה לגייט אחר, אם אתם לא באים בחמש דקות הקרובות אתם לא תגיעו" אמר לי בלחץ וניתק,
יופי לו, עכשיו גם אין לי מושג לאיזה גייט צריך ללכת
"מה קרה?" שאל דור בזמן שהתקדמתי לדלפק, מחפשת את שם הגייט
"סליחה מאיפה יוצא המטוס ליוון?" שאלתי בלחץ
"מפה" ענתה לי האישה
"מה מפה? אמרו לי שלא" קראתי לעברה
"תראי לי את הכרטיס" אמרה והוצאתי את הכרטיס
"כי זה מטוס של חברת התעופה של יוון, הכרטיס שלכם הוא למטוס פרטי" אמרה לנו
"מה פרטי?"