אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 36

"אז הבחירות שלי שגויות? אז אני טועה שאני אוהבת מישהו כמוהו? מה? מה כבר לא בסדר בו?!" צעקתי
"שום דבר לא רע בו" הודה
"אז מה?! למה לגרום לו להרגיש לו בנוח, לחשוב אם אנחנו צריכים להיות ביחד? אתה רוצה לגרום לו להיפרד ממני?!" שאלתי עדין כועסת
"זה לא הוא! אם הייתי פוגש אותו סתם ככה הכל היה סבבה אבל הוא יוצא איתך! ועוד במקום שאין לי מושג מה את עושה שם!" צעק עלי
"מה אתה חושב? שאני אתן למישהו לפגוע בי? שהוא רוצה לפגוע בי? אתה פגשת את אחותו הקטנה, אולי אתה לא ראית אבל אני כן, הוא שומר עליה כמו על החיים שלו! למה שהוא יעשה את מה שהוא לא רוצה שיעשו לאחותו לי?" שאלתי אותו
"זה נכון" התערבה דניאלה
"תחשוב על זה, דוד גם בהתחלה התנגד אלינו, אתה זוכר איך זה היה? אתה באמת רוצה להעביר את אחותך בסבל הזה?" הוסיפה
"צודקת" אמר לה
"תביאי לי את המספר שלו, אני מאמין שאני חייב לו התנצלות" נכנע,
הושטתי לו את הפלאפון שלי מצלצל לדור עם חיוך מנצח "היי מותק איפה את?" שאל
"אני אצל דן ודניאלה, אתה על רמקול" עניתי לו
"למה?" שאל
"כי אני טעיתי" התערב דן
"אני סתם כעסתי עלייך כי אני מפחד על אמנדה" הוסיף
"למה שאני יעשה לה משהו? היא מלאך" אמר דור ויכולתי לראות את החיוך שלו מהצד השני,
"חסר לך שאתה מתנהג אליה ההפך" הזהיר אותו דן
"נראה לך שהיא תיתן לי?" צחק דור
"תיזהר דור! אתה שוכח שאתה על רמקול" אמרתי לו בכעס מזויף
"טוב ביי אחי" אמר דן, אני בחיים לא יבין בנים, איך כבר אחי?!
הוצאתי את הפלאפון מרמקול "ביי אמ" אמר לי
"ביי דור, אתה תחכה לי כשאני אחזור?" שאלתי
"תלוי מתי" ענה
"לא יודעת, נדבר" סיכמתי וניתקתי.
הדלת צלצלה ואני רצתי לפתוח לדונה ואדם
"אבא" צרחתי וקפצתי על, רגע על מי? אופסי,
"סליחה, דוד" אמרתי לו מובכת
"זה בסדר, אז אני מבין שההורים בדרך?" שאל
"כן" עניתי לו והסמקתי
"מה אתה עושה פה?" שאלה דניאלה בחיוך וחיבקה אותו
"ככה אתה נותן לה לחבק גברים חופשי?" שאל דוד את דן
"רק אחים כמוך" ענה לו בצחוק ונתן לו חיבוק של גברים
"מה אתה עושה פה?" חזרה דניאלה על שאלתה
"באתי לסגור פרטים של מסיבת רווקים של איזה מישהו אבל נראה לי שהגעתי בזמן לא משהו" אמר מסתכל עליי ועל דניאלה
"בפעם אחרת" אמר דן
"אבל אתה מוזמן להישאר" אמרה דניאלה
"אני חייבת להתעורר מוקדם מחר אז אני הולכת לבדוק מה עם אדם ודונה"
מלמלתי והלכתי לכיוון המטבח,
חייגתי לאדם לנייד "היי" ענה
"היי" החזרתי
"איפה אתם?" הוספתי
"אנחנו בדרך, יש פה פקק אז ייקח לנו זמן, חצי שעה גג" אמר והתבאסתי,
אני חייבת להשלים קצת שיעורי בית "טוב, אנחנו מחכים לכם" עניתי להם "דן" אמרתי כשנכנסתי לסלון, "מה?" שאל "אתה זוכר שכשהיינו שנינו בבית הספר אז אם אחד מאיתנו היה שוכח לעשות שיעורי בית…" התחלתי להגיד "כן, למה מה נזכרת עכשיו?" שאל "אני די אמרתי למנהלת שאני אחזור מוקדם לפנימייה ואעשה הכל" אמרתי לו וראיתי אותו כועס "אבל אל תכעס על דניאלה, היא לא ידעה, ואני לא יכולה להגיד להורים כי הם יגידו לי לחזור והם כבר בכל מקרה תקועים בפקק" הסברתי והוא נרגע "אז אתה מסכים?" שאלתי "חד-פעמי" ענה ולקחנו דף "מה לכתוב?" שאל "תשאיר שורה שאני אמלא את השם של המורה, ל—– שלום, אמנדה לא הכינה שיעורי בית מכיוון שהיא הייתה בהכנות משפחתיות לחתונה של אחיה, הדבר הינו חד-פעמי" אמרתי לו "ולחתום?" שאל "כן" ענית לו והוא חתם "תודה תודה תודה תודה" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה על הלחי, אחרי שאכלנו ארוחת ערב ביחד ודוד חזר לבית שלו, דונה ואדם הגיעו, "היי" צעקה דונה בשמחה וחיבקה אותי "מה ההתרגשות? ראיתי אתכם בשבת" אמרתי לה "עדיין, זה קשה שאת לא איתנו" אמר אדם
"אני ממש מצטערת אבל יש לי מחר לימודים" התנצלתי אחרי חצי שעה של דיבורים "ברור" אמרה דונה "את רוצה שנקפיץ אותך?" שאל אדם "כן" עניתי להם "אז נצטרך לצאת עכשיו" אמר לי אדם "אוקיי" עניתי לו ונפרדנו מדניאלה ודן.
"נו בוא כבר" קראתי לדור ומשכתי אותו לעבר חדר המורים "אין לי כוח" התלונן כמו ילד קטן "הנה הגענו" אמרתי כשראיתי את חד המורים מרחוק "מה הגענו? יש עוד איזה קילומטר" התלונן "יש עוד ממש קצת" אמרתי לו "הגענו" הוספתי כשעמדנו בפתח "אז מה עכשיו?" שאל "צריך לראות איזה מורה יוצאת או נכנסת" אמרתי לו "או שנעשה את זה בשיטה שלי" אמר ומשך אותי הפעם "ליאורה" קרא באמצע חדר המורים "סליחה מה אתה חושב שאתה עושה?" כעסה עליו ליאורה "אנחנו צריכים לדבר איתך אפשר שנייה?" שאל "מי זה אנחנו?" שאלה ואני יצאתי מאחורי דור "אוקיי, בואו החוצה" אמרה ויצאנו אחריה "דבר ראשון, אני מבינה שהרעיון הזה היה שלך" אמרה ופנתה לדור "אז תן לי להבהיר לך שלא עושים את זה" כעסה עליו "אני יודע שלא, אבל זה עובד כל פעם מחדש" אמר לה וקרץ "מה רציתם?" שאלה "כמו שאת כנראה יודעת יש לנו מבחן בתאריך שדור ואני בחו"ל, רצינו לדעת מה לעשות" אמרתי לה "זה מאוד קל, המבחן הוא מבחן במחשב שיש לכם 24 שעות לבצע, אני מאמינה שגם בחו"ל תמצאו כמה דקות, זה גם לא בדיוק מבחן לכם, זה בודק מה יקרה אם תהיה מלחמה ונצטרך ללמוד בלי לבוא לבית ספר" הסבירה לנו "מצוין" אמרתי "את יכולה לקרוא ללילי?" הוספתי והיא קראה ללילי "כן חמודים?" שאלה לילי המורה למתמטיקה "רצינו לבקש ממך אם את יכולה לדחות לנו את המבחן במתמטיקה, זה יוצא יום אחרי שאנחנו חוזרים מחו"ל ולא יהיה לנו זמן להתכונן" אמר דור "זה לא אפשרי, אתם תיאלצו ללמוד לפני או בזמן החופשה שלכם" אמרה לנו ונכנסה חזרה לחדר מורים "וגמרנו" אמרתי לדור בחיוך "איזה גמרנו? לומדים ועושים מבחן ביוון" קרא בייאוש "אבל איתי" אמרתי לו בחיוך מתוק והוא נישק אותי "אתה קולט שבעוד שלושה ימים אנחנו טסים?" שאלתי אותו כשהתקדמתי לחדר שלי ושל ריילי. "אני לא מאמין" אמר לי וצלצול הודעה נשמע מהנייד שלו "אוי" אמר "אני צריך ללכת לקחת מזוודה חזקה יותר" אמר "גם אני" אמרתי לו "רוצה עכשיו?" שאל "סבבה" עניתי לו, הלכנו לקחת פלאפון, כסף ומפתחות של המכונית ויצאנו "סבתה שלי לא בבית אז אני רק אכנס ואקח" אמר ונכנסנו, עלינו לחדר שלו והוא הוציא מזוודה שחורה קשיחה, "גם אצלי כולם בעבודה אז אנחנו נגמור מהר" אמרתי ויצאנו אל המכונית, כשהגענו לבית שלי, אני רצתי לחדר שלי, סידרתי קצת, והוצאתי את המזוודה הקשיחה שלי מהארון מזוודות שיש לנו, אני ממש אוהבת את המזוודה, היא לבנה עם מלא כתוביות צבעוניות עליה "גמרנו?" שאל "כן, אני חייבת לחזור ולארוז" עניתי לו ויצאנו למכונית. "איך אני מתגעגע ללנהוג" אמר דור באמצע הנסיעה "איך אני מתגעגעת לסתם לשבת ליד הנהג" אמרתי בעצמי "בגלל זה אנחנו מתאימים" אמר "מתי התור שלך מחר?" שאל "בבוקר, ראיין יקפיץ אותי ואני מקווה שאני אוכל להחזיר את עצמי" אמר "כן, יהיה ממש חבל להיות ביוון עם גבס" אמרתי וחשבתי על זה "תיזהרי" אמר "אוי סליחה" אמרתי כששמתי לב מה קרה, כמעט התנגשתי במכונית שלפניי.
"ביי לילה טוב" אמר לי ונישק לי את השפתיים ברכות "ביי, בהצלחה מחר" אמרתי ונישקתי אותו על הלחי, נכנסתי לחדר, מסתכלת על המזוודה הפתוחה מלאה בבגדים. "זה הגיע!" נכנסה ריילי בצעקות "זה הגיע?!" צרחתי גם אני "כן!" ענתה לי "תפתחי" אמרתי לה בהתרגשות "הנה" אמרה ופתחה א הקופסה, בפנים היו המתנות שלי לדור, אנחנו נחגוג חודש ביוון והזמנתי אותן בתחילת השבוע והבטיחו לי שזה יגיע בזמן וזה הגיע. "תעזרי לי להחביא במזוודה" אמרתי לריילי והחבאנו אותן.
"רק עוד תמונה אחת!!" קראתי ושמעתי פלאש