אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 35

~אמנדה~
מחר אני אמורה ללכת למדידות,
קיבלתי כבר אישור מהמנהלת ודיברתי עם חברה של דניאלה,
מחר אני לא אלך לבית ספר, אני מקווה שיהיה כיף!
"מוכנה מחר?" שאלה ריילי
"כן, הכנתי הכל והבאתי גם נעלי עקב לבנות ושחורות" אמרתי והראיתי לה את הנעליים שלי "זה הנעליים שאת לוקחת?" שאלה
"כן, למה?" שאלתי, בוחנת שוב את הנעליים;
זוג אחד הוא של נעלי בובה שחורות עם עקב עדין ונמוך מאוד, מאוד פשוטות,
והזוג השני אותו הדבר אבל עם פפיון קטן בקצה.
"אני אתן לך" אמרה ופתחה את המדף,
אני כבר התרגלתי לשידת נעליים של ריילי, מלא מדפים מלאים בנעליים יפות ומיוחדות,
היא הסתכלה בארון לכמה שניות והוציאה כמה זוגות של נעליים לבנות,
זוג אחד הוא כמו מגף נמוך, השני פלטפורמה עם עיצוב של סדיקה
והשלישי הוא עם עקב צר ונמוך ופרח קטן בקצה,
"זה נראה לי" אמרתי בוחנת את הזוג השלישי
"זה לא מתאים, את צריכה נעל יותר צעירה, מה עם הפלטפורמה?" שאלה והרימה אותה
"לא נראה לי, אוף, למה לא לקחתי את הפלטפורמה שלי מהבית? שלך בטח לא יעלו עליי" אמרתי "בואי נראה, אם הנעליים האלה מתאימות לך את לוקחת אותן, סימן מאלוהים" אמרה והסכמתי, נעלתי את הנעליים והן עלו עלי!
"אז נעליים לבנות יש ושחורות?" מלמלה לעצמה, "זה יש לי משהו יותר רציני" אמרתי והוצאתי
מגף נמוך בצבע שחור שאני מתה על העיצוב שלו "אז סגרת הכל" אמרה ריילי בסיפוק
"לילה טוב" אמרתי לה והלכנו לישון.
התעוררתי מהשעון המעורר והלכתי להתקלח,
היום נוסעים למדידות. התלבשתי בשמלה כחולה פשוטה שיש לי ונעלתי כפכפים.
הלכתי לבד לחדר אוכל
ריילי לא הייתה בחדר, נכנסתי לחדר אוכל וראיתי שיש רק מעטים בחדר אוכל,
כמה מוקדם התעוררתי?! הסתכלתי בשעון שהוצב בכניסה וראיתי שהשעה רק 7:00,
יצאתי מחדר האוכל והחלטתי לנקוט בפעולה חמורה,
הלכתי לחדר של זואי וקלואי. דפקתי בלי הפסקה עד שזואי פתחה לי את הדלת
"את משוגעת?!" שאלה בכעס "לא, אבל אתן מאחרות" אמרתי לה
"לא נכון, השעון המעורר מכוון לשש בבוקר, יש לנו עוד מלא זמן" הסבירה לי "לא נכון" אמרתי לה "השעה עכשיו 7:07" הוספתי
"מה?" צווחה "בוקר טוב" אמרתי להן בחיוך ויצאתי, נשאר לי עוד זמן אז קפצתי לדור,
מצאתי את דור ישן על הדלת עם הגבס המקושקש
"בוקר טוב, מה אתה עושה פה?" שאלתי
"ריילי וראיין הלכו להסתכל על כוכבים, כשהם יחזרו ראיין יעיר אותי" אמר לי וחזר לישו
"דור, השעה כבר שבע בבוקר" אמרתי לו
"מה?" שאל ופקח עיניים
"אני מניחה שהם או השאירו אותך פה או לא חזרו בכלל, אתה יודע לאן הם הלכו?" שאלתי מתחילה לדאוג
"לא, תתקשרי אליה" אמר לי וחייגתי
"היי זאת ריילי, אני בטח מסננת אותך כרגע אז ביוש" נשמע קול המשיבון
"לא עונה" אמרתי
"אותו דבר" ענה לי
"אולי במדשאות?" שאלתי
"בואי נלך לחפש אותם" הציע והלכנו.
אחרי שסקרנו את רוב המדשאות הגענו למקום שלי ושל דור וראינו את שניהם ישנים על הדשא "אולי ניתן להם להתעורר לבד?" לחשתי לדור
"אולי" אמר והלכנו "את לא אמורה כבר לצאת?"
שאל "לא, אני יוצאת רק בתשע וחצי" אמרתי לו
"ועכשיו עשר" אמר לי חזרה
"למה היא לא התקשרה?" מלמלתי ופתחתי את הפלאפון שלי,
3 שיחות שלא נענו מרונה ועוד 5 מדניאלה, 45 הודעות משתיהן.
התקשרתי מהר לרונה "איפה את??" שאלה
"עניני פנימייה, איפה את?" שאלתי בזמן שהלכתי לחדר להביא את התיק
"מול החדר שלך, הלכתי לברר במזכירות" אמרה לי וראיתי אותה כבר במסדרון
"אני רואה אותך" אמרתי וניתקתי
"היי" אמרתי לה
"היי, אנחנו באיחור מטורף, בואי" אמרה ופתחתי את הדלת,
הוצאתי את התיק ויצאתי, הלכנו למכונית ובדרך ראיתי את דור
"ביי" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה
"נו בואי" זירזה אותי רונה
"אני באה" אמרתי והלכתי. נכנסנו למכונית והתקשרנו לדניאלה,
"היי דניאלה, סורי על האיחור שלנו" אמרתי לה
"זה בסדר, אני בכל מקרה מתעכבת, מה קרה?" שאלה
"עניני פנימייה, היינו צריכים למצוא את השותפים שלנו"
"ומצאתם?" התענינה
"כן אבל זה לא חשוב. איך אצלכם?"
"בסדר, מחכה לשמלה ואני כרגע לבד כי אמא שלי הייתה צריכה ללכת" אמרה
"אנחנו עוד מעט נגיע מאמי" אמרה רונה
"זה בסדר" אמרה דניאלה.
אחרי נסיעה ארוכה הגענו לסלון כלות, כולו לבן עם הרבה שמלות לבנות וארוכות
"יפה נכון?" שאלה רונה ונכנסנו
"דנדוש" צרחה רונה
"רוניני" צרחה לה חזרה דניאלה
"אמנדה" אמרה לי בחיוך וחיבקה אותי ואז את רונה
"אני עוד לא סגורה על איזו שמלה, אז תצטרכו לעזור לי לבחור ובחרתי כמה שמלות בשבילכן והן מחכות לכן בחדרי הלבשה"
אמרה לנו בחיוך והצביעה לעבר חדרי ההלבשה,
נכנסתי ושמעתי את דניאלה צועקת מבחוץ "תלבשו את הכחולה קודם"
אז עשיתי כדבריה ויצאתי
"אוי מושלם" אמרה לי
"אולי תחליפי ללבנות שהבאת?" שאלה והנהנתי לחיוב,
הלכתי לכיוון התיק והוצאתי את הנעליים הלבנות שלי, "את יכולה ללכת עם נופר" אמרה לי והלכתי אחר המוכרת נופר, "אוקיי, תעמדי פה ותחייכי" אמרה לי וכיוונה אותי ללוח הלבן שהיה מאחורי, הלכתי ונעמדתי "למה זה?" שאלתי "אנחנו מספקים שירות שאנחנו מצלמים את כל השמלות ומפתחים לכם במקום, ככה שתוכלו להסתכל על כל השמלות ביחד" אמרה וצילמה אותי "אוקיי, עכשיו רונה" אמרה לנופר "ואמנדה, תמדדי את השמנת" אמרה לי ונכנסתי, מדדתי את שמלת השמנת ויצאתי החוצה "אני לא נראית כמו כלה בעצמי?" שאלתי "כן, לכי למדוד את הוורודה" אמרה ואני נכנסתי, כשראיתי שזוהי שמלה וורדה בצבע וורוד פסטל ולא צעקני נרגעתי ומדדתי אותה היא הייתה וורודה מדי לטעמי, וכנראה שגם לדעתה של דניאלה "ממש לא" אמרה "תמדדי את הצהובה" הוסיפה וחזרתי לתא מדידה, לבשתי את השמלה הצהובה, "זה כזה יפה" קראה דניאלה "עם הנעליים הלבנות?" שאלתי "כן" אמרה לי והלכתי לשים אותן, "את מוכנה?" שאלה אותי נופר "כן" אמרתי והלכתי אחריה, חייכתי למצלמה וחזרתי אל דניאלה ורונה "בחרנו שמלה" הכריזה דניאלה "איזו?" שאלתי "את הכחולות" אמרה וחייכתי "עכשיו תורי" אמרה דניאלה ונכנסה עם נופר למדוד את השמלה הראשונה.
אחרי שבחרנו את השמלה של דניאלה הלכנו לאכול צהריים במסעדה הקרובה, BBB אני אוהבת ללכת אליה, הזמנו את האוכל וחיכינו לקבל אותו 'איך היה' קראתי את ההודעה של ריילי 'בחרנו את כל השמלות, אני אחזור רק בערב' עניתי לה והגיעו המנות שלי, אני לא אשקר, קצת שיעמם לי, מסתבר שרונה ודניאלה הן חברות ילדות מכיתה ג', והן לא התראו הרבה זמן מכיוון שרונה הייתה בטיול עם חבר שלה. אחרי הארוחה רונה הלכה לבית שלה ואני נכנעתי לתחנונים של דונה ובאתי לבקר אותם בדירה של דן ודניאלה "היי פיצית" אמר לי דן כשחיבק אותי "היי" החזרתי לו "איפה ההורים?" שאלתי "בדרך" ענה "איך בפנימייה? איך החבר?" שאל "הפנימייה לא השתנתה ביומיים האחרונים אבל החבר פצוע" אמרתי, נזכרת ביד הפצועה של דור "מה קרה?" שאל "אחרי שיצאנו מפה היה לנו ריב ואז הוא יצא שנייה להגיד משהו לאחד הנהגים והוא דרס אותו" הסברתי בקצרה ונזכרתי באירועים הללו "על מה היה הריב?" התענינה דניאלה "על" התחלתי להגיד "דן" לחשתי בסופו של דבר "אני?!" קרא דן "כן אתה!" אמרתי לו בכעס "מה אני עשיתי?" שאל "דור אמר לי שכשדיברתם שניכם אתה התחלת להגיד לו שהוא לא מספיק טוב בשבילי וכאלה!" כעסתי עליו "כי זה נכון" צעק "אז הבחירות שלי שגויות? אז אני טועה שאני אוהבת מישהו כמוהו? מה? מה כבר לא בסדר בו?!" צעקתי