אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 33

"משפחת וויט?" שאל הרופא וכולנו קמנו. "אני מצטער להגיד לכם, אבל, ניסנו להציל אותו, והוא מת" אמר והתחלנו לבכות, אני לא מאמינה שהוא מת!
"אפשר לראות אותו?" שאלה מגי והרופא הנהן והלך איתנו אל החדר, נכנסתי לחדר וראיתי את השיער שלו, כל שאר הגוף כוסה בשמיכה, התחלתי לראות שחור, עד הרגע שכבר לא הרגשתי כלום. "מותק?" שמעתי, ניסיתי לפקוח את העיניים אבל לא הצלחתי "אני לא מאמין, אני ארצח את הרופא הזה" שמעתי אותו אומר "תן לה זמן" שמעתי עוד קול, הפעם של אישה זקנה, בטח מגי, רגע, מה היה הקול הראשון?!?! זה לא יכול לקרות! הוא מת! יכול להיות שגם אני? "תקראו לרופא!" שמעתי את הקול צורח, התאמצתי לגלות את הקול, פקחתי את העיניים וראיתי אותו, שם, מחזיק לי את היד "היא התעוררה" קרא, אני לא מאמינה! "אני אוהבת אותך" אמרתי מהר, מרגישה שאם לא אומר עכשיו לא אומר אף פעם. "גם אני" אמר ונישק אותי, לא היה אכפת לי שראו אותנו, רק להיות איתו. "מה קורה פה?" שאלתי כשהתנתקנו. "התבלבלו ביני לבין מישהו אחר, רותם וויט" אמר בחיוך "אנחנו ממש כמו רומיאו ויוליה" הוסיף "רק חבל שכמעט הגענו לסוף" אמרתי בעצב. "הכל יהיה בסדר" אמר לי "כמה זמן אני פה?" שאלתי "שעתיים" אמר.
אחרי עוד שעתיים השתחררנו מבית החולים, אני קיבלתי הוראה לשתות יותר ודור יצא עם גבס ביד, למזלו. "אולי תישארו לישון אצלי ומחר בבוקר תיסעו לפנימייה?" שאלה מגי "זה בסדר, אנחנו חייבים ללכת לבית ספר מחר" עניתי "מי ינהג?" שאל אותי דור בדרך למכונית "אני יכולה!" קפצה קייסי "צריך מישהו עם רישיון" אמרתי בחיוך "אני אנהג" אמרתי ולקחתי את המפתחות. נכנסנו למכונית "הכל בסדר?" שאלתי את דור "כן, אני פשוט לא מאמין שרבתי איתך על דבר כזה מטומטם" אמר ונתתי לו נשיקה.
"מה את משוגעת??" צרח דור "זה במהירות המותרת" צחקתי "פלוס עוד איזה 100 קמ"ש" אמר בפחד "אתה מפחד חמוד?" שאלתי בהתגרות "כן" אמר "את נהגת מפחידה אמ" אמר. "אני רעבה" אמרה קייסי, "מה השעה?" שאלתי "22:00" אמר דור "חדר אוכל נסגר ממזמן" הוסיף "יש פה מקדונלדס דרייב, בסדר?" שאלתי.
אחרי חצי שעה בתור להזמנה הגיע תורנו, נער בסביבות גילנו עמד בחלון "אפשר להזמין?" שאלתי "כן, ואם אני יכול לשאול, מה בחורה חמודה כמוך עושה פה?" פלרטט, אוי מסכן, אני כבר מרחמת עליו "אוכלת עם חבר שלה" התערב דור, הבחור התאפס כשקלט את דור ולקח את ההזמנה שלנו, חיכינו בחלון הבא לקבלת ההזמנות שלנו. "אתה יודע שאני אוהבת אותך נכון?" שאלתי את דור הרגזן "אני יודע" אמר ונישק אותי, "אחמ אחמ" נשמע מהמושב האחורי, התנתקנו ואני פניתי לחלון, רואה את הנער עומד עם ההזמנה שלנו "תודה רבה!" אמרתי ולקחתי את הכל, חנינו קצת ליד, חילקנו את המנות, בנוסף לצחוקים של קייסי על הפרצוף של הנער כשראה אותנו מתנשקים והמשכנו בנסיעה. דור האכיל אותי בצ'יפסים ואת ההמבורגר שלי אכלתי ברמזורים.
"ברוכה הבאה לפנימיית עין יעל" אמר דור כשהגענו "דור אתה שוכח שכבר ביקרתי אותך פה נכון?" שאלה קייסי "לפני כמה שנים ואפילו סיור לא עשיתי לך אז זה לא נחשב" אמר לה "מה נעשה עם החדרים?" שאלתי את דור "היא יכולה לישון אצלכן?" שאל דור "כן" עניתי והלכנו לחדר של דור קודם. קייסי נכנסה ראשונה כי עזרת לדור להוציא ולהכניס את המפתח מהתיק וצווחה קטנה נשמעה מיד אחר כך, נכנסנו וראינו את ראיין וריילי. "היי" אמרתי להם.

~דור~
מיד כשקלטתי למה קייסי צווחה התעצבנתי, אם היא לא הייתה שם לא היה לי אכפת אבל אני לא רוצה שיעלו לה רעיונות למה עושים פה, לפחות לא בשבילה. "מה לעזאזל?" שאלתי אחרי שהבנות יצאו "לא ידעתי שאתם פה" אמר "תיזהרו" אמרתי לו "לא מול אחותי" הוספתי. "ברור" אמר.
התעוררתי ממש מוקדם אז החלטתי לפנק, הלכתי לחדר אוכל ולקחתי מגש עם חביתה וסלט, וגם בורקס גבינה, מזגתי לה שוקו והלכתי לחדר של הבנות. נכנסתי וראיתי את קייסי ערה וריילי ואמ ישנות עמוק. הנחתי את המגש על השולחן של אמ "את בסדר?" שאלתי את קייסי "כן, לא, להעיר אותן?" שאלה "לכי להתקלח אצלי, ראיין כבר ער, את יודעת איך להגיע לשם?" שאלתי אותה והיא הנהנה "אוקי, אז תלכי להתקלח וקחי גם את כל הדברים שלך, אחר כך אני אבוא איתך לקבל חדר והכל" אמרתי לה והיא הלכה, עכשיו זה הזמן שלי. נכנסתי למיטה של אמ ושכבתי לידה, מחבק אותה, היא חיבקה אותי מתוך שינה, עד שהיא קלטה שזה לא הבובת פרווה שהייתה שם קודם ופתחה את העיניים. "בוקר טוב סנשיין" אמרתי לה והיא חייכה "אפשר להתעורר ככה כל בוקר?" שאלה "רק אם בא לך" אמרתי לה. "איפה קייסי?" שאלה אחרי שסרקה את החדר "שלחתי אותה להתקלח אצלי" אמרתי לה "מה השעה?" שאלה "7:45" עניתי לה "מה? אנחנו עוד צריכות להתלבש וללכת לאכול!" קראה "בזמן שישנת ריילי כבר נכנסה והבאתי לך ארוחת בוקר לפה" אמרתי לה ורכנתי לנשיקה "סורי, אני מאחרת" אמרה.
חזרתי לחדר וקייסי כבר הייתה מוכנה, והיא וראיין דיברו. "מוכנה?" שאלתי את קייסי ויצאנו. "היי לורה" אמרתי למזכירה "היי, מה הפעם?" שאלה "תכירי, קייסי אחותי, היא עוברת לפנימייה והיא צריכה חדר וציוד והכל" אמרתי לה "כמובן! בואי אני אחפש לך חדר, הנה יש אחד! בואי נלך לקחת לך ציוד ומפתח ואני הוביל אותך לחדר שלך" אמרה וקמה, חיכיתי לקייסי בחוץ עם המזוודות ואחרי חצי שעה היא יצאה, "בואו לחדר שלך ואז תוכלי ללכת לשיעור, אני אתן לכם אישורים לאיחור בחדר" אמרה לורה והתחילה ללכת בעוד שאני וקייסי משתרכים מאחוריה, הגענו לבניין בנים ולורה עצרה "זה מוזר" מלמלה ונכנסנו, "לורה זה של בנים הבניין הזה" אמרתי לה "כן, אבל היה כתוב שזה חדר בנות" אמרה והמשיכה ללכת, עצרנו בחדר בסוף המסדרון ולורה פתחה עם המפתח, החדר בהחלט חדר בנות מבפנים אבל כל שאר הבניין זה בנים, לא טוב לי שהיא פה.
"חוקים" התחלתי להגיד אחרי שלורה יצאה "אוי נו דור!" קראה קייסי "נראה לך שאני מוותר?!?" אמרתי לה בכעס "אחד, בלי בנים בחדר, שתיים, אין לך חבר אלא אם כן אני מכיר ומאשר אותו, אם אני לא מאשר אותו ואת עדיין יוצאת איתו את תחזרי הביתה, שלוש, אל תושפעי מהבנות פה, תמשיכי להיות את, ארבע, אם קורה משהו, הכי קטן שיש את באה אליי ולא אכפ" "דור אני לא ילדה קטנה" קטעה אותי "ולא אכפת לי אם זה הדבר הכי קטן שיש, חמש, אם יש לך בעיה של בנות לכי לאמנדה, ושש, אם את יורדת בלימודים אני אדאג שאת תעלי, אישית" המשכתי והיא נאנחה "עכשיו יאללה לשיעור" אמרתי לה ויצאנו.
"איפה היית?" שאלה אותי ריילי כשנכנסתי לשיעור "קייסי" אמרתי בקיצור "אה נכון, שחכתי" נזכרה "אז למה אתה כועס?" שאלה, אני עד כדי כך ברור? "שמו אותה בבניין של בנים כי נגמרו להם החדרים אצל הבנות" אמרתי לה והתחילה לרעוד לי הרגל "דור אתה בסדר?" שאלה המורה "כן, קצת עצבים" אמרתי "יש לך חמש דקות לחזור לפה רגוע" היא אמרה ויצאתי, חזרתי אחרי שתיים, אם אני לא אדע את החומר אני אכשל בטוח. נכנסתי לשיעור והמורה התחילה ללמד, אני לא מעתיק בדרך כלל, מה שנכנס נכנס לי רק כשהמורה מסבירה אז זה חסר טעם בשבילי.
~קייסי~
אחרי שנגמר השיעור יצאתי החוצה, התיישבתי מתחת לאחד העצים ושמתי אוזניות, שכבתי על הדשא עד שהרגשתי מישהו מעביר את הידיים שלו מול הפרצוף שלי "מה?!" התעצבנתי עליו "תרגיעי מהפוזה שלך" אמר "אוי פשוט תגיד כבר מה אתה רוצה!" כעסתי עליו "חשבתי להיות נחמד לחדשה, להגיד לה שהיא ישנה כבר שיעור וחצי, אבל לא! היא מתנהגת כמו מפגרת והלך החשק" אמר והרגשתי לא נעים "סליחה" מלמלתי וקמתי "אני שומע נכון? המפונקת אמרה סליחה?" "לא רוצה לא צריך" החזרתי לו והלכתי לכיתה. דפקתי בדלת ופתחתי אותה "אפשר להבין למה את מאחרת לשיעור ביותר משעה?" שאלה "נאבדתי פה" אמרתי לה "טוב, תשבי" אמרה, איזה כיף להיות חדשה.
"נו תיפתח כבר" מלמלתי כשלא הצלחתי לפתוח את הלוקר "מה המפונקת נתקעה?" נשמע מאחורי, בבקשה שזה לא הוא, הסתובבתי, שיט זה הוא. "אם אתה בא להציק פשוט לך" אמרתי לו "פשוט תני לי לעזור לך" אמר וזזתי, נתתי לו את הקוד והוא פתח לי "תודה לאל" אמרתי כשהלוקר נפתח. "אז איך קוראים לך?" שאל "קייסי" החלטתי להיות נחמדה "רון" אמר.