אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 32

לילה טוב" אמרתי גם אני וניתקנו. חזרתי לסלון, בטוחה שמרוח לי על הפרצוף חיוך עצום. "אמ?" שאל דור "מה קרה?" הוסיף "דיברתי עם אחי והוא סיפר לי שאני ה… השושבינה של ארוסתו!!" קראתי בהתרגשות. "מזל טוב" אמר בחיוך "יש לך אחים?" שאלה מגי "כן, אחד שגדול יותר ממני ומתחתן בקרוב" עניתי לה "איזה כיף לך" קראה קייסי "אני מתה להיות שושבינה" הוסיפה "אל תדאגי, כשאני אתחתן את תהיי השושבינה" אמר דור והגניב חיוך אליי, הלוואי שבאמת נתחתן! "ואם ארוסתך תשנא אותי?" הקשתה עליו קייסי "אז היא לא תהיה ארוסתי" ענה "מה סגרתם?" שאלתי על הפנימייה "קייסי תחזור אתכם לפנימייה ותלמד שם" אמרה מגי. "יהי" אמרתי לקייסי שהייתה מאושרת.
"אז, אני מוזמן לחתונה?" שאל כשישבנו בחדר שלו "למרות שדן עוד לא מת עלייך, אני אשאל אותו, ואז אולי הוא יסכם ואולי הוא.." התחלתי להגיד "ברור שאתה בא!" קראתי "חולה עלייך" אמר ונישק אותי. נשמעו דפיקות על הדלת, קמתי מדור שקם אחריי גם הוא והלך לפתוח את הדלת. כן, שטיח החדר של דור הוא התחליף שלנו למדשאות בית הספר בסופי שבוע. "כן? מה עכשיו?" שאל קצת כועס, הלכתי לדלת וראיתי את קייסי "היי" אמרתי לה בחיוך "היי" החזירה לי. "רציתי לארוז בגדים ואם את יכולה לעזור לי" אמרה "קייסי, חכי שנייה" אמר ולקח אותי רחוק מהדלת. "אמ, זה הזמן שלנו, יש לה מלא עוזרות שיעשו את זה" אמר לי "כן, אבל כשהיא תגיע לפנימייה לא יהיו לה, היא צריכה ללמוד להסתדר לבד" שכנעתי אותו "אוקיי, אבל אני בא איתכן, העוזרות מקבלות הוראות מסבתה שלי על בגדים בדרך כלל, אני בא לוודא שזה בסדר" הסכים, יצאנו והלכנו לחדר של קייסי "את מוכנה לעזור לי?" "כן" "נתחיל?" שאלתי פנינו לארון.
"וזהו?" שאלתי אותה כשהכנסתי את הבגד האחרון למזוודות. "כן! הכל פה" אמרה קייסי והרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחורה "ואתה מאשר הכל?" שאלתי את דור "כן" אמר ונישק אותי קצרות. "די כבר יחרמנים" צחקה קייסי "הי! מה זאת השפה הזאת?" כעס דור "אני לא בת שלוש אתה יודע" גיחכה "אולי, אבל בשבילי את תמיד תישארי הילדה הקטנה שחשבה שב" "אוקיי תפסיק" קטעה אותו "שבנים זה איכסה שמיכסה" סיים את המשפט בקול ילדותי "דור אני ארצח אותך" אמרה "אם את מנסה אני מנסה" אמר לה בהתגרות "אוי מעצבן" "זה בסדר אני סולח" אמר לה. "את יודעת שזה בחינם נכון?" שאל אוי דור "מה?" לא הבנתי "הפוסטר שלנו, אנחנו ניתן לך בחינם" צחקה קייסי "מצחיקים אתם" אמרתי "טוב, שנלך לישון?" שאל דור. והלכנו לישון.
התעוררתי בבוקר ממש מוקדם, החלטתי לעשות משהו כיף לכולם. קמתי מהמיטה בזהירות בלי להעיר אף אחד, ירדתי למטה כשראיתי את העוזרת מנקה את הסלון. "סליחה?" שאלתי אותה "כן?" חיכתה להמשך "את יכולה לעזור לי שנייה? למצוא כמה מצרכים?" שאלתי "כן אני באה" אמרה ובאה אחריי למטבח, ביחד מצאנו את כל המצרכים שביקשתי והתחלתי להכין. אחרי שעתיים, העוגה הייתה בתנור, העוגיות היו בתנור השני והבלילה של הפניקס כבר הייתה מוכנה וחיכתה ליד הגז, "מה זה הריח הזה?" נכנסה מגי למטבח. "אני מקווה שזה בסדר, חשבתי לבשל כמה דברים" אמרתי לה, לא נעים לפלוש לתוך מטבח של מישהו. "ברור חמודה!" אמרה "אז מה את מכינה?" שאלה "לא הרבה, בתנור יש עכשיו את העוגת גזר והעוגיות שוקולד צ'יפס ואני עכשיו עומדת להתחיל להכין את הפניקייקס" "טוב, תודה חמודה. את רוצה עזרה במשהו?" שאלה "נראה לי שאני מסתדרת" אמרתי "אם את צריכה משהו אני אשמח לעזור" אמרה בחיוך ויצאה מהמטבח. התחלתי להכין את הפניקייקס, ובסוף הוספתי לחלקם גם פצפוצי שוקולד צ'יפס או אוכמניות. "איזה ריח אלוהי אמ" אמר דור וחיבק אותי מאחורה, יותר נכון נשען עליי "בוקר טוב" אמר "בוקר טוב, ואם אתה רוצה שאני אמשיך לחיות תפסיק להישען עליי" אמרתי בזמן שהפכתי את הפנקייק, דור הפסיק להישען עליי והסתובבתי אליו בחיוך "כמה שאני מת על החיוך שלך" אמר ונישקתי אותו נשיקה קצרה "הפנקייק" אמרתי והסתובבתי הנחתי את הפנקייק בצלחת ושמתי בלילה חדשה. "נו עוד אחת" אמר דור וסובב אותי אליו "אבל הכל יישרף" אמרתי והסתובבתי בחזרה, הוא נשאר בחיבוק ואני גמרתי להכין את הפנקייקיס. כששמתי את הבלילה לפנקייק האחרון אמרתי לדור ללכת להעיר את קייסי. אחרי חמש דקות שמעתי צרחה מלמעלה "דוררר" נשמע קולה של קייסי ושמעתי את דור יורד בריצה במדרגות "מה עשית?" שאלתי אותו בחיוך כשכיביתי את הגז "הערתי אותה" אמר בתמימות, הסתכלתי עליו במבט לא מאמין, "איך בדיוק?" שאלתי "לקחתי לה את השמיכה והכרית" אמר.
אחרי שגמרנו לאכול ארוחת בוקר שבה אני הייתי ברוגז עם דור הלכתי לסדר את הבגדים שלי, אנחנו יוצאים עוד עשרים דקות כדי להספיק לצהריים אצל אמא שלי. "נו את עדיין ממשיכה עם זה?" שאל "דור, אני רק יודעת שאם דן היה מעיר אותי ככה אני ממש הייתי כועסת" אמרתי וסגרתי את המזוודה. "קייסי את מוכנה?" שאלתי אותה. "כן, נצא?" שאלה "בואי" עניתי לה וירדנו למטה "ביי סבתה, אני מבטיחה להתקשר" אמרה "רגע קייסי, אני עושה איתך את אותו סידור כמו עם דור: הנה כרטיס אשראי, אני יכניס לשם כסף בשבילכם כל שבוע, אם אתם חושבים על ללכת לעבוד אתם אומרים לי בדיוק מה זה ואני מאשרת" הסבירה לקייסי "תודה סבתא!!" אמרה למגי בחיבוק "ביי מגי" אמרתי לה והיא חיבקה אותי "ביי מתוקה, ותשמרי לי על שניהם" אמרה "סגור" אמרתי לה ויצאנו "שוט גן" הכריזה קייסי "תמשיכי לחלום, אמ לידי" אמר לה דור "זה בסדר קייסי, לא אכפת לי לשבת מאחורה" אמרתי "אז לי כן אכפת" אמר דור "תהיו כבר שניכם מקדימה" אמרה.
"זאת הפנימייה?" שאלה כשעצרנו מול הבית שלי. "לא, זה הבית שלי, אמא שלי הזמינה אותנו לצהריים. אחר כך ניסע לפנימייה" אמרתי לה בחיוך ויצאנו. הוצאתי את הטרולי כדי לשים את הכביסה ונכנסנו לבית "יש פה מישהו?" שאלתי "כן, בסלון" קראה דניאלה "דניאלה?" שאלתי "כן" אמרה, עזבתי את הטרולי ורצתי לסלון, וחיבקתי אותה ואז קפצתי על דן "פיצית!" קרא "ענק" קראתי גם. ואז קלטתי שהשארתי את קייסי ודור והמזוודה בכניסה "שנייה" אמרתי וחזרתי אליהם "בואו אחריי" אמרתי להם בחיוך והלכנו לסלון "אוקיי, אז תכירו: דור, חבר שלי וקייסי אחותו, ותכירו את: דן, אחי ודניאלה ארוסתו" אמרתי לכולם ומיד אחר כך נשמע ערבוב של הרבה "נעים להכיר" ו"ברוכים הבאים". "איפה ההורים?" שאלתי "אמא גומרת להתלבש ואבא שולח איזה מייל" אמר דן והתיישבנו בספה. "אוקיי מה קרה?" שאלה דניאלה אחרי ששמה לב שאני מתחמקת מדור "היא כועסת עליי" "עשית לה משהו? כי אני פשוט ארצח" התחיל להגיד דן "לא משהו כזה, היא כועסת על איך שהערתי את קייסי" הסביר דור "איך?" התעניין דן "לקחתי לה את השמיכה" הסביר דור בפשטות "הוא לקח לי את השמיכה והכרית וברח ללמטה" תיקנה קייסי ואני חייכתי, דן לעומתי התחיל להתפקע מצחוק "היא לא כועסת בגלל זה" אמר דן "דן, לא" אמרתי והוא התעלם "היא כועסת כי אני עשיתי לה את זה לפני כמה שנים והיא נפלה על הרצפה ושברה את היד" אמר ודור צחק איתו "אם אני אסלח לך אתם תפסיקו?" שאלתי "כן" "לא" ענו דור ודן ביחד "אז אני סולחת לדור" אמרתי בחיוך "בואי רגע" אמר דור ולקח אותי למדרגות, כשהוא בא לנשק אותי נרתעתי "דור, לא עכשיו" אמרתי "נו, אמ, ככה אני יודע שאנחנו בסדר" אמר "טוב, מעצבן" אמרתי ונישקתי אותו, כשהתנתקתי הוא משך אותי לנשיקה חזקה יותר, אוהבת יותר "אהמ אהמ" נשמע לידנו, התנתקנו וראינו את דניאלה, "יש לכם מזל שאני פה ולא דן" אמרה בחיוך. "קוראים לכם לאכול" אמרה והתחלנו ללכת לכיוון חדר האוכל "אוכלים בבריכה" אמרה "יש! אני אוהבת לאכול בחוץ" אמרתי.
אחרי הארוחה, דיברתי קצת עם דניאלה לגבי החתונה והכל "ולפני שאני שוכחת, אנחנו יוצאים לשבוע, אנחנו, השושבינים ובני זוג" סיפרה לי בהתרגשות "מה באמת? לאן?" שאלתי "למלון מפנק ביוון" אמרה "מתי?" שאלתי, נדבקת בהתרגשות שלה "עוד שלושה שבועות, חודש לפני החתונה, תוכלו לבוא?" שאלה "ברור שנבוא" אמרתי "לאן?" התערב דור שבא עם דן לשבת עם שתינו "אני מבין שסיפרת?" שאל דן את דניאלה "כן" חייכה "מישהו מוכן לשתף?" שאל דור "הם יוצאים לטיול עם כל השושבינים והשושבינות ובני זוג ליוון" אמרתי לו בהתרגשות והוא חייך "את באה?" שאל אותי "לא" אמרתי והוא היה עצוב "אנחנו באים" אמרתי לו ובפרץ ההתרגשות גם נתתי לו נשיקה, הוא התנתק מיד "אח שלך ניסה לרצוח אותי עם העיניים כשהתנשקנו" לחש לי כהסבר על הניתוק. "דן אפשר לדבר שנייה?" שאלתי אותו וקמנו, נכנסנו לסלון שהיה שקט וישבנו על הספה "מה?" שאל "את שונא את דור או משהו?" שאלתי ישירות "לא, אני פשוט לא מת על זה שיש לך חבר" אמר "אבל דן, אני כבר בוגרת, אני יודעת מה לעשות ומותר לי שיהיה לי חבר" אמרתי לו "אני יודע, אני פשוט רוצה לשמור עלייך, אם הוא יפגע בך?" שאל "אז אני ייפגע, מתי שהוא זה יקרה לי, אבל את דור אני אוהבת ואני רוצה שגם אתה תאהב אותו, מה שאתה חושב עליו חשוב לי" אמרתי לו את האמת "אני יודע שאתם אוהבים אחד את השני ובאמת שאם יהיה לך חבר אני אשמח אם זה יהיה מישהו כמוהו אבל רק אל תעשו את הפוצי מוצי שלכם מולי, אני עוד רוצה לחשוב שאת שומרת נגיעה מבנים כי הם חזירים מגעילים" אמר לי "סגור" אמרתי לו ויצאנו לחצר.
בחמש אחרי הצהריים נכנסנו חזרה למכונית, עם מזוודה גדולה יותר מלאה בעוד קצת בגדים מהבית, נסענו חזרה לפנימייה ואחרי חמש דקות קייסי נרדמה, הנסיעה הייתה שקטה עד שדור התחיל, "דיברת את אח שלך? אני לא מבין את הקטע" אמר ואני לא הבנתי, "מצד אחד הוא מאוד נחמד אליי אבל בשנייה שאנחנו רק שנינו הוא אומר לי שאני לא טוב בשבילך" אמר בכעס "אני לא מאמינה עליו!" אמרתי. "אז למה לא דירת איתו או משהו?" כעס "דיברתי איתו, אל אני לא יכולה לשלוט על כל צעד שלו" כעסתי גם אני "בכלל אכפת לך? או שזה סתם לא חשוב?" שאל "הרי את תעשי כל מה שהוא אומר לא? הוא אח שלך, גם אם זה אומר להיפרד ממני" אמר בכעס "זה לא נכון" מחיתי, הוא לא ענה. אני לא מאמינה עליו! שאר הנסיעה היה שקט לפחות עד שעמדנו ברמזור אדום, כשהתחלף לירוק המכונית שלפנינו לא זזה, אחרי שהרמזור נהפך עוד פעם לאדום דור יצא מהמכונית לכיוון המכונית שלפנינו, הנהג פתאום לחץ על הגז ודרס את דור! מהר התקשרתי לאמבולנס ויצאתי אל דור, קייסי שהתעוררה לשמע הצרחות שלי יצאה אחריי, דור שכב שם, מעולף, התחלתי לבכות. אחרי עשר דקות האמבולנס הגיע וקייסי נכנסה עם דור, אני נהגתי אחריו לבית חולים, כשהגעתי, החנתי את האוטו ורצתי לבית החולים "איפה דור וויט??" שאלתי לחוצה "בקומה חמישית, אבל הוא לא מקבל אורחי.." אמרה אבל הקשבתי רק להתחלה ורצתי למעלית, נכנסתי לקומה וחיפשתי את קייסי, הא חיכתה ליד המעלית "איפה הוא?" שאלתי "הם לקחו אותו לעבור כמה בדיקות" אמרה בלחץ והלכנו להתיישב. אחרי שעתיים שגם סבתא של דור הגיעה, למרות שאמרנו לה שהוא עוד לא גמר את הבדיקות ונתקשר אליה כשיגמור. "משפחת וויט?" שאל הרופא וכולנו קמנו. "אני מצטער להגיד לכם, אבל, ניסנו להציל אותו, והוא מת" אמר והתחלנו לבכות, אני לא מאמינה שהוא מת!