אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 31

אבל בפנים הכל סערה אחת גדולה. "יהיה בסדר" לחשתי לה בחיבוק. כשהשתחררנו מהחיבוק ראיתי את דור עומד בכניסה של החדר ומסתכל עלינו. כשקלטתי אותו הוא נכנס לחדר "אני מבין שדיברתן?" שאל "כן, עכשיו קצת קשה אבל בסוף יהיה בסדר" אמרה, ראיתי שהיא אוהבת את דור, כשהיא איתו היא עם יותר ביטחון. "כן. אבל אתם צריכים לסכם בינכם מה קורה עם הבית ספר, תדברו גם עם מגי" אמרתי להם, רוצה שהם יסדרו את הבעיה, ולא מודה שאני גם רוצה שדור יישאר. "נדבר, טוב, תיכנסי להתקלח מהר ונלך לארוחת ערב" אמר דור. "אמנדה?" שאלה קייסי "כן?" "איזה שמלה הבאת?" שאלה, מה שמלה? מי שמלה? "שמלה?" שאלתי "כן, לארוחת ערב" ענתה "דור?!" פניתי אליו, רואה את המבט הזה, אוי כמה שאני לא אוהבת את המבט הזה, זה המבט של שיט. "אופס" אמר "עכשיו מה אני אלבש?" שאלתי "זה בסדר, רציתי לשאול איזה שמלה כדי לוודא שהיא חגיגית מספיק, אני יכולה להשאיל לך, תתקלחי ואני בינתיים אבחר לך אחת" אמרה קייסי והרגיעה אותי "תודה תודה תודה תודה!!" אמרתי לה בחיבוק ענק. ויצאנו מהחדר שלה "מה עם שלי?" שאל דור "הכל זה בגללך" צחקתי "אבל את מתה עליי" אמר כמו ילד קטן "כן" עניתי לו, לקחתי את ההלבשה התחתונה שלי ונכנסתי למקלחת, כשיצאתי שמעתי את דור קורא לי מבחוץ "כן?" שאלתי "קייסי השאירה את השמלה על המיטה" אמר "טוב" אמרתי, חיזקתי את המגבת לגופי ויצאתי, רואה אותו מתארגן, לקחתי את השמלה ונכנסתי מהר חזרה "ראיתי אותך" קרא בגיחוך. התלבשתי שמלה, שמלת מקסי סטרפלס בצבע טורקיז, פיזרתי את השיער ויצאתי מהחדר "וואו" שמעתי מאחוריי. ראיתי את דור מסתכל עליי. "וואו גם אתה" החמאתי לו בחזרה, לא אוהבת את כל תשומת הלב. הלכתי ולקחתי מהתיק שלי את נעלי העקב הלבנות שלי, כשגמרתי ראיתי את דור מתקשה בקשירת העניבה. "עזרה?" פנה אליי בפרצוף כלבלב, צחקקתי והתקדמתי אליו "אתה לא עושה את זה כל שבוע?" שאלתי "לא, בדרך כלל יש ארוחה מאוד פשוטה" ענה "והשבוע?" שאלתי "יש אותך" ענה בחיוך "כל זה בשבילי?" שאלתי נבהלת מהמחשבה הזאת. "כן" ענה בחיוך "אמ?" שאל כשראה את פניי מחווירות, אין פלא. הם עושים ארוחה חגיגית בשבילי, אני לא מוכנה לכזה לחץ "הי, אמ! תהיי איתי רגע! תנשמי איתי לאט, אחד, שתיים, שלוש" אמר ולקחנו נשימה עמוקה ביחד. "זה משהו של סבתה שלי, כל אורח שבא זה ככה, ואנחנו נעבור את זה ביחד" ניסה להרגיע אותי "כן, אבל אני מפחדת! מה אם היא לא תאהב אותי? אם אני לא מספיק טובה? אתה תקשיב לה? אתה תוותר עליי? מה נעשה? זה יקבע את הכל?" אמרתי ממש מהר, נראה לי תוך עשר שניות גמרתי "מה??" שאל מופתע, כשאני בלחץ אני לא מצליחה לעשות שני דברים, לדבר נורמלי ולאכול. "כן, אבל אני מפחדת! מה אם היא לא תאהב אותי? אם אני לא מספיק טובה? אתה תקשי…" התחלתי עוד פעם רק שהפעם הוא עצר אותי בנשיקה "את רצינית? היא כבר אוהבת אותך, היא רוצה שתאהבי אותה" אמר "ואני אוהב אותך הכי שבעולם, אך אחד לא יצליח להפריד ביננו! די כבר עם הלחץ הזה!" צעק בחדר עם חיוך, אני רק שתקתי, מעכלת את הכל, "דור, אתם יוצאים?" שאלה קייסי "כן, עוד שנייה" קרא, "את יכולה להיכנס" הוסיף והדלת נכנסה "אוקיי?" שאל כשראה שאני קצת מנותקת "כן, תודה" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קצרה על הלחי "היי! הצלחת לקשור" קראה קייסי "האמת?" אמר דור והסתכל עליי "אוי, אתה אף פעם לא תלמד?" שאלה "למה אני צריך ללמוד אם יש לי כבר שתי נשים יפות שיעשו את זה בשבילי?" שאל ואני וקייסי ציחקקנו "סבתה מחכה לנו למטה" אמרה ויצאנו מהחדר, במדרגות דור עצר אותי כבר "עכשיו אפשר לקבל נשיקה נורמלית לשישי?" שאל "אולי" אמרתי והוא נישק אותי, כשהנשיקה התחילה להיות סוערת עצרתי, "לפני שמגי תכעס" אמרתי והתחלתי לרדת, כשאני בודקת שדור אחריי, "רגע דור" אמרתי לו "יש לך, קצת" אמרתי וניקיתי את סימני האודם שהיו על שפתיו, גיחכתי וירדנו, "איזו יפה!" קראה מגי "תודה אמרתי "למה השמלה מוכרת לי?" תהתה "כי היא שלי" קראה קייסי. "למה?" שאלה מגי "זה באשמתי, זכרתי להגיד לה להביא בגד ים, את השמלה שחכתי" הודה דור "מה נעשה איתך?" שאלה "תנו לי לחיות בשקט?" שאל בחיוך וסבתו נתנה לו מכה בצחוק על הראש "אי סבתא" אמר "שנתחיל לאכול?" שאלה מגי והביאה את האוכל, בסיום הארוחה עברנו לסלון, לאכול תה ועוגה. "מגי, אני מקווה שזה בסדר, אני פשוט רוצה לדבר עם אמא שלי לפני שהיא הולכת לישון, זה בסדר שאני אקום?" שאלתי, נימוס לפני הכל. "ברור חומד" אמרה "ולקחתי את הפלאפון מהשולחן, הולכת לחדר שבו אכלנו. "הלו?" שאלו מהצד השני של הטלפון "היי, אבא" אמרתי לאדם "הי אמנדה" אמר "הכל בסדר?" שאלתי "מצוין" ענה "ואצלך?" הוסיף "גם מצוין" אמרתי "רצית משהו?" שאל "רק להגיד לילה טוב לך ולאמא" אמרתי "אמא כבר נרדמה, אבל אני אגיד לה בבוקר" גיחך "טוב, לילה טוב" אמרתי לו וניתקנו. התקשרתי לדן, אחרי חמישה צלצולים ענה "מה קרה?" שאלתי "סתם, הייתי עם דניאלה והפרעת" אמר "סליחה" אמרתי "כבר לא משנה, מה רציתי פיצית?" שאל "להגיד לילה טוב" אמרתי "לילה טוב פיצית" אמר "וזכרת כבר לבקש רשות ליום שלישי?" הוסיף "רשות למה?" "רשות לצאת מהפנימייה, דניאלה לא אמרה לך" שאל "לא, היא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי בראשון, ושהיא תבוא לפנימייה" אמרתי לו "אופס?" שאל "מה יש בשני?" שאלתי "מדידת שמלות לשושבינות" אמר "ומה זה קשור אליי?" שאלתי ואז קלטתי "היא רוצה שאני אהיה השושבינה שלה??" שאלתי בהתרגשות "כן" ענה "עם מי אתה מדבר?" שמעתי את דניאלה שואלת "עם אמנדה, את תכעסי אבל היא יודעת" אמר "יודעת מה?" שאלה דניאלה ואני התחלתי לצחוק "על השושבינה" אמר "דןן!" למה להרוס את ההפתעה" כעסה עליו "רגע היא על הקו?" שאלה, כנראה שמעה אותי "כן" אמר "אפשר שנייה?" שאלה ודן נתן לה "כן?" שאלתי "היי מותק, אני מצטערת על אחיך, הוא לא במצב מתפקד כל כך כרגע" אמרה ושתינו צחקנו "אבל המדידות בשני ואני אשמח שתבואי, חברה שלי תבוא לאסוף אותך, אני אהיה שם עוד קודם לשמלה שלי" אמרה "אוקיי, תתני לה את הפלאפון שלי שתתקשר כשהיא מגיעה ואני אשיג אישור" אמרתי לה "טוב, ביי מתוקה, לילה טוב" אמרה "לילה טוב" אמרתי גם אני וניתקנו.