אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 30

"אולי אני אבוא אליך בסופ"ש? אולי אני אוכל לעזור במשהו" הצעתי "טוב, אני רק אגיד לסבתא שלי, אני מקווה שנמצא פתרון".

'את מוכנה?' שלח לי דור הודעה 'רק צריכה להתיישב על המזוודה' שלחתי לו 'את צוחקת עליי נכון? מזוודה??' שלח וצחקקתי 'כן' עניתי לו וסגרתי את המזוודה. דפיקות נשמעו בדלת והלכתי לפתוח "מזוודה?!?" היה הדבר הראשון שאמר, צחקקתי והראיתי לו אותה, טרולי, שחצי זה בגדים שלי ושל ריילי לכביסה אצל ההורים שלי "למה כזה גדול?! זה רק יומיים" עדיין לא הבין "אה כן, רציתי לדבר איתך על זה, אני צריכה לקחת דברים לכביסה, יש סיכוי שנעבור אצל ההורים שלי היום וכשנחזור?" אמרתי לו בקול מתחנן "בתנאי אחד" אמר "נשיקה" אמר. "אוי אתה סחטן" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה. "נצא?" שאלתי כשהתנתקנו "נצא" אמר גם ויצאנו.

הנסיעה הייתה לא ארוכה לבית של ההורים שלי. הגענו והוצאתי את הטרולי, דור דפק בדלת ואני רק גיחכתי ופתחתי אותה. "honey I'm home" קראתי להורים שלי, דונה ירדה למטה ורצתי אליה "אוי מתוקה שלי" קראה בזמן שאדם ירד למטה "היי מותק" קרא מהמדרגות. "היי" החזרתי לו. "אמא אני צריכה רק לשים דברים בכביסה דחוף ואנחנו צריכים ללכת" אמרתי לה "איך ללכת רק באתם" שאלה "אנחנו אמורים להגיע לבית של דור, זה לא מנומס לאחר" עניתי לה, שמה לב שדור חש לא בנוח מהשיחה "טוב אמא, את יכולה לעזור לי?" שאלתי אותה והלכתי לכיוון חדר הכביסה "טוב" נאנחה והלכנו, מרחוק שמעתי את אדם מזמין את דור לראות איתו את משחק הכדורגל בסלון, חייכתי מהמחשבה שהם מסתדרים "אוקיי מותק" קטעה דונה את מחשבתי "צריך לחלק לצבעוני, לבן ולגיהוץ" הסבירה לי "טוב, תחלקי את את הבגדים שלי ואני את של ריילי" אמרתי לה, לא נעים שתראה את הבגדים של ריילי לפני ריילי עצמה, בכל מקרה אחרי החלוקה אחת העוזרות עושות את כל הכביסה והגיהוץ. "נתחיל" אמרה והתחלנו למיין.

~דור~
אחרי שהבנות הלכו למיין את הכביסה אדם הזמין אותי לראות איתו משחק כדורגל בסלון, יש לה משפחה נחמדה, רק שנגיע בזמן לסבתא. בזמן המחצית הן כבר גמרו ואפילו ישבו לכוס קפה קטנה, אמא מאוד משכנעת יש לה, אמרנו שלום לכולם ונכנסנו למכונית עוד פעם, הנסיעה הייתה די קצרה והגענו מהר. הוצאנו את כל התיקים ונכנסתי בדלת, שתי שניות אחרי שנכנסתי סנואי קפץ עליי בתוספת נביחות וקשקוש בזנב, ההורים שלי קנו לי אותו ביום הולדת, לפני שהכל התחיל. "היי לך" אמרתי לו מלטף לו את הפרווה הלבנה, "דורר!" קפצה עליי גם קייסי בחיבוק "הי" עניתי לה "אמנדה" קפצה גם עליה ואמנדה נהייתה אדומה "דור נראה לי חברה שלך הייתה יותר מדי זמן בשמש" צחקה קייסי "היא לא הייתה יותר מדי בשמש אלא יותר מדי איתך" צחקתי בחזרה "אוי תפסיקו שניכם, היא רק מאדימה יותר" אמרה סבתא "היי לך חמודה" אמרה לאמ "אממ סבתא?" שאלתי "כן?" "מה איתי? הנכד שלך?!?" שאלתי לא מבין "אוי תהיה בשקט אתה" אמרה לי ונתנה לי חיבוק. "אני הולך לשים את הכל" אמרתי מרים את המזוודה והתיק "דור, תן לי את המזוודה" אמרה לי אמ. "לא יקרה" אמרתי "נו, דור" הרימה קצת את הקול "די חמודה, זה בסדר" אמרתי לה ועלינו ביחד לחדר. "וואו" אמרה אמ כשנכנסה "אהבת?" שאלתי "כן, מאוד!" ענתה "אז מה בא לך לעשות?" שאלה
~אמנדה~
"אפשר לעשות את זה" אמר ונישק אותי "אולי נצא להסתובב?" שאלתי "משעמם" ענה "תכיר לי חברים שלך?" ניסיתי עוד פעם "את כבר מכירה אותם" צחק "אז סתם סיבוב בפארק?" עוד ניסיון "אוקיי" אמר ויצאנו "יצאנו. נחזור לפני ארוחת הערב" קרא דור "ארוחת ערב ב-19:00" קרא סבתא שלו אחרינו. הלכנו בפארק, בין העצים, מדברים על כל מיני נושאים אקראיים. עברנו ליד חבורת ילדים ואז אחד מהם קרא "דור?" רגע דור? דור המשיך ללכת ואפילו הלך מהר יותר, המשכתי ללכת איתו "מי זה?" שאלתי אותו "סתם מישהו, לא יודע מי זה בכלל" אמר לי. שקר. "אתה יכול להגיד לי הכל אבל עד לשקר" אמרתי לו כועסת "בואי ואני אספר לך" אמר ופנינו לאיזה ספסל, "מה הסיפור?" שאלתי כועסת עוד ממוקדם "לפני שעזבתי לפנימייה, היה לי חבר אחד, חבר ילדות שמאז שנולדנו היינו חברים, ביום שהחלטתי ללכת לפנימייה לא סיפרתי לו או לאף אחד כלום, פשוט הלכתי, בשבועות הראשונים הוא עוד היה מגיע בסופי שבוע לסבתא שלי לשאול אם אני בבית אבל ביקשתי מסבתא להגיד לו שאני לא" סיפר והתחלתי לבכות "אוי מתוקה שלי, אל תבכי! עבר כבר זמן מאז" אמר ומחה את הדמעות שלי "אתה בטוח שהכל בסדר?" שאלתי אותו "כן" ענה ונישקתי אותו, "דור?" קרא קול מאחורינו "הגיע הזמן להתמודד עם זה" לחשתי לו "כן?" שאל והסתובב אל הילד, ילד גבוה, בלונדיני, שרירי. "דור וויט?" ווידא הילד "כן, אני דור וויט" אישר דור "אתה יודע מי אני?" המשיך הילד במסע השאלות "כן, אני זוכר, ג'ייק גרנט" ענה דור והילד הופתע. "ואת?" שאל אותי "אמנדה סטיוארט, חברה של דור" עניתי והיה שקט, אף אחד לא ידע מה לומר "אני מצטערת להפריע אבל דור מה השעה?" שאלתי "אוי שיט! וחצי!" קרא "רגע" קרא הילד, אממ ג'ייק "מה?" שאל דור "תקשיב, אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא יכול ככה, אחרי שניתקת איתי קשר ככה, להיפגש אחרי יותר מדי זמן ושתעלם עוד פעם סתם ככה" אמר "תקשיב, אנחנו באמת חייבים ללכת" אמר דור "אז רק קח את המספר שלי" התעקש ג'ייק "אוקיי" אמר דור וכתב את המספר.

"איפה הייתם? עוד חמש עשרה דקות ארוחת ערב!" קראה לנו סבתא של דור מהמטבח, למרות שיש להם טבחית היא מתעקשת לבשל ארוחות שישי. "אני יודע, נלך עכשיו להתקלח אוקיי?" ענה לה דור "בסדר, תזדרז" אמרה "מי קודם?" שאלתי "תכנסי את לאחת ואני לשנייה, כנסי לשל קייסי" אמר. "זה בסדר, אני אתקלח מהר, תכנס אתה קודם" אמרתי לו, לא נעים. "טוב יפה שלי" אמר והלך "אפשר לעזור במשהו?" שאלתי את מגי, סבתא של דור "אם את יכולה לדבר קצת עם קייסי" אמרה לי "מה שתרצי, איפה החדר שלה?" "קומה שלישית" ענתה, עליתי במדרגות וראיתי דלת שכתוב בה בענק 'קייסי', זה כנראה פה, דפקתי על הדלת "מי זה?" שאלה מתוך החדר "אמנדה" עניתי לה "פתוח" אמרה ונכנסתי, יש לה חדר מאוד יפה, "אפשר לדבר איתך על משהו?" שאלתי אותה, קצת חוששת שאני עוברת את הגבול, אני רק חברה של אח שלה.
"ברור" אמרה "את בסדר?" שאלתי אותה "אם את מדברת על הפציעה אז כן, יישארו כמה צלקות אבל כבר לא כואב" ענתה "אני מדברת על העניין השני" אמרתי לה "דור סיפר לך אה?" "כן, הוא רוצה לעזוב את הפנימייה ולעזור לך" אמרתי לה את האמת "הוא צוחק עליי?" אמרה "מה?" שאלתי "הוא רוצה לעזוב? אני שלחתי שלשום מכתב בקשה לעבור לשם" אמרה "למה את רוצה לעבור?" שאלתי והיא שתקה "אם קרה משהו את יכולה לספר לי" הוספתי "אני פשוט לא בתקופה הכי טובה שלי" אמרה "במובן של?" שאלתי "החבר שלי" אמרה "אה החבר שלי לשעבר" תיקנה, "ניק?" ווידאתי "כן" אמרה "אחרי שהשתחררתי החלטתי ללכת לבית ספר, לא לפספס את היום הראשון" סיפרה "וכשהגעתי רציתי לעשות לניק הפתעה, כשהלכתי למקום שאנחנו יושבים בו בדרך כלל" אמרה "זה בסדר, אני לא אספר לדור שהוא מעשן" אמרתי כשקלטתי את המילה שהיא ניסתה להסתיר "תודה. אז ראיתי מישהי יושבת עליו, היא נראתה מוכרת אז התקרבתי, היא מאוד מוכרת, היא החברה הכי טובה שלי" סיפרה ופרצה בבכי, אספתי אותה לחיבוק, היא כמו דור, נראים אמיצים וקשוחים אבל בפנים הכל סערה אחת גדולה.