אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 29

זואי נכנסה לשירותים ויצאה בוכה. "מה קרה?" קפצתי מהמיטה שלה לקראתה, זואי רק נתנה לי את המקל, הבדיקה שלילית! אז למה היא בוכה? "למה את בוכה? זואי, זה שלילי" אמרתי לה והעברתי לקלואי "כי סתם נפרדנו" אמרה ובכתה חזק יותר "את בוכה כי הוא לא יודע איזה זהב יש לו בידיים? עם תינוק או בלי תינוק את שווה הרבה יותר ממנו!" עודדה אותה קלואי "קיבלתי את ההודעות שלכן, מה דחוף?" שאלה ריילי כשנכנסה, שקועה בתוך הפלאפון "אמ, ריילי?" "כן, שנייה" העבירה אליי מבט חטוף, קלטה את זואי וזרקה את הנייד, "מה קרה חיימשלי? את גוססת? חולה? כואב לך משהו? מה? רק תגידי מה?" אמרה ברצף בלי לעצור לשנייה ואפילו לתת לזואי להשחיל הבהרה אחת "גמרת?" שאלתי מצחקקת רואה שגם זואי חייכה קצת "רק עוד אחד בסדר?" ביקשה "רק אחד" הזהרתי אותה "את בהיריון?" שאלה באותו טון כמו מקודם, רק שהפעם זואי רק פרצה בבכי "את צוחקת עליי?" שאלה ריילי "על השולחן" מלמלתי לה, היא הלכה להסתכל "רגע, אם את… אז למה את…?" התחילה להגיד ואז הבינה "רן" תמצתה את הכל "הוא זרק אותי ברגע שסיפרתי לו שאני אולי כן" אמרה זואי, דפיקות נשמעו בדלת "מישהו אמור לבוא?" שאלה ריילי "לא, רק אנחנו" עניתי בזמן שקמתי לפתוח, רן. לא עברו שתי שניות והוא פגש את היד שלי על הפרצוף שלו, ריילי וקלואי באו אחרי, לא עבר הרבה והוא חטף גם משתיהן, "מי זה?" שאלה זואי מהחדר "אף אחד" קראתי אליה בחזרה "אני באה לראות" אמרה וקמה "לא, זה סתם מתרימים" אמרתי לה "לא מתרימים פה, רק ביום המעשים הטובים" ביטלה אותי וקמה לדלת "לא" קראתי אחריה, "זואי" שמעתי את רן אומר, היא פשוט נכנסה לחדר בחזרה, ריילי וקלואי אחריה, רק אני יצאתי אליו, סגרתי את הדלת מאחורינו ונשארנו במסדרון "מי אתה חושב שאתה?!" כעסתי עליו "אתה פשוט גוש חרא! לא יודע לתמוך! אתה בכלל אוהב אותה או שזה היה נוח?!" המשכתי בלי לתת לו לענות "אתה מבין איך היא מרגישה עכשיו?! בגללך!" כל כך כעסתי "היי בייב" קראו מתחילת המסדרון, דור? מה הוא עושה כאן? רן ברח כנראה כי כשהסתובבתי אליו בחזרה הוא לא היה שם "היי" אמרתי לדור כשהתקרב "קרה משהו?" שאל "סיפור מאוד ארוך" עניתי לו "זה לא היה רן של זואי?" המשיך "רן כן, של זואי כבר לא" "מה הוא עשה לה?" שאל, "אני אספר לך בערב" עניתי לו "עכשיו אני צריכה לחזור אל הבנות" אמרתי וחזרתי לחדר. "הוא הלך?" שאלה זואי "יותר ברח" צחקקתי, עד הערב ניסינו להסיח את דעתה של זואי וראינו סרטי דיסני.
קצת לפני ארוחת ערב הלכנו לחדר ונכנסתי להתקלח, לשטוף מעלי את היום הארור הזה, "יאללה אמ! אנחנו נאחר!" קראה ריילי, "אני שנייה מוכנה" אמרתי וגמרתי להתלבש, החלטתי לענוד את השרשרת שאדם ודונה נתנו לי בכיתה א', שרשרת לב שנפתחת ובתוכה יש תמונה משפחתית שלנו, קיבלתי אותה כדי לא לשכוח אף פעם שלמרות הכל אנחנו משפחה. "או סוף סוף" קראה ריילי "אוי סתמי את" אמרתי לה ויצאנו, זואי וקלואי נשארו בחדר שלהן, אז ישבנו עם הבנים. "איפה הייתן? ואיפה קלואי וזואי?" שאל רון "סתם, זואי ורן נפרדו" סיפרתי בפשטות, אם הם יידעו הם ילכו להרביץ לרן והוא די גדול מהם וחזק הרבה יותר אז לא כדאי. "כמה זמן יש לנו עד עוצר?" שאלתי בסוף הארוחה "שעתיים עד שצריך להיכנס לחדרים ושלוש עד שחייבים לישון" ענה דניאל "שנצא?" שאלתי את דור "אחרייך" ענה בחיוך ויצאנו "אז מה קרה באמת?" שאל כשהתיישבנו "מה שאמרתי" מלמלתי אליו "ועכשיו באמת?" שאל עוד פעם "זואי חשבה שהיא בהיריון, סיפרה לרן, הוא נפרד ממנה, כשבדקנו היא לא באמת הייתה בהיריון אז עכשיו היא עצובה כי הם סתם נפרדו" אמרתי מהר מאוד. "מה?" שאל "זואי חשבה שהיא בהיריו" "לא, הבנתי. מה זאת המהירות הזאת ואיפה הבן זונה הזה?!?" אמר בכעס "ברח" עניתי "ובבקשה אל תנסה לעשות לו משהו" "אבל הוא חייב להיענש" אמר "הוא בלי זואי, זה מספיק" עניתי לו, שכבנו בדשא, כשהראש שלי על הבטן של דור והוא משחק עם קווצת שיער שלי, לפני שנה, הייתי עכשיו קוראת איזה ספר במיטה שלי בחדר, נכנסת לסיפור, אני כל כך נשאבתי למציאות הזאת ששחכתי מהבית, ממה שהיה לי מקודם. "אמ?" שאל דור "כן?" שאלתי בחזרה "את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" שאל "ברור! דור מה קרה?" שאלתי כשהסתכלתי עליו וראיתי שהוא לחוץ "סבתא שלי התקשרה אליי, היא אומרת שהיא לא מצליחה להשתלט על קייסי, היא ביקשה שאני אחזור ויעזור לה" אמר בשקט "מה קרה לה?" שאלתי חוששת שזה קשור לניק "הם נפרדו" אמר, יודע שאני אבין "אולי אני אבוא אליך בסופ"ש? אולי אני אוכל לעזור במשהו" הצעתי "טוב, אני רק אגיד לסבתא שלי, אני מקווה שנמצא פיתרון".