אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 28

יום חדש הנה אני מגיעה. נכנסתי לכיתה באיחור של כמה דקות, קיבלנו אישור של המנהלת כדי שאני לא אאבד באזור של הבית ספר, "ומי את?" שאלה אותי המורה, כנראה הייתה באמצע איזו נזיפה. "אמנדה סטיוארט, גבירתי" עניתי לה כמו שלימדו אותנו בבית ספר הקודם, ונתתי לה את הפתק מהמנהלת. "אוקיי, נעים מאוד, ואת לא צריכה לקרוא לי גבירתי, אני נעמי פוסטר" אמרה לי ופנתה לכיתה "כיתה תכירו, אמנדה סטיוארט, היא תלמידה חדשה ואני מצפה שתקבלו אותה יפה" ובאותו הרגע ממש התביישתי. "נראה לי שראיין שמר לך מקום אז את יכולה לשבת לידו" המשיכה בזמן שאני התקדמתי למקום שראיין שמר לי "היי" לחש לי "היי" לחשתי בחזרה והתרכזתי בשיעור, נעמי כל הזמן דיברה על זה שאנחנו כיתה ושאנחנו השנה עומדים לעבור פעילויות גיבוש כיתתיות, אחרי שני שיעורים רצופים עם נעמי הייתה הפסקה, יצאתי עם קלואי לדשא, סידרתי את התיק ככרית ושכבתי לישון קצת. התעוררתי מנשיקה על הלחי ובוקר טוב מהאהוב שלי "גם לך" מילמלתי "איפה היית כל ההפסקה?" שאלתי "כמו כל שנה קראו לי לשיחה, לא רציני" ניסה להרגיע אותי "אני עכשיו מוותרת לך אבל אחר כך תספר לי" לחשתי לו כשהחליף נושא "מי המחנכת שלך?" שאל אחרי כמה זמן "נעמי, טובה?" התעניינתי "כמורה? לא מחנכת? מעולה" אמר "אם אתה אומר" אמרתי ונשמע הצלצול. "ביוש" אמרתי וקמתי לכיתה עם כולם. בשעה הזאת היינו אמורים להתאסף בכיתה ולצאת לאולם טקסים לטקס פתיחת שנה, ישבנו כולנו ביחד למרות ההתנגדות של המורות ולא היו בעיות, ראשונים עלו כיתות יא' עם הלהקה שלהם ואז עלו כיתה יב' לריקוד שכבתי גדול ולבסוף עלו כמה ילדים מהשכבה שלנו ובירכו אותנו עם כיתה יא'.
אחרי הטקס נגמר היום והחלטנו ללכת לחגוג בים, נסענו במכוניות של ראיין ורון כדי לחסוך דלק והבאנו רמקולים, מוזיקה, אוכל, שמיכות לשכב עליהן ועשינו לנו מסיבה משלנו, והיא הייתה המסיבה הכי טובה שהייתי בה! בערב דילגנו על הארוחת ערב כי טחנו כל היום, התקלחנו, התארגנו לשינה ונכנסתי למיטה, לא עבר הרבה זמן וכבר הייתי שקועה בשינה.
"בוקר טוב!" צרחו לי באוזן. "למה את שמחה?" שאלתי אותה "כי זה בוקר!" צרחה שוב, דפיקות חזקות נשמעו על הקיר מהשכנות שלנו "ריילי את מטרידה את השכנות שלנו!" אמרתי לה כועסת, ושנייה אחר כך מתפקעת מצחוק "אוי שיסתמו שתי אלה" מלמלה "מי השכנות שלנו באמת?" שאלתי מריצה בראש כל מיני בנות "לא יודעת ולא אכפת לי" ענתה ריילי בקלות ראש. הלכנו להתארגן לבית ספר, סידרתי תיק, אספתי שיער ויצאנו לארוחת בוקר, כשבדקתי את ההודעות ראיתי הודעה חדשה מדור ב-6:30 'תצילי אותי' שלח, לא הבנתי מה קרה ורציתי לבדוק אם הוא בא לארוחת בוקר. ברגע שנכנסנו לחדר חיפשתי את דור עם העיניים, הנה הוא! רצתי אליו וקפצתי עליו עם חיבוק "מה הקטע עם ההבעת חיבה על הבוקר?" שאל "תצילי אותי?" ציטטתי את ההודעה ששלח לי "כן, למה לא באת?" שאל צוחק והתחלתי להתעצבן! הוא מפחיד אותי ועוד בא בטענות?! "צוחק איתך! ראיין סחב אותי לריצה בבוקר וממש לא רציתי" אמר ושמחתי כששמעתי שראיין נפתח ומשתף עוד אנשים בריצת בוקר "אל תעשה את זה שוב!" כעסתי עליו, אבל על מי אני יכולה לעבוד? אחרי שתי שניות כבר התרככתי ונתתי לו נשיקה. "רוצה לצאת לאכול על הדשא?" הציע "יאללה" אמרתי וקמנו, הלכנו לדשא שליד הכיתות כדי לא לאחר לשיעור, עדיין קיץ אז מאוד כיף לשבת בדשא, בצלצול קמנו והוא ליווה אותי לכיתה "יום טוב" נפרדתי ממנו והתחלנו יום חדש.
בסוף היום ברחתי עם זואי לפינה מבודדת בדשא "זואי מה קורה?" שאלתי אותה, מחכה לשמוע את הסיבה לעצב הזה שהיא שרויה במשך הימים האחרונים "כלום" מלמלה "אני לא בת חמש זואי, אני לא אפגע בך או אצחק עלייך, את יכולה לספר לי" אמרתי לה, מדרבנת אותה לספר לי. "אוקיי, אני אספר לך" אמרה "זה בסדר" אמרתי לה אחרי שראיתי שקשה לה קצת "אני בהיריון" אמרה "מה?" שאלתי "כן, אני מקיאה, ואני מאחרת, אין שום סיבה אחרת" אמרה "עשית בדיקה?" שאלתי "עוד לא, היום קלואי יכולה לצאת ולקנות לי, אחרי הצהריים אני אוודא" אמרה "אמרת כבר לרן?" שאלתי אותה, חוששת לגמרי, אם הוא מפגר הוא נפרד ממנה "אמרתי לו שאני חושבת שאני בהיריון והוא… הוא.. ז.. ר.. זרק…אותי" גימגמה והגיעה כבר למצב של בכי חזק. חיבקתי אותה חזק, חסרת מילים מרן, חשבתי שהוא אוהב אותה.
אחרי שקלואי חזרה מהמסע קניות הלכנו לחדר שלהן, זואי נכנסה לשירותים ויצאה בוכה.