אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 25

"תחילת שנה טובה!" קראנו אני וריילי ביחד "גם לכן!" אמר דור וחיבק אותי ואת ריילי מהצד "היי! תיזהר על חברה שלי" אמר ראיין "ריילי, חבר שלך מפגר" הצהיר דור "אוי תסתום" אמר ראיין "כן! הוא מפגר שלי" קראה ריילי וחיבקה את ראיין "רוצות ללכת לצהריים?" שאלתי "כן שמנה שלי" ענה דור ויצאנו, אכלנו רק ארבעתנו כי כל השאר היו עסוקים, כשהתיישבנו ראיתי מישהי מאוד יפה מתקרבת אלינו "אוקיי סתומה! נתתי לך להיות איתו לכמה ימים כי את חדשה וזה ברור שזה מרחמים אבל את לא מבינה שהוא לא רוצה אותך בכלל?" צעקה עליי "דבר ראשון, תרגיעי את הטון שלך כי אין לי בכלל מושג מי את! ודבר שני, אם דור היה איתי מרחמים הוא לא היה משקיע בי בכלל, אז תרגיעי" אמרתי לה "נטלי, זה נגמר ביננו, ורק שתדעי, אין לי מושג למה הייתי איתך בכלל! את מגעילה, מכוערת, כלבה" אמר דור. עד כמה ששמחתי שהוא הגן עליי כבר ריחמתי על נטלי, היא רצה מחוץ לחדר אוכל ויצאתי אחריה, היא הלכה לשירותים ונכנסתי אחריה "נטלי.." התחלתי להגיד "תעזבי אותי קופה" צעקה "אני מצטערת שככה זה קרה, אני גם מצטערת על מה שאמרתי לך, זה לא היה יפה" אמרתי לה בכנות "ו? בסופו של דבר הוא אוהב אותך ואני לבד" בכתה "נטלי, חשבת למה? השם שלך הולך לפנייך, ולא לטובה, אני פה שבוע בערך ואני כבר יודעת שאת מוחקת ילדים, שיש לך שפוטות ושאת סוג של זונה שנותנת לכל אחד" אמרתי לה "אז השם הזה לא צודק, כן אני אולי מוחקת ילדים ובזה אני לא בסדר אבל הבנות האלה רודפות אחריי ואני מנסה להעיף אותן, הן כולן זונות שמדברות רק על בגדים, נעליים ועל מי הן זיינו, ואפרופו זיינו אני לא זונה ואני לא יכולה להיות! אני בכלל בתולה" צעקה "אף אחד לא היה לי חשוב מספיק בשביל להגיע איתו לזה" אמרה בצעקות וראיתי את כולה מאדימה, כשראיתי את הדמעות מאיימות להתפרץ בעיניים שלה לקחתי אותה לחיבוק חזק "אני מאמינה לך, אבל למה את מוחקת ילדים?" שאלתי "אני לא מוחקת, אני קצת ביישנית, מאז שאת ודור חברים אני מנסה למצוא את הכוח להגיד לך את זה, בדרך כלל כשאני כועסת על מישהו אני לא יכולה להמשיך לדבר איתו, גם אם זה הריב הכי קטן שיש." אמרה והורידה את הראש, נזכרתי במשפט שחברה שלי בגן סיפרה לי פעם, עד היום הוא בראש שלי, אל תורידי את הראש, שלא ייפול הכתר, באותו היום שיחקנו בנסיכות. "רוצה להיות חברה שלי?" שאלתי "אני מצטערת על מה שאמרתי, אני באמת חשבתי שדור הוא האחד" אמרה "אני מצטערת שזה יצא ככה" אמרתי לה "חברות?" שאלתי "ברור" ענתה והתחבקנו "אני אכיר לך את חברות שלי אחר כך, עכשיו לכי לחדר שלך ותירגעי" אמרתי לה והלכתי חזרה לחדר אוכל "למה הלכת אחריה?" שאל ראיין וראיתי שזואי וקלואי הצטרפו "הרגשתי לא נעים, דיברתי איתה עכשיו ומסתבר שהכל לא נכון, בנות תבואו אליי אחרי האוכל?" שאלתי "כן, למה?" שאלה ריילי "אני רוצה להכיר לכן חברה חדשה שלי מהיום" אמרתי והן עיוותו את הפנים "אמ, את תמימה מדי" אמרה לי זואי "קודם תשמעו מה יש לה להגיד" אמרתי "טוב, בסדר, אבל צעד אחד לא נכון ואנחנו הולכות" אמרה "טוב לחוצות" הקנטתי אותן, גמרנו לאכול והלכתי לאסוף את נטלי, הגעתי לחדר שלה ודפקתי על הדלת, אחת השפוטות הכניסה אותי וסגרה את הדלת, שמעתי קול של מנעול אבל לא ייחסתי לזה חשיבות "איפה נטלי?" שאלתי "פה!" נשמע קול מחדר השירותים "טוב, אני מחכה" אמרתי לה, אחרי כמה שניות היא יצאה, כולה שמחה, לא הבנתי בדיוק מה קרה עד שהיא התחילה לדבר "אני מצטערת קופה אבל אני לא יכולה לעשות את זה" אמרה "לעשות מה?" שאלתי למרות שכבר ידעתי את התשובה "לשחק אותה חברה שלך, את עלובה מדי, אני פשוט אגנוב את דור חזרה ממך, את תראי אותנו בבית ספר, כל יום, איך דור יותר אוהב אותי ותיזכרי באיזו שחקנית טובה אני שבאמת האמנת שאני מסכנה, למרות שרק שיחקתי אותך" אמר ברוע וקמתי כדי לצאת מהחדר, הדלת נעולה, מדהים! "תפתחי לי" אמרתי לנטלי "למה לי?" שאלה "את באמת רוצה להיות איתי באותו חדר? כבר שמעתי את מה שאמרת" אמרתי לה כמו אל מפגרת "תפתחו לה" אמרה, השפוטות פתחו ויצאתי "כדאי לכן לשמוע מה היא אמרה עליכן, זה בא בכל כך טבעיות" לחשתי להן, התחלתי ללכת לחדר ובאותו הזמן ניתחתי את השיחה, ממילה למילה הבנתי יותר מה היא אמרה ועם כל מילה נוספת הדמעות לא הפסיקו לזרום, רצתי למקום שלי ושל דור מהר, התחלתי להיכנס ללחץ, לפאניקה, להתקף חרדה השני בחיי, אני לא יודעת מה קרה בזמן הזה, אני זוכרת את ריילי וזואי וראיין, ואז קלואי מגיעה עם רון ובסוף את דור, אני לא יודעת מה הם אמרו\עשו זה היה התקף קשה "אני פה איתך, תהיי איתי, מה קרה?" שמעתי את דור לוחש לי ומחבק אותי, לא הצלחתי להגיד כלום, בסוף נרדמתי.
התעוררתי בחדר אחר, במיטה אחרת, עם בגדים אחרים, מה קרה פה? חשבתי אחרי עוד כמה מבטים סביבי ראיתי את דור שוכב לידי ואת זואי וראיין וקלואי ורון וריילי ואפילו דניאל בחוץ, דור התעורר מהתזוזות שלי "התעוררת" קרא וריילי וקלואי התחילו להתעורר, כשהן קלטו אותי הן צווחו ובשלב הזה כולם התעוררו, חוץ מראיין, מה הקטע שלו עם שינה? חשבתי "איפה אני?" שאלתי "בבית חולים" פלטה ריילי "היית בהתקף חרדה, ואז התעלפת" אמר דור "אמ, מה קרה?" שאלה זואי "אני לא יודעת, אני זוכרת שהלכתי לנטלי, והיא נעלה את הדלת, וצרחה עליי שהיא עבדה עליי, ואז יצאתי החוצה, ונזכרתי במה שהיא אמרה, והי.. היא.. אמרה שהיא תגנוב לי את דור" אמרתי והתחלתי להיכנס ללחץ עוד פעם "הי הי תירגעי" אמרה לי ריילי ונרגעתי "אני לא מאמין על הכלבה הזאת!" כעס ראיין "זה הכל אשמתי, אם אני רק הייתי מסביר לה שזה נגמר כשהיא התקשרה היא לא הייתה מציקה לך" אמר דור וקבר את ראשו בין ידיו, אחרי שהרגעתי את דור שזאת לא אשמתו ושהיא הייתה עושה לי את זה בכל מקרה, הם סיפרו לי שדן ודניאלה בדרך מיוון ושההורים שלי הלכו לישון ב-5:00 לפנות בוקר במסדרון והם עוד לא התעוררו, חמש דקות אחרי המשפט הזה ההורים שלי נכנסו וחיבקו אותי חזק חזק ושאלו מה קרה "איימו לפגוע במשהו שאני מאוד אוהבת"