אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 23

"בואי חופרת קטנה" אמר לי "ביי" החזרתי להם והלכנו. נכנסנו לבריכה וראיתי את המציל יושב בסוכה שלו, "סליחה?" שאלתי "כן?" "נענשנו ואמרו לנו לבוא לעזור לך" אמרתי לו, "מה אתה צריך שנעשה?" שאל דור "נתחיל בזה שתהיו בבגד ים" אמר המציל. הורדנו לבגד-ים, "שיהיה לנו בהצלחה" אמר דור ונתן לי נשיקה, חזרנו למציל "אוקיי, עכשיו הנה משרוקיות, אם מישהו קופץ, מטביע מישהו אחר, או אוכל בשטח של הבריכה אתם אומרים לו שיפסיק, אם הוא ממשיך שלוש פעמים, אתם מודיעים לי ואני מטפל בו. לשחות אתם יודעים?" שאל "כן" ענינו והתחלנו להסתובב, היה די רגוע, הודענו לכמה ילדים משכבות נמוכות ואחרי ארבע שעות נגמרו השעות פתיחה של הבריכה וסגרנו אותה "אתה יכול לחתום לנו על זה?" שאלתי אותו בסוף, היה כיף אבל דור שונא את המציל מהרגע שהוא הסתכל לי על התחת, אם לא היינו צריכים שיחתום לנו על העונש הייתי מעיפה לו כאפה. "כן ברור" אמר בחיוך וחתם, הלכנו לחדרים, התקלחנו והלכנו לישון. בבוקר התעוררתי מוקדם, הייתי נמרצת ורציתי לצאת לריצה, התלבשתי בשורט שחור וגופייה צמודה, נעלי ספורט ואוזניות, התחלתי לרוץ והגעתי לטיילת ליד הים. נעצרתי שם באיזה מקום מבודד, עשיתי מתיחות, שפגטים, וכאלה וחזרתי, בדרך חזור נתקלתי במישהו ועפתי לרצפה, רגע מי זה? ראיין? "היי" אמרתי "סליחה" הוא אמר "זה בסדר, מה אתה רץ?" שאלתי "כן, את?" שאל מופתע "אני רצה בשיטת מחר, אני בדרך כלל רק אומרת שאני אצא, היום באמת היה לי חשק אז יצאתי" אמרתי לו "טוב, רק אל תגלי שאני רץ, זה משהו פרטי שלי" אמר, הנהנתי וחזרתי לפנימייה. כשחזרתי ריילי עדיין ישנה, לא רציתי להעיר אותה אז התקלחתי והלכתי לחדר של הבנים, "שלום חמוד" אמרתי לדור בתוספת נשיקה קלה על הראש "שלום גם לך מלמל ופתח את השמיכה, מסמן לי להיכנס איתו, נכנסתי ושכבנו מחובקים במיטה, "בוא, עוד מעט חדר אוכל" לחשתי לו "תני להתעורר קודם" לחש לי חזרה "על הבוקר?" שאל ראיין כשיצא מהמקלחת "מה אתה יודע? דואגת 24\7, רק את החברה הבונקר שלך אין לי כוח להעיר" אמרתי וראיין צחק, אם אין לה סיבה אמיתית להתעורר היא מתעוררת כועסת. "הלכתי אליה, ניפגש בחדר אוכל" אמר. דור בינתיים כבר התעורר לגמרי, נשארנו מחובקים בכיף שלנו, רואים טלוויזיה, עד שצלצל הפלאפון שלי "כן?" עניתי "אני מדברת עם אמנדה סטיוארט?" שאלה הבחורה מהצד השני "כן, מה העניין?" שאלתי, קצת כועסת שהפריעה לנו "אני מדברת מהסניף דואר של הפנימייה, הגיעה אלייך חבילה ענקית, את תצטרכי לבוא לקחת אותה" אמרה "אוקיי, איפה הסניף?" שאלתי "תשאלי ילדים והם יסבירו לך, ביי" אמרה מהר וניתקה "מי זה היה?" שאל "מהדואר, הם צריכים שאני אבוא לקחת חבילה כבדה. אתה מוכן לבוא כדי לסחוב?" שאלתי ועפעפתי בריסים בצורה גרועה "כן אם תפסיקי את זה" אמר "נגמר, עכשיו תתלבש ותבוא" אמרתי לו "את רוצה להישאר?" שאל בצחוק "לא באלי" אמרתי ויצאתי לחדר שלי, לקחת ארנק ותעודת זהות, עד הזמן שחזרתי דור כבר היה לבוש ויצאנו, דור הוביל וכשהגענו לסניף היה ריק, "סליחה, יש פה מישהו?" שאלתי לאוויר "כן, רק שנייה" צעקו מאחורי הדלפק, הקול היה זהה לקול שדיבר איתי בפלאפון, "היי! במה אני יכולה לעזור לך?" שאלה. "את התקשרת אליי בקשר לחבילה גדולה, אמנדה סטיוארט" אמרתי לה מזכירה לה את המקרה "כן, כן" אמרה והלכה להביא את החבילה, היא בהחלט ענקית, מעניין מה אדם ודונה הביאו בתוכה חשבתי. סידרתי את הכל ואז הגיע הזמן להרים אותה, "את תסתדרי?" שאלה "לא, אבל יש לי עוזר" אמרתי ויצאתי שנייה החוצה, מכניסה את דור "או היי דור" אמרה "הי מליסה" ענה לה אדיש "זאת החבילה?" שאל "כן" עניתי והוא הרים אותה "לא כזה כבד" אמר ויצאנו. "ממש סופר-מן" אמרתי וצלצל לי הפלאפון, "כן?" עניתי "אמ, איפה אתם? אנחנו מחכים לכם לארוחת בוקר" אמרה ריילי בכעס "אוי שיט! אנחנו בדרך" אמרתי "מה הפעם?" שאל דור "שחכנו מהארוחת בוקר, בוא נלך ואחר כך אני אקח את זה לחדר" אמרתי והלכנו לחדר אוכל, היינו די קרובים אז הגענו מהר "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" שאלה זואי "הייתי צריכה לקחת חבילה מההורים" עניתי להם וראיתי את דור מניח את החבילה על השולחן "אוי סופר-מן שלי" צחקקתי ונתתי לו נשיקה על הלחי "מה קיבלת?" שאלה קלואי "לא יודעת, לא פתחתי" אמרתי "תפתחי" אמר ראיין "אוקיי" אמרתי ותפחתי אותה, היו בה מלא ציוד לבית ספר, ולמעלה כרטיס ברכה, קראתי את הכרטיס 'לקטנה שלנו, השנה הראשונה שבה תלכי ללמוד בלעדינו, מקווים שתהני! אוהבים אדם, דונה, דן ודניאלה' היה כתוב, חימם לי את הלב שהם הוסיפו את דניאלה למשפחה שלנו "OMG" צעקה קלואי "וואו אמ, קיבלת הרבה דברים" אמר רון ורק אז התעמקתי בקופסה, מלא מחברות ספירלה כמו שאני אוהבת, כיסויי ספרים, עטים, עפרונות מכניים, עפרונות רגילים ועוד מלא "כן, בדרך כלל אני הולכת לקנות איתם אבל השנה אני פה" אמרתי עוד שנייה בוכה.