אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד פרק 2

נפלתי, הצלחתי לראות רק שזאת הייתה ילדה בוכה שרצה ולא הספקתי בכלל לראות את הפנים שלה, אחרי שתי שניות מישהו עזר לי לקום, הוא היה גבוה עם שיער ג'ינג'י ונמשים על כל הפנים. "את בסדר?" "כן, נראה לי" "אני מאוד מצטער, זאת הייתה ריילי, חברה שלי, נראה לי" אמר וגירד בעורפו "היא לא ככה בדרך כלל אנחנו פשוט רבנו" הסביר לי מתנשף מהריצה רגע מי את?" שאל אותי "אמנדה" "אה את החדשה?" שאל שוב "כן, נראה לי" צחקקתי "בואי אני אלווה אותך למזכירות" אמר והנהנתי לו והתחלנו ללכת כשהגענו ראינו מזכירה עם שמלה ושיער אסוף לקוקו מתוח יושבת מאחורי המחשב "היי לורה" קרא למזכירה וכאשר שמה לב אלינו חייכה חיוך גדול מאוד וקמה "זאת אמנדה, החדשה" הסביר למזכירה "או היי! בואי נראה באיזה חדר את, ובאיזו כיתה וניתן לך מערכת וספרים" דיברה במהירות לעצמה ולי אני מניחה. אחרי שקיבלתי את הכל ראיתי שהילד הג'ינג'י חיכה לי בחוץ. "ואני מניחה שראיין כבר יוכל להראות לך את הפנימייה נכון?" "כן גבירתי" ענה ברשמיות והצדיע, מנסה להחזיק את הציחקוקים שניסו לצאת. אחרי שיצאנו מהמזכירות הראיתי לראיין איזה כיתה אני ואני איתו בכיתה והוא אמר שזאת כיתה טובה ושגם חלק מהחברים שלו לומדים באותה כיתה ושהוא יכיר לי אותם בארוחת צהריים היום. הוא שאל באיזה חדר אני כדי שנוכל לשים את כל הדברים שלי בתוכו אז הראיתי לו את החדר '110 בניין מקסוול' "אני מצטער אבל אני לא יכול לקחת אותך לחדר הזה, בטח יטרקו לי את הדלת בפנים, זה החדר של ריילי, אתן כנראה שותפות" אמר לי בלחץ "אל תדאג, אם היא אוהבת אותך היא לא תיטרוק לך את הדלת בפנים" אמרתי לו והלכנו לבניין, כשנכנסנו לחדר אז שמעתי בכי חזק "לך מפה ראיין!!" הקול צעק, ריילי כנראה, מעניין על מה היה הריב "זה לא ראיין, כלומר לא רק ראיין, נעים מאוד, אני אמנדה סטיוארט, השותפה שלך" אמרתי לה ברוגע, היא הציצה מתחת לשמיכה וחייכה כשראתה שזה באמת לא ראיין אבל בשנייה ששמה לב שגם ראיין פה התחילה לזרוק את הכרית שלה על ראיין בתוספת של צעקות "עוף מפה! בן זונה!" וכאלה עד שהוא יצא מהחדר, אחרי שריילי נרגעה היא הציגה את עצמה בתור ריילי רייטר וגיליתי שהיא איתי בכיתה, אחרי איזה כמה שעות של דיבורים ממש התקרבנו, אני בדרך כלל לא מספרת את הסיפור שלי למישהו אחרי שעתיים של שיחה אבל על ריילי סמכתי והיא הבינה מאוד ואחרי הרבה זמן שאלתי אותה על מה היא וראיין רבו והיא התחילה לבכות וליבב הרגעתי אותה והיא סיפרה לי……