אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 18

"המסיבה לקראת החזרה ללימודים" אמר "אה נכון" אמרתי נזכרת בנסיעה שלנו לקניון לפני כמה ימים, הרגיש כאילו שבועות עבר מאז. הפלאפון שלי צלצל 'דן' "היי" "היי פיצית" "מה רצית?" שאלתי בתוספת פיהוק "מה את מפהקת? רק צהריים" "התעוררתי לפני פחות מחצי שעה" סיפרתי לו "אה, הבנתי י'מפונקת" "מה רצית?" שאלתי שוב "לספר לך על התאריך של החתונה, קבענו הבוקר" אמר שמח "כן, דניאלה רוצה במקום שהסבים שלה התחתנו בו, הוא ממש יפה" "אז מתי החתונה?" "עוד חודשיים" "מה?!?" "כן, זה מקום מאוד פופולרי ויוקרתי ויש להם מקום או בעוד חודשיים או בעוד שנה" "טוב, אני מקווה שתספיקו" אמרתי, נפרדתי ממנו לשלום וניתקתי "מי זה היה?" ראיין שאל "דן, אחי, הוא התארס בשישי והוא כבר בחר מקום ותאריך" "ולא סיפרת?" התפרצה ריילי "לא יודעת, זה ברח לי מהראש, זה לא כל כך משנה" "אם את אומרת" מילמלה קלואי "אוקיי, נושא חדש" אמרתי מנסה להוציא אותם מהנושא של החתונה. "המסיבה" אמרה זואי את הנושא החדש "איפה זה?" שאלתי "בסטודיו ריקוד" ענה רון "יש פה סטודיו ריקוד?" שאלתי מתלהבת, אני רוקדת בערך 10 שנים "כן, למה את רוקדת?" שאלה זואי בהתרגשות "תני לי לנחש, היפ הופ" אמר ראיין "לא למה חשבת ככה?" שאלתי מופתעת "כי כל הבנות שרוקדות פה רוקדות היפ-הופ" אמר דניאל "אז תופתעו, אני רוקדת בלט ומחול מודרני, ועוד סגנון שאני לא מספרת" אמרתי, לא רוצה לספר על האחרון, ההכי מביך אבל ממש כיף "נו תגלי" ריילי ביקשה "לא יקרה" אמרתי בהחלטיות "טוב, מה שבא לך, אני גמרתי, דניאל אתה בא?" אמרה קלואי בזמן שהיא קמה ודניאל אחריה, כולנו כבר סיימנו לאכול "ביי" אמרו ריילי וראיין וזואי קמה מצלצול של הטלפון שלה, רון פשוט ברח לאנשהוא "אז נשארנו רק את ואני?" שאל דור "האמת היא שרק אתה, אני שמעתי על סטודיו נחמד פה, אני הולכת לרקוד" אמרתי לו בחיוך, מאז שהגעתי אני לא רקדתי אפילו טיפה "אני בא איתך" צעק "לא אתה לא" צעקתי לו בחזרה בזמן שהמשכתי להתרחק, כשהגעתי לחדר הוצאתי את הקופסה ממתחת למיטה, החבאתי אותה שם כדי שאף אחד לא ידע, לא היה לי מושג שיש סטודיו אז חשבתי שאני אוכל להתאמן כשלא יהיה אף אחד בחדר. עכשיו לקחתי את הקופסה בתיק עם מים והפלאפון והלכתי למזכירות "היי לורה" אמרתי כשנכנסתי, שמחה שזכרתי את שמה "כן מאמי?" שאלה, שונאת שקוראים לי מאמי "אמרו לי שיש פה סטודיו לריקוד, איפה הוא?" שאלתי והיא הסבירה לי איפה הוא ויצאתי, מצאתי את המקום, היה ריק והיה תא להחלפת בגדים, נכנסתי והחלפתי בגדים לבגד גוף הסגול שלי ולגרביון הלבן שלי, שמתי את הנעליים והתחלתי, עשיתי תרגילים על הבר ואז עשיתי את הקטע שלמדתי שנה שעברה, הוא קצת קשה אבל אפשרי, שיניתי אותו קצת כדי שיתאים ליחיד ויצא סביר שמתי מוזיקה והתחלתי להתאמן, אחרי שלוש פעמים שמעתי מחיאות כפיים איטיות, "למה את מתביישת? את רוקדת יפה" אמר ומי זה יכול להיות? דור "אתה פה" "אמרתי שאני אבוא, אני מקיים הבטחות" ענה

~דור~
היא רקדה כל כך יפה, אבל למה היא רקדה את הקטע בסולו? זה דואט, "למה את רוקדת את זה כסולו?" הנחתי את הפצצה "אתה רואה פה עוד רקדן?" שאלה, "אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז כן" אמרתי, אם היא צוחקת אני הולך "רציני? אתה רוקד?" שאלה מתלהבת "נכון סיפרתי לך על אחותי הקטנה? היא מאוד אוהבת לרקוד, גם אמא שלי אהבה, אז רקדנו שנינו כמעט את כל מה שאפשר" "אתה מכיר את הקטע הזה?" שאלה "כן" עניתי "אז בוא, נעשה ביחד" אמרה "אה, אבל אין לך נעליים" הוסיפה "לי זה מספיק שיש אותך" אמרתי, אני יוצא ממש כוסית כשאני אומר כאלה דברים אבל מולה זה לא משנה, היא לא תשפוט, "בוא" אמרה והפעילה את המוזיקה, התחלנו את הקטע והכל זרם, ואז יש את ההרמה, היא נפלה, שנייה לפני שהיא פגעה ברצפה תפסתי אותה, "תודה" אמרה "לא יכולתי לתת לך ליפול, את היית נהייתי מכוערת" אמרתי לה יודע מה מעצבן אותה "ואם הייתי מכוערת היית נפרד ממני?" שאלה משחקת אותה פגועה "כן" עניתי בקצרה, נהיינו ממש צמודים "תסתום, אתה מת עליי" אמרה "לצערי, אפילו יותר" אמרתי ונישקתי אותה, אני מת על הילדה הזאת! אחרי שעה של חזרה על הקטע הזה "עכשיו לך, אני צריכה לרקוד גם את הסוד שלי" אמרה בערמומיות "תשתפי אותי" התחננתי "לא" אמרה בטוחה בעצמה "אתה תצחק עליי" הוסיפה, קצת פגועה "נראה לך שאני אצחק עלייך? אני בן שיודע קטעי בלט בעל פה, שום דבר לא יוצא מפה!" אמרתי לה " טוב, אני הולכת להחליף בגדים אמרה והלכה אחרי כמה זמן היא חזרה עם מכנס שחור קצר שחור וגופייה סתמית, הילדה כל כך סקסית והיא בכלל לא מבינה "מה הסגנון?" שאלתי "עוד שנייה תגלה" אמרה מוציאה משהו מהתיק, נעליים שחורות, עם עקב נמוך, היא נועלת אותם ואז כשהיא באה לכיוון שלי אני מבין מה זה, נעלי סטפס! "סטפס?" שאלתי אותה "כן, אל תצחק" צעקה כשראתה שחייכתי "אני מחייך כי אני לא מבין למה את מתפדחת" אמרתי לה באמת לא מבין את הקטע "זה שבבית ספר הישן שלי סטפס לא היה הדבר הכי מקובל, זה היה קצת יותר טוב ממבוכים ומה שזה לא יהיה" אמרה נבוכה "אל תדאגי, אני אוהבת אותך לא משנה מה את עושה, רק אל תקשי עליי עם מבוכים ודרקונים" אמרתי לה מנסה לשחרר איזה צחוק "טוב" אמרה מחייכת, "אז מה את תרקדי לי היום?" שאלתי "קטע שהמצאתי לתחרות האזורית אצלנו" אמרה ושמה את המוזיקה שלה, הלכה למרכז והתחילה לרקוד, כל הריקוד הסתכלתי על הפנים שלה כשהיא רוקדת, הן כאלה רגועות ושמחות, הלוואי שהיא תמיד תהיה ככה.

~אמנדה~