אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 15

אמר וראיתי שהוא החזיק קופסה קטנה מקטיפה וכשהוא פתח אותה ראיתי טבעת מושלמת, זהובה עם יהלום עדין. "אני הולך היום להציע לדניאלה נישואים" הפיל את הפצצה
"מזל טוב!!" צרחתי וחיבקתי אותו חזק חזק, הוא ודניאלה כל כך מתאימים! "כן, דיברתי עם ההורים שלה, כבר ואבא אתמול אכל איתי צהריים אז סיפרתי לו והראיתי לו את הטבעת, נראה לך שהיא תסכים?" סיפר לי ובסוף קצת חשש "היא מתה עליך, אין סיכוי שהיא לא תסכים" אמרתי והרגעתי אותו.
אני ודניאלה יצאנו מהבית לקניון, היה ממש כיף, קנינו כמה חולצות ושורטים ושמלות להערב, אני קניתי שמלה וורודה ודניאלה קנתה שמלה לבנה בעזרת קצת דחיפה מצדי. הגענו הביתה, דן כבר היה לבוש ומוכן ואנחנו נכנסנו להתקלח ולהתארגן, התקלחתי ולבשתי את השמלה עם נעלי פלטפורמה לבנות, לא התאפרתי ויצאתי לסלון, ראיתי את דן יושב ורואה כדורגל. "הכל מוכן?" שאלתי מתרגשת כמו ילדה קטנה "כן, הטבעת אצלי ושכנעתי את ההורים שנאכל בתוך הבית כדי שאת החצר אני אסדר במיוחד ובקיצור הכל מוכן" סיכם. אחרי חמש דקות שראיתי עם דן כדורגל דניאלה יצאה.
כשדן ראה אותה העיניים שלו כל כך נצצו, היא באמת מאוד יפה. נכנסנו למכונית והתחלנו את הנסיעה, כמובן שאני ודן התווכחנו על איזה שירים לשים ודניאלה הייתה צריכה להיות הקובעת. הגענו לבית הגדול והמוכר. פתחתי את הדלת ודונה ישר קפצה אליי "כמה התגעגעתי" צעקה כשהתנתקנו "גם אני אוהבת אותך אמא" אמרתי לה צוחקת, מאז שאני קטנה אני קוראת לה אמא, למרות שהם לא ההורים האמיתיים שלי ואף פעם לא הכחישו שאני מאומצת ככה אני קוראת להם.
אדם ירד במדרגות וישר חיבק אותי חיבוק חזק, בהחלט התגעגעתי אליהם והם אליי. בינתיים אמא חיבקה את דניאלה חיבוק חזק, הם מאוד אהבו את דניאלה. דן פשוט עמד שם ואז השתעל קצת כדי לתפוס תשומת לב "אוי היי אמא" אמר כשהיא שמה לב "אוי, מה חשבת? ששכחנו אותך?" שאלה צוחקת מדן הקנאי ונתנה לו חיבוק, ישבנו לאכול את מה שריטה השפית שלנו הכינה, כמה שהתגעגעתי לאוכל שלה, הפלאפון שלי צלצל וראיתי על המסך 'הקוף שלי' "רק שנייה אני חוזרת" הודעתי וקמתי מהשולחן "הלו" עניתי לפלאפון "היי" ענה לי חזרה "שבת שלום" הוסיף "שבת שלום, איך אתם? חוגגים?" שאלתי, קצת מאוכזבת מלהיות רחוקה ממנו "לא כל כך, רציתי לאחל לך שבת שלום ולילה טוב" "טוב, אני בדיוק באמצע ארוחת הערב, אז לילה טוב ונתראה מחר?" "לילה טוב, נתראה מחר" סיכם וניתק. חזרתי לשולחן ודן ישר שאל מי זה היה, הוא כל כך דואג שזה כבר משגע, "זה היה דור" עניתי ברכות, למרות שזה מעצבן לפעמים, אני כל כך מעריכה את זה, אין לי את זה כברור מאליו, אולי מאז שאני זוכרת אבל אף פעם לא התייחסתי לזה כאילו הוא חייב לדאוג לי.
"עוד פעם הוא?" דן שאל בעצבנות ודניאלה ניסתה להרגיע אותו "אמנדה, מי זה דור?" שאל אדם בקול תקיף "דור זה החבר שלי, זה הכל" עניתי בפשטות, "למה לא הזמנת אותו היום?" שאל "אנחנו חברים רק כמה ימים, להזמין אותו לפגוש את ההורים זה לא יותר מדי? וגם, כמעט כולם נשארים בפנימייה עד תחילת הלימודים" עניתי, אני באמת לא חושבת שדור צריך ישר לפגוש את ההורים שלי, גם אם הם לא הביולוגיים "טוב" סיכם את השיחה "מה טוב? אבא, יש לה חבר בפנימייה ואתה אפילו לא יודע מי הוא!" דן קרא "דן, אני פשוט סומך על אמנדה, כשהיא תהיה מוכנה נפגוש אותו" אמר וחייך אלי "אני מניח" וויתר דן "אז איך בפנימייה אמנדה?" שאלה דונה והתחלתי לספר, במשך זמן רב בארוחה סיפרתי על איך הפנימייה נראית ועל כל החברים שהכרתי, השמטתי כמה פרטים כמו הקטע שהיה בין ריילי לראיין וכאלה, אחר כך דן סיפר לנו קצת על העבודה שלו ואז דניאלה ודן סיפרו לנו שהם עברו לדירה של דן ביחד ושהיא סיימה את השכירות שלה בשבוע שעבר "איך זה שלא שמתי לב למשהו שונה?" שאלתי מופתעת "כי כל הדירה שלי באה עם ריהוט משלה ורק החדר שינה זה דברים שלי, שמנו את המיטה שלי בחדר שלנו ואת המיטה הישנה של דן בחדר אורחים" היא הסבירה לי ואז הם סיפרו לנו על כל הדברים המצחיקים שקרו עם המעבירים, דן לקח אותי הצידה "תקשיבי, אמורים להגיע כמה חברים קרובים שלנו וההורים של דניאלה, הכל מסודר בגינה אני רק צריך שתסבירי להם שהם אמורים להיות בשקט עד שדניאלה יוצאת, מובן?" לחש לי "אי אי קפטן" לחשתי בצחוק "אמא, אני צריכה שנייה לצאת החוצה, תסתדרי עם להוציא את כל הקינוחים החוצה?" שאלתי "כן, דניאלה תעזור לי" אמרה וקרצה לי. יצאתי החוצה וראיתי איזה 30 אנשים בחצר שלנו, התחלתי לעבור קבוצה, קבוצה של אנשים וביקשתי מהם לשבת על הדשא או על הכיסאות. אחרי 5 דקות כולם כבר ישבו, הסברתי להם הכל ואמרתי לכולם לחכות בחצר אבל לא לעמוד ליד החלונות, אחרי כמה זמן דן יצא ואמר שלום לכולם ואז דונה ואדם יצאו החוצה ולבסוף דניאלה, דונה לקחה ממנה את העוגה שנייה לפי שהיא יצאה וראתה את דן, כורע ברך "דניאלה, אני לא יכול לדמיין שנייה אחת בלעדייך, בלי החיוך שלך, העיניים הירוקות שלך ובלי האהבה שלך, אני רוצה שתהיי שלי, לתמיד, דניאלה התנשאי לי?"