אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 14
"אמנדה מה את משוגעת?" את כבר אמורה להיות על הרכבת!!"צעק גיחכתי ואמרתי לו "קו 137 קרון מספר 5 הכיסא השני משמאל" "מה?" שאל לא מבין "זה איפה שאני באמת עכשיו, עוד שתי תחנות אני מגיעה" "אמנדה, יום אחד את תעשי לי התקף לב!" כעס.
"כנראה שלא היום" עניתי לו.
הגעתי לתחנה וירדתי, מצאתי את דן וחיבקתי אותו חיבוק חזק חזק "שלום ליפהפייה הנרדמת" צחק על הבדיחה ממקודם "שלום גם לך" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי "תזהרי שדניאלה לא תקנא, אפרופו דניאלה, היא מחכה לך אצלי בדירה, היא רוצה לצאת איתך לקניון" אמר "אני מפחד על הכסף שתוציאו אבל נראה שהיא ממש התגעגעה אלייך, איכשהוא" הוסיף "ברור שהיא התגעגעה! אז יאללה סע מהר יותר" קראתי נזכרתי שהבטחתי לדור שאני אתקשר וחייגתי אליו "למי את מתקשרת?" דן שאל "דור" עניתי בקצרה והוא כבר ענה "היי מותק" אמר "מה קורה?" שאלתי "בסדר, הגעת כבר?" שאל "כן, אני באוטו של אחי עכשיו" עניתי לו "איזה אח?" שאל לא מבין "דן שדיברת איתו בפלאפון שלי" הסברתי "מה איתך? מה אתה עושה?" התעניינתי "בסדר, אנחנו עוד מעט הולכים לברכה, וראיין וריילי דביקים שזה מעצבן" אמר "טוב, ביי נדבר אחר כך, אוהבת אותך" אמרתי "אני יותר" אמר וניתקתי "מי זה דור לעזאזל?" דן שאל "חבר שלי" אמרתי בפשטות מזויפת, מסמיקה מעט "ממתי יש לך חבר?" שאל חושד
"מלפני יומיים שלושה" "וכבר את אוהבת אותו? את עדיין תינוקת בכלל" אמר " אני לא תינוקת! ומה הבעיה? סוף סוף יש מישהו שאני אוהבת וסומכת עליו ואתה מנסה להרוס לי?" שאלתי כועסת, עצבן אותי שהוא צוחק ומתנשא עליי עליי "זה שפעם היית מספרת לי או לדניאלה הכל עלייך ומאז שהגעת לפנימייה אני לא יודע כלום, עד כמה שאני יודע את יכולה להיות בהיריון" "תירגע, בהיריון אני לא יכולה להיות, וגם אני לא יודעת עלייך כלום בזמן האחרון" "כי אנחנו כבר לא מדברים" הסביר לי "מעכשיו שיחה של יותר מעשר דקות כל יומיים?" שאלתי והוא הנהן וצחק קצת.
הגענו לדירה של דן ודניאלה, היא של דן אבל דניאלה ישנה בה גם הרבה, ורצתי לדניאלה ונתתי לה חיבוק, כשההורים פגשו אותה הם ישר התאהבו, וקצת כעסו שהיא לא פגשה אותם קודם, אותי היא הכירה כי ישנתי אצל דן לפעמים ופגשתי אותה, היא כמו האחות הגדולה שאין לי, והיא אומרת שאני כמו האחות הקטנה שאין לה, היא הילדה הכי קטנה ויש לה עוד אח גדול, חבר של דן. "מה קורה?" שאלתי אותה "סבבה, מה איתך? עשית כזה התקף לב לדן כשהתקשרת אליו" אמרה לי וצחקנו "ועוד אחד במכונית" הוא הוסיף "על זה עוד לא שמעתי, מה כבר קרה?" שאלה בהתעניינות והתיישבנו שתינו על הספה "לא משהו מיוחד, חבר שלי ביקש שאני אתקשר אליו כשאני יורדת מהרכבת והתקשרתי ודן התעצבן שהוא לא ידע" אמרתי מהר ועם חיוך "זה כל ההתקף לב?" שאלה, לא מבינה מה מיוחד "ההתקף היה כשנגמרה השיחה" דן התפרץ ודניאלה שלחה אליי מבט שואל "אמרתי לו אני אוהבת אותו" מלמלתי בלחש, "ככה? בשיחת פלאפון אמרת לו את זה בפעם הראשונה?" שאלה, לא מופתעת מזה שאמרתי אלא מתי אמרתי "לא, אתמול יצאנו לדייט ואז הוא אמר לי בפעם הראשונה ואני החזרתי לו, לא משהו מיוחד" "אני בטוחה" אמרה לסיכום וחייכה לי חיוך, כאילו היא מכירה את ההרגשה "טוב, בואי אמנדה, נשים את התיק בחדר אורחים ואיפה את מעדיפה לישון הלילה? פה או אצל ההורים?" שאל "אצל ההורים" עניתי בפשטות, דן עזר לי עם התיקים בזמן שדניאלה הלכה לגמור להתארגן לקניון, כשנכנסנו דן מהר סגר את החדר "מה קרה?" שאלתי "יש משהו שאני חייב לספר לך" אמר לי בהתרגשות "מה?" שאלתי וראיתי שהוא מחפש בין הספרים שהיו על המדף "דן, אני צריכה להתארגן, מה אתה רוצה?" שאלתי בקוצר סבלנות והתחלתי להסתובב בחדר "הנה, הנה לחוצה. אמר וראיתי שהוא החזיק קופסה קטנה מקטיפה וכשהוא פתח אותה ראיתי טבעת מושלמת, זהובה עם יהלום עדין. "אני הולך היום להציע לדניאלה נישואים" הפיל את הפצצה
תגובות (1)
הפרק מהממממם את חייבת להמשיך !!!
איזה חמוד דןןןןןן!!!!(מעניין אם היא תסכים לו!?!?!!?)
דור הקנאי חחחחחח