אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד פרק 12

כשהגענו אז ראיין עזר לי לצאת מהאוטו ונסע עם ריילי מהמקום. מה לעזאזל קורה פה?! חיכיתי כמה שניות לפני שהורדתי את הכיסוי עיניים שלי 3…..2…….1.. וראיתי קיר בטון. אוקיי, יותר חשוד, התקדמתי לקיר וראיתי שמודבק אליו דף הפוך. הלכתי והורדתי את הדף מהקיר והיה כתוב שם:
אמנדה.
אני כנראה לא פה, תיקחי את המפה ותגיעי לאיקס, אולי אני מסתתר לך שם.
לקחתי את המפה שהייתה ליד וכיוונתי את עצמי למקום, כשראיתי עוד שלט הבנתי שצדקתי:
אמנדה, אני לא יכול לחכות לראות אותך. אולי אני באיקס הבא?.
הפעם ראיתי מתנה ליד הפתק, שרשרת כסף עם לב קטן שנפתח ויש בו תמונה של שנינו. לקחתי את המפה הבאה ורצתי למקום, מקווה שזה דור הפעם. כשהגעתי היה זוג מתנשק ליד הפתק, יותר על הפתק, איזה פדיחות "סליחה" "כן" הילדה ענתה "אתם רואים את הפתק הזה? אני צריכה אותו, אתם יכולים להביא לי אותו?" "כן, יש את הפתק ואת המתנה גם אותה?" שאל הנער "עטפה בסגול ולבן?" "כן" ענה "אז כן" צחקתי והוא נתן לי את הכל הלכתי קצת הצידה ושמעתי "מה? חשבתי שהמתנה היא בשבילי" הילדה קראה, "לא, המתנה היא לילדה הזאת, דור מכין לה משהו" ענה הילד, הוא מכיר את דור? טוב, לא משנה פתחתי את הפתק והיה כתוב בו:
אמנדה
אני לא הייתי פה הפעם, אבל את קרובה, אני מבין שפגשת את חבר שלי טום (נכון זה לא היה רק הוא שחיכה לך?) קחי את המפה ואולי אני באיקס הבא.
צחקתי, ברור שאם הוא חבר של דור הוא יהיה סטוציונר, מתוך כל החבורה של ראיין ודור שניהם הכי פחות ערסים וסטוציונרים. פתחתי את המתנה והיו שם נעלי עקב שחורות מושלמות. הלכתי מהר לאיקס הבא והוא היה על החוף! ושם ראיתי את כל העולם שלי. הוא עמד והסתכל על השקיעה, איזה מושלם הוא. באתי וחיבקתי אותו מאחורה "די דניאל, את לא מבינה שיש לי חברה שאני אוהב" אמר "ואיך קוראים לה?" שאלתי, עכשיו הוא כבר קלט שזאת אני. "את" הסתובב והדביק לי נשיקה "מה באמת? מה עם דניאל?" שאלתי בקנאה "סתם מישהי מלפני שאת הגעת שחושבת שבאתי לים בשבילה" "והיא צודקת?" "כן ברור, הכנתי לך מלא פתקים ומתנות כדי שתבואי לים ותראי אותי עם מישהי אחרת" אמר בציניות "אוקיי א אני אלך לקרוא לה ואתקשר לראיין, רק שנייה" אמרתי בצחוק והתחלתי ללכת "בואי כבר יקרועה" קרא לי מרחוק "הנה, לא צריך לצעוק" אמרתי וראינו את השקיעה מחובקים, אחרי שהשמש שקעה הלכנו לכיוון המכונית, "אז למה כל המתנות האלה? ואיך בחרת את הנעליים?" "הכל זה בשביל המסעדה שאנחנו הולכים אליה, וזואי עזרה לי לבחור." "אז למה אין שמלה?" שאלתי אותו "או שאתה אוהב אותי בלי בגדים, רק הלבשה תחתונה, עקבים ושרשרת?" הוספתי "כל כך נכון, אבל יש שמלה, אני פשוט מפגר" אמר והסתובב חזרה לים, כשהגענו הוא יצא מהמכונית והביא עוד שתי קופסאות. אני בינתיים יצאתי מהמכונית וחיכיתי לו "הנה מותק" אמר כשהתקרב אליי וכשהגיע נתן לי נשיקה גדולה ופתח את שתי הקופסאות, באחת הייתה שמלה וורודה צמודה, משיפון. ובשנייה הייתה עוד שמלה שחורה ולבנה, מיני, צמודה. "אוי אלוהים. תודה מותק" קראתי בוכה קצת מאושר, הוא כל כך רומנטי. נתתי לו נשיקה גדולה, והוא רק העמיק אותה, "רגע למה שתי שמלות?" שאלתי "אחת שמלה להיום בערב והשנייה זה לדייט הבא" אמר וקרץ לי "ואם לא בא לי עוד דייט?" שאלתי בהתחכמות "אז הפסדת" אמר וחייך חיוך גדול "טוב, אני הולכת להחליף, אמרתי ונכנסתי לשירותים שהיו בתוך המסעדה שהייתה שם, החלפתי מהר בגדים לשמלה הוורודה שלי ושמתי את העקבים החדשים והשרשרת. יצאתי מהמסעדה למכונית וראיתי את דור בוהה בי. "אתה רוצה מפית כדי לנגב את הריר?" צחקתי עליו "לא, את מושלמת" החמיא לי ונתן לי חיבוק חזק "תודה מותק" ונתתי לו נשיקה, נכנסנו למכונית ודור התחיל לנסוע. הגענו למסעדה אחרי 30 דקות נסיעה והמסעדה פשוט מושלמת, הכל שם של עשירים ויקר "דור, כמה בזבזת על הכל? זה יותר מדי כסף" "אל תדאגי לי, הכל בסדר" אמר ונכנסנו, כל הארוחה צחקנו והכרנו אחד את השנייה, אחרי שהגיע האוכל נהיתה שתיקה קצת מביכה, "בוא נשחק משחק, אני מרגשה שאני לא כל כך מכירה אותך באמת, כל אחד שואל את השני שאלות כמה שיותר מהר, ברגע שמתחילים להתלבט על השאלה הבאה שאתה שואל אתה חייב לענות על מה ששאלו אותך, רוצה?" הצעתי לו "אוקיי, תתחילי" "מה הצבע האהוב עליך?" "מה החיה שאת הכי רוצה להיות?" "איך קוראים להורים שלך?" "כמה אחים יש לך?" "את מי אתה הכי אוהב במשפחה?" וככה המשכנו עד איזה שבע שאלות כל אחד עד ששאלתי אותו "למה אתה בפנימייה?" ודור התחיל לגמגם "זה בסדר, אתה לא חייב לספר" אמרתי לו כשראיתי שזה קשה לו "לא זה בסדר, זה יענה לך על הרבה שאלות" "אתה לא חייב" "אני יודע, אני רוצה" אמר, נשם עמוק והתחיל בסיפור "לפני שש שנים סבתה שלי נפטרה, אמא שלי הייתה בקרשים אבל בסוף הצליחה לצאת מזה בעזרת אחותי הקטנה, אחרי שלוש שנים גם סבא שלי מת, ואמא שלי נהייתה שיכורה מאוד, היינו הרבה אצל סבתא מצד אבא ואמא שלי נהייתה שיכורה מאוד, היא לא יצאה מהסוויטה שלה ושל אבא שלי, היה לה שם מקלחת, מקרר קטן, ועוד מלא דברים, פשוט כל מה שהיא הייתה צריכה, אבא שלי ואני ניסינו להוציא אותה מזה אבל היא לא הצליחה, באחד הלילות אבא שלי התקשר לסבתה שלי ואמר לה להביא אותנו לבית חולים, אמא שלי ניסתה להתאבד, כל הלילה ניסו להציל אותה, בסוף הצליחו לייצב אותה לרק כמה שעות, בשביל להגיד לנו שלום, אחותי הקטנה ואני הלכנו להיפרד ממנה והיא אמרה לנו לשמור על אבא ושהיא מצטערת" הוא התחיל לבכות קצת ומחיתי את הדמעות שלו "אחרי המוות של אמא אבא התאבד חודשיים אחר כך, היא הייתה כל החיים שלו, סבתה שלי לא יכלה לשמור עליי ועל אחותי, ואני עוד לא השקעתי בלימודים ובכלום. היא השאירה את אחותי אצלה בבית ואני נשלחתי לפנימייה, ההורים שלי היו מאוד עשירים, וכשאני אגדל אני אצטרך לעבוד אצלם בחברה הישנה, כשהבנתי את זה התחלתי ללמוד רציני יותר" סיפר וראיתי שזה היה לו קשה, הלכתי אליו ונתתי לו חיבוק חזק מאוד. הוא נתן לי נשיקה על הראש, שילמנו על האוכל וחזרנו לפנימייה, כשהגענו אז הסתובבנו במדשאות, אין היום עוצר כי זה יום חמישי ואז העוצר הוא ב-2:00. הלכנו למדשאה שלי, ופשוט ישבנו מחובקים אחרי כמה זמן דור שאל אותי "למה את פה?" "אממ, כי רציתי, כשהייתי בת כמה חודשים מישהו, כנראה ההורים שלי, השאירו אותי בכניסה לבית יתומים, עם פתק שכתוב עליו את השם שלי, גדלתי בבית יתומים במשך שלוש שנים ואז הזוג סטיוארט בא לאמץ, הם רצו בן אבל בסוף בחרו בי, יש לי אח חורג גדול, הוא לא מאומץ. הזוג סטיוארט מאוד עשיר, והם לקחו אותי תמיד לבתי ספר של עשירים, אני לא כזאת, אני לא אוהבת את התחושה של הסנוביות, ושל כל העושר, אז החלטתי לבוא לפה, בלי המעמד של העשיר ושל העני, ורון? הוא ממלגה, היינו ידידים ממש טובים" אמרתי בגעגוע, אני מתגעגעת לדונה ואדם, הם תמיד דאגו לי ותמיד ידאגו. "וואו, אני אוהב אותך" אמר "אני אוהבת אותך גם" אמרתי לו בחזרה