אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 12

כשהגענו, אחרי חפירות שלי על המקום וצחקוקים בין ריילי לראיין שיכלתי רק לשמוע, ראיין עזר לי לצאת מהאוטו ונסע עם ריילי מהמקום. מה לעזאזל קורה פה?! חיכיתי כמה שניות לפני שהורדתי את הכיסוי עיניים שלי 3…..2…….1.. וראיתי קיר בטון. אוקיי, יותר חשוד, התקדמתי לקיר וראיתי שמודבק אליו דף הפוך. הלכתי והורדתי את הדף מהקיר והיה כתוב שם:

'אמנדה.

אני כנראה לא פה, תיקחי את המפה ותגיעי לאיקס, אולי אני מסתתר לך שם.'

לקחתי את המפה שהייתה ליד וכיוונתי את עצמי למקום, כשראיתי עוד שלט הבנתי שצדקתי:

'אמנדה, אני לא יכול לחכות לראות אותך. אולי אני באיקס הבא?.'

הפעם ראיתי מתנה ליד הפתק, שרשרת כסף עם לב קטן שנפתח ויש בו תמונה של שנינו. לקחתי את המפה הבאה ורצתי למקום, מקווה שזה דור הפעם. כשהגעתי היה זוג מתנשק ליד הפתק, יותר על הפתק, איזה פדיחות "סליחה" "כן" הילדה ענתה "אתם רואים את הפתק הזה? אני צריכה אותו, אתם יכולים להביא לי אותו?" "כן, יש את הפתק ואת המתנה גם אותה?" שאל הנער "עטפה בסגול ולבן?" "כן" ענה "אז כן" צחקתי והוא נתן לי את הכל הלכתי קצת הצידה ושמעתי "מה? חשבתי שהמתנה היא בשבילי" הילדה קראה, "לא, המתנה היא לילדה הזאת, דור מכין לה משהו" ענה הילד, הוא מכיר את דור? טוב, לא משנה פתחתי את הפתק והיה כתוב בו:

'אמנדה

אני לא הייתי פה הפעם, אבל את קרובה, אני מבין שפגשת את חבר שלי טום (נכון זה לא היה רק הוא שחיכה לך?) קחי את המפה ואולי אני באיקס הבא.'

צחקתי, ברור שאם הוא חבר של דור הוא יהיה סטוציונר, מתוך כל החבורה של ראיין ודור שניהם הכי פחות ערסים וסטוציונרים. פתחתי את המתנה והיו שם נעלי עקב שחורות מושלמות, איך הוא ידע בדיוק מה אני אוהב?

הלכתי מהר לאיקס הבא והוא היה על החוף! ושם ראיתי אותו בכבודו ובעצמו. הוא עמד והסתכל על השקיעה, איזה מושלם הוא. באתי וחיבקתי אותו מאחורה "די דניאל, את לא מבינה שיש לי חברה שאני אוהב" אמר "ואיך קוראים לה?" שאלתי, עכשיו הוא כבר קלט שזאת אני.

"את" הסתובב והדביק לי נשיקה "מה באמת? מה עם דניאל?" שאלתי בקנאה "סתם מישהי מלפני שאת הגעת שחושבת שבאתי לים בשבילה" "והיא צודקת?" "כן ברור, הכנתי לך מלא פתקים ומתנות כדי שתבואי לים ותראי אותי עם מישהי אחרת" אמר בציניות "אוקיי אז אני אלך לקרוא לה ואתקשר לראיין, רק שנייה" אמרתי בצחוק והתחלתי ללכת "בואי כבר יקרועה" קרא לי מרחוק "הנה, לא צריך לצעוק" אמרתי וראינו את השקיעה מחובקים, ביקשנו מאחת המלצריות שתצלם אותנו על הרקע של השקיעה ואחרי שהשמש שקעה הלכנו לכיוון המכונית, "אז למה כל המתנות האלה? ואיך בחרת את הנעליים?" "הכל זה בשביל המסעדה שאנחנו הולכים אליה, זה כדי שיהיו לך דברים יפים כי את באת מאוד מבולגנת, וזואי עזרה לי לבחור בדיוק מה." "אז אתה רוצה אותי בלי בגדים? או עם בגדים מבולגנים?" הוספתי "כל כך נכון, אבל יש שמלה, אני פשוט מפגר" אמר והסתובב חזרה לים, כשהגענו הוא יצא מהמכונית והביא עוד שתי קופסאות. אני בינתיים יצאתי מהמכונית וחיכיתי לו "הנה מותק" אמר כשהתקרב אליי וכשהגיע נתן לי נשיקה גדולה ופתח את שתי הקופסאות, באחת הייתה שמלה לבנה, משיפון. ובשנייה הייתה עוד שמלה וורודה, מיני, צמודה, יותר למועדונים. "אתה היית רציני? אני לגמרי צחקתי" אמרתי, מסתכלת בהלם על השמלות המדהימות האלו, הוא כל כך רומנטי.

נתתי לו נשיקה גדולה, והוא רק העמיק אותה, "רגע למה שתי שמלות?" שאלתי "אחת שמלה להיום בערב והשנייה זה לדייט הבא" אמר וקרץ לי "ואם לא בא לי עוד דייט?" שאלתי בהתחכמות "אז הפסדת" אמר וחייך חיוך גדול "טוב, אני הולכת להחליף, אמרתי ונכנסתי לשירותים שהיו בתוך המסעדה שהייתה שם, החלפתי מהר בגדים לשמלה הוורודה שלי ושמתי את העקבים החדשים והשרשרת. יצאתי מהמסעדה למכונית וראיתי את דור בוהה בי עם פרצוף מוזר, השמלה באמת לא מתאימה לי?. "מה אתה אומר? מה זה באמת לא נראה טוב?" שאלתי בחשש מסתכלת על השוליים היפים שלה "לא, את מושלמת" החמיא לי ונתן לי חיבוק חזק "תודה מתוק" הוא עיוות את הפנים ונתתי לו נשיקה, נכנסנו למכונית ודור התחיל לנסוע למסעדה המדוברת.

הגענו למסעדה אחרי 30 דקות נסיעה והמסעדה פשוט מושלמת, הכל שם של עשירים ויקר "דור, כמה בזבזת על הכל? זה יותר מדי כסף" דאגתי בזמן שראיתי מסביבי "אל תדאגי לי, הכל בסדר" אמר ונכנסנו, כשהסתכלתי על התפריט קיבלתי חום! מי לוקח כל כך הרבה כסף על מרק? וזה עוד המנה הכי זולה שם, וכמובן גם מה שהזמנתי, הוא אולי רוצה לשלם ולפנק אותי והכל אבל זה רק גורם לי להרגיש רע, המשכנו לדבר ובאמת להכיר אחד את השנייה, אך אחרי שהגיע האוכל נהיתה שתיקה קצת מביכה, "בוא נשחק משחק, אני מרגשה שאני לא כל כך מכירה אותך באמת, כל אחד שואל את השני שאלות כמה שיותר מהר, ברגע שמתחילים להתלבט על השאלה הבאה שאתה שואל אתה חייב לענות על מה ששאלו אותך, רוצה?" הצעתי לו "אוקיי, תתחילי" "מה הצבע האהוב עליך?" "מה החיה שאת הכי רוצה להיות?" "איך קוראים להורים שלך?" "כמה אחים יש לך?" "את מי אתה הכי אוהב במשפחה?" וככה המשכנו עד איזה שבע שאלות כל אחד עד ששאלתי אותו "למה אתה בפנימייה?" ודור התחיל לגמגם "זה בסדר, אתה לא חייב לספר" אמרתי לו כשראיתי שזה קשה לו "לא זה בסדר, זה יענה לך על הרבה שאלות" "אתה לא חייב" "אני יודע, אני רוצה" אמר, נשם עמוק והתחיל בסיפור

"לפני שש שנים סבתה שלי נפטרה, אמא של אמא שלי, אמא שלי הייתה בקרשים אבל בסוף הצליחה לצאת מזה בעזרת אחותי הקטנה, אחרי שלוש שנים גם אבא שלה נפטר, סבא שלי, כנראה מעצב, הם היו מהזוגות האלו שאהבו כל כך אחד את השני, אמא שלי ממש איבדה את השמחה שלה, היינו הרבה אצל סבתא מצד אבא ואמא שלי נהייתה שיכורה מאוד, היא לא יצאה מהסוויטה שלה ושל אבא שלי, היה לה שם מקלחת, מקרר קטן, ועוד מלא דברים, פשוט כל מה שהיא הייתה צריכה, אבא שלי ואני ניסינו להוציא אותה מזה אבל היא לא הצליחה, באחד הלילות אבא שלי התקשר לסבתה שלי ואמר לה להביא אותנו לבית חולים, אמא שלי ניסתה להתאבד, כל הלילה ניסו להציל אותה, ובסוף הצליחו לייצב אותה לרק כמה שעות, בשביל להגיד לנו שלום, אחותי הקטנה ואני הלכנו להיפרד ממנה והיא אמרה לנו לשמור על אבא ושהיא מצטערת" ירדו כמה דמעות מעיניו ומחיתי אותן, מעודדת אותו להמשיך עם מבטי "חודשיים אחרי המוות של אמא אבי התאבד, היא הייתה כל החיים שלו, סבתה שלי לא יכלה לשמור עליי ועל אחותי, ואני עוד לא השקעתי בלימודים ובכלום, הייתי מזלזל בהכל.

היא השאירה את אחותי אצלה בבית ואני נשלחתי לפנימייה, ההורים שלי היו מאוד עשירים, וכשאני אגדל אני אצטרך לעבוד אצלם בחברה הישנה, כשהבנתי את זה התחלתי ללמוד רציני יותר" סיפר וראיתי שזה היה לו קשה, הלכתי אליו ונתתי לו חיבוק חזק מאוד, זה מאוד קשה לספר שההורים שלך התאבדו.

הוא נתן לי נשיקה על הראש, שילם (למרות הנסיון שלי לשלם לפחות על השתייה) על הכל וחזרנו לפנימייה, כשהגענו אז הסתובבנו במדשאות, אין היום ממש עוצר כי זה יום חמישי ואז העוצר הוא ב-2:00 אז זה לא ממש משנה.

הלכנו למדשאה שלי, ופשוט ישבנו מחובקים אחרי כמה זמן דור שאל אותי "למה את פה?" "אממ" התלבטתי אן לספר עכשיו שפיכת לב כי מצד אחד אני לא כל כך מוכנה אבל הוא באמת שפך את כל הסיפור שלו, אז התחלתי " בעצם זה כי רציתי, אבל כשהייתי בת כמה חודשים מישהו, כנראה ההורים שלי, השאירו אותי בכניסה לבית יתומים, עם פתק שכתוב עליו את השם שלי, גדלתי בבית יתומים במשך שלוש שנים ואז הזוג סטיוארט בא לאמץ, הם רצו בן אבל בסוף בחרו בי, יש לי אח חורג גדול, הוא לא מאומץ, זה לפעמים בתור ילדה גרם לי לחשוש שיאהבו אותו יותר, הוא ילד שלהם ואני רק מאומצת, אבל במשך השנים באמת נוכחתי לדעת שהם אהבו אותי כמו את אח שלי. הזוג סטיוארט מאוד עשיר, והם לקחו אותי תמיד לבתי ספר של עשירים, אני לא כזאת, אני לא אוהבת את התחושה של הסנוביות, ושל כל העושר, אז החלטתי לבוא לפה, בלי המעמד של העשיר ושל העני" סיפרתי את הכל קצת ברובוטיות, ההתחלה תמיד קשה, "ורון? הוא ממלגה, היינו ידידים ממש טובים" החלטתי להוסיף ותחושת געגוע תקפה אותי, אני מתגעגעת לדונה ואדם, הם תמיד דאגו לי ותמיד ידאגו.

"וואו, אני אוהב אותך" פלט "אני אוהבת אותך גם" אמרתי בחזרה, בלב שלם.